*אוקטביאנוס חי, אבל אל תדאגו, יש לו סוף מספק למדי.*
ג'ייס, סיימון, קליירי וסבסטיאן (ה.כ. אצלי אין יותר בעיות משפחתיות. נמאס לי מזה.) חיפשו מקום לנוח בו, מקום שיהיה בטוח ואף אחד לא ינסה להרוג אותם. הם היו תקועים באמצע ניו מקסיקו, כך שלא היו הרבה סיכויים שבאמת ימצאו מקום כזה, עד שהם נתקלו בחוות סוסים על אם הדרך.
קליירי דפקה בדלת החווה. נשמעו צעדים חפוזים וענייניים, והדלת נפתחה וחשפה בחורה בשנות העשרים לחייה, לבושה חולצת טריקו דהויה עם סמל של אקדחים פונים גב לגב עם ורדים [הסמל של גאנס אנד רוזס, לדבילים שלא יודעים מהחיים שלהם], מעיל עור ומכנסי עור. רגליה היו נעולות במגפי רכיבה. השיער שלה היה מתולתל ואדום, כהה בכמה גוונים מזה של קליירי, ועיניה כהות ובורקות. החיוך שלה עיקם ופיתל צלקת לבנה לרוחב לחייה השמאלית, כאילו נחתכה מחץ.
"שלום." היה לה מבטא פורטוגזי. "אפשר לעזור לכם?"
קליירי הסבירה בזריזות את סיפור הרקע- הם קפצו מחלון רכבת, ואז התברר שהם טעו בתזמון ועכשיו הם תקועים באמצע ניו מקסיקו.
הבחורה צחקה צחוק מתגלגל. "אח, מזכיר לי את הדברים שאני נהגתי לעשות. בואו, תיכנסו. ארוחת הערב בדיוק מוכנה."
הארוחה הייתה נהדרת. הבחורה- אנה, זה היה שמה- הייתה בשלנית איומה, ולכן הת'ר- בחורה סינית חייכנית- הכינה את האוכל. צלי בקר, אורז וברוקולי. אדיר.
כשהם סיימו את הארוחה, קליירי הודיעה לאנה והת'ר שהם יעזבו עם אור ראשון. "אנחנו לא יכולים להישאר במקום אחד לאורך זמן," היא הסבירה, וג'ייס הוסיף, "קפצנו מהרכבת כי עקבו אחרינו. אנחנו לא יכולים להסתכן בלכידה, ולא יכולים לסכן אתכן בהאשמה של הסתרת 'פושעים'." הוא סימן מירכאות באוויר סביב המילה.
הן רק צחקו. "אתה, אדוני, לא יודע עם מי אתה מדבר," אמרה הת'ר. היא הצביעה על אנה ואמרה, "היא ברחה מהכלא יותר פעמים מבילי ד'ה קיד! אני יכולה להבטיח לך שלא תהיה כאן שום לכידה, באלפיים אחוז!" סיימון ניסה להסביר. "אתן מבינות, אני די סיבכתי אותנו בצרות רציניות עם איזה מישהו חשוב מאוד בקליפורניה. בואו נגיד שאמא שלי לא הכי... אמ, מקובלת שם. אנחנו חייבים להישאר בתנועה מתמדת, או ש-" בום! דלת הכניסה נפרצה בכוח.
"או שזה יקרה," סיים סיימון באנחה. "אנחנו כל כך מצטערים. יש מלחמה, ואנחנו הובלנו אותה ישר אל סף דלתכן..." "נאא, הכל בסדר," אמרה אנה בקלילות. היא ניגשה אל הלוחם הרומי בשריון מלא שעמד במסדרון. "שלום, אוקטביאנוס. מזמן לא התראינו."
"את מכירה את הבחור הזה?" שאל סבסטיאן בתדהמה.
"אנחנו חברים ותיקים," ענה אוקטביאנוס. "אנה, הת'ר, אני מתנצל על ההפרעה, אבל אני צריך לקחת את שלושת האדונים והגברת איתי למחנה יופיטר." "אני חוששת שהייתה אי הבנה," אמרה הת'ר. קולה התקשח והיא שילבה זרועות. "לא תהיה שום לכידה. הבטחתי, ואני מקיימת את הבטחותי."
"אינך יכולה להבטיח דבר כזה," אמר אוקטביאנוס ואחז בחרב שלמתניו. "הפריאטורים ז'אנג ולבסק הוציעו צו מעצר לצאצא מינרווה ובני בריתו."
",בן אתנה," תיקן סיימון. "אני יווני." אוקטביאנוס נעץ בו מבט עוין. "אינך במצב להתווכח."
"אוקטביאנוס, אם יורשה לי להתערב?" שאלה אנה. בקולה היה מעין איום שקט, כמו נהמה נמוכה מתחת לפני הקרקע.
"את בחורה מהמערב הפרוע, את תתערבי גם אם לא ארשה לך," רטן אוקטביאנוס לעצמו.
"הפריאטור הייזל לבסק היא בעלת לב טוב. היא לעולם לא הייתה מוציאה צו מעצר למישהו רק מפני שהוא בן אתנה, או מינרווה, או איך שלא תקרא לה. האם סיימון עשה משהו שלא כחוק?" "טוב... לא."
"האם הוא פגע בך בצורה כלשהי, מילולית או פיזית?"
"לא."
"אם כך, אני לא רואה סיבה לעוינות."
"אין סיבה," הודה אוקטביאנוס. הוא שלף את חרבו. "ובכל זאת, הוא בא איתי."
בום! קלאנק!
כדור מאקדח פגע בחרבו של אוקטביאנוס והעיף אותה מידו, שם נחתה על הרצפה בקול קרקוש.
אנה הייתה זו שלחצה על ההדק. היא אחזה אקדח שלוף בידה, טעון ומכוון לחזהו של אוקטביאנוס. "אני לא רוצה לעשות את זה," היא אמרה. "אחרי התפרקות הכנופיה נשבעתי לא להרוג עוד באקדח. אבל אני אעשה את זה אם לא תיקח את הגלאדיוס שלך, תעלה על הסוס שלך ותעוף בחזרה לקליפורניה. אחרת, הת'ר ואני לא נהסס לבעוט לך בפודקס."
"תשאירי את הפודקס שלי מחוץ לעניין, בבקשה," אמר אוקטביאנוס בקול יציב. "ואני חושש שלא היית כנה במיוחד עם אורחייך." הוא העיף מבט בג'ייס. "אנה הייתה בעבר חברה בכנופיית הפשע האגדתית, ה'רגוליטורז'. ייתכן ששמעתם עליה."
"אני שמעתי!" אמרה קליירי, שהתלהבה מההזדמנות לחלוק בידע שלה. "זאת הייתה הכנופיה של בילי ד'ה קיד, נכון? השולף המהיר ביותר במערב." היא הביטה באנה בהבנה פתאומית. "עכשיו נזכרתי! יד ימינו של בילי הייתה בחורה צעירה הידועה בשם אניטה חואן. (ה.כ. כן, על שם השיר 'אניטה וחואן'. תסתמו.) זאת את, נכון? את היית חברה ב'רגוליטורז'!"
"זאת אני," אמרה אנה ביובש. "ועכשיו, אוקטביאנוס, התכוונת ללכת מכאן, או שתשאיר לי את הבחירה?"
"אני לא אקבל פקודות מפושעת," הוא נהם. אנה ירתה לו בפודקס.
