*וואנשוט על השחקן של מגנוס ביין, הארי שאם ג'וניור. כן, אולי בוויקינגפדיה כותבים את זה "הארי שום ג'וניור" אבל זה בגלל שהם לא יודעים לקרוא Shum. לידע כללי, כריסטינה וסוזנה שתיהן מבוגרות מהארי בכמה שנים.*
נ.מ. כריסטינה
הסתובבנו בבוסטון, אני ושני האחים שלי, הארי וסוזנה. לא משהו מיוחד. ואז הרגשתי שמישהו אוחז בכתפי. ידיים חזקות במידה לא אנושית כמעט משכו אותי אל הגג. "היי!" מחיתי. "תעזבו אותי!" האיש שהחזיק אותי שמט אותי על הגג עם האחים שלי. הארי נראה אבוד. סוזנה בחנה את שפת הגג כמעריכה את הגובה. "את לא רוצה לקפוץ משם," אמר לה אחד האנשים בשעשוע. "את תיפלי וכל העצמות שלך יישברו. בדקנו." סוזנה ויתרה על הרעיון. האיש, שהיה שמן מאוד ולבש מעין שריון מקשקשי דג או נחש או משהו אחר מחריד, בחן את שלושתנו כמנסה להעריך את יכולות הלחימה שלנו. ניסיתי לשמור על פוקר פייס. הארי, בהיותו שחקן בתוכנית הטלוויזיה "ציידי הצללים", ככל הנראה היה אמור ללמוד כמה מהלכים טובים בשביל התוכנית, אבל הוא משחק מכשף. לכל היותר הוא יוכל להתחיל לרקוד כמו מטורף. סוזנה היתה כמה שנים בחוג קראטה, ואני ידעתי רק לתת סטירות לאנשים שעולים לי על העצבים. טוב, זה לא יעזור בכלום. האיש השמן המשיך לבחון אותנו. לבסוף הוא נאנח. "טוב, אני לא חושב שזה משנה במיוחד." הוא תפס להארי בכתפיים והרים אותו כמה סנטימטרים מעל הקרקע. קמתי ממקומי בכעס. "תעזוב אותו!" האיש זז קצת הצידה והחזיק את הארי ביציבות מעבר לשפת הגג. "את באמת רוצה שאני אעשה את זה?" ניסיתי לנסח את דברי בדיוק כדי שיבין אותי. "תניח אותו בעדינות על הגג, ואז תשחרר אותנו." האיש צחק. "את לא בעמדה לתת לי פקודות. אני חושב שאני אשחרר רק אותו." הלב שלי צנח לתחתונים. "לא..." סוזנה לחשה. האיש רק צחק... ושיחרר את אחיזתו באחי.
להארי הייתה הזדמנות לצרוח פעם אחת לפני שפגע בקרקע בקול מחריד של עצמות נשברות.
"הארי! הארי, אתה בסדר? אתה יכול לזוז?" "בקושי..." מלמל הארי, מטושטש. הזרועות והרגליים שלו היו מעוקמות בזוויות משונות ועל פניו הייתה הבעה מיוסרת ממש. בעודי מנסה להחליט מה יעזור לו, מעבר לפינת הרחוב הופיע נער עם שיער בלונדיני ארוך ועיניים כחולות. הוא הבחין בגופו של הארי על הכביש ומיהר לרוץ לעברנו. "מה קרה?" סוזנה הסבירה לו במהירות ובדמעות את הדקות האחרונות. "ועכשיו כל העצמות בגוף שלו שבורות," היא סיימה. הנער ניענע בראשו. "לא כולן. יש כמה שלמות." הארי מצמץ. "איך אתה יודע?" "קודם כול, אני רופא. אני יכול לזהות כמה עצמות בגוף שלך שבורות. דבר שני, אם כל העצמות שלך היו נשברות, זה היה כולל את הסטרנום-" הוא נגע בחזהו של הארי- "והיא הייתה צונחת ומנקבת לך את הלב. ראיתי את זה קורה כמה פעמים. יש לך מזל, אבל אל תזוז." "אני לא יכול." הנער הנהן. "בסדר. אני יכול לתקן את זה, אבל אתה צריך להבטיח לא לצרוח." הארי נשם נשימה נרעדת. "אני- אני מבטיח. רק תתקן את זה." בלונדי הנהן בשנית. הוא הושיט את ידיו והתחיל ליישר באיטיות את זרועו של הארי. הארי שאף אוויר בחדות, אבל נשך את שפתיו בחוזקה והצליח לא לצרוח. בלונדי יישר ככה את זרועו השנייה של הארי ואת רגליו, ואז אמר, "החלק הכואב מאחורינו. אתה עדיין צריך לא לצרוח. אה, ועדיף שלא תנסה לרצוח אותי." הארי הנהן. פניו היו שטופות דמעות. בלונדי הרים את ידו והניח אותה באוויר מעל פניו של הארי. אור זהוב שטף את אצבעותיו והשתקף בעיניו החומות של אחי כשבהה במחזה כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא פוקח עיניים. [למרות שידעתי מניסיון שבפעם הבאמת-ראשונה שהוא פקח עיניים, הוא היה הרבה יותר רועש.] הנער העביר את ידו מעל גופו של הארי, שהתנשף בעוד העצמות בגופו מתאחות לאיטן ונהיות שלמות שוב. הנער סיים את עבודתו, וכל גופו זהר עכשיו באור זהוב חמים. "אוקיי," הוא אמר. "זה בסדר. עדיף שתנוח כמה ימים. זה יכול להיות הלם רציני לבן תמותה." הארי התיישב, רועד, ונשען עליי. "מה זאת אומרת, 'בן תמותה'? אתה אומר את זה כאילו אתה לא." הנער נשם עמוקות. "אוקיי," הוא אמר לאיטו," יש משהו כזה שנקרא חצויים..."
