אלק ישב ליד המיטה של מגנוס שנרדם מזמן, מלטף את פניו בהיסח הדעת. ג'ייס נכנס לחדר. הוא לא עשה הרבה רעש, אבל נראה ממהר. "אלק, צריך אותך. שד בשדרה החמישית." אלק היסס. "צריך גם את קליירי?" "לא בהכרח. למה?" אלק העיף מבט במגנוס. "אני רוצה לבקש ממנה לשמור על מגנוס." ג'ייס הנהן. "טוב, רק תעשה את זה מהר. איזי מחכה לנו למטה." אלק קם ממקומו וניגש לחדר של קליירי. לרגע הוא התבלבל כי לא היה שם עדיין, כי מה לו ולקליירי? אבל בסופו של דבר הוא מצא את הדלת הנכונה. הוא ידע שמצא אותה כי מעבר לה התנגנו שירים בווליום חלש והיא הדיפה ריח חזק של צבע שגרם לו לרצות להקיא. אלק השתדל לא לנשום יותר מדי ודפק בדלת. קליירי פתחה לו אותה בחיוך, ואז נראתה מופתעת. "אלק! חשבתי שזה ג'ייס." אלק הנהן. "טוב ילדונת אני אקצר אבל אני צריך שתשמרי על מגנוס עד שאני חוזר, טוב?" קליירי נראתה מבולבלת. "ברור." אלק הנהן בשנית וכבר פנה ללכת. "הוא ישן, בחדר שלי. את יודעת איפה זה נכון?" נימת קולו רמזה שהיא לא יודעת כלום עדיין על עולם הצללים. "ברור שאני יודעת. אני אשמור עליו." אלק סימן ווי ורץ לכיוון המעלית, חוטף בדרך את הקשת שלו.
קליירי לקחה את בלוק הציור שלה וכמה עפרונות וניגשה לחדרו של אלק. הדלת הייתה פתוחה, ומגנוס שכב על המיטה ונחר כמו מסור חשמלי. קליירי התיישבה על הכיסא שהיה שם והתחילה לצייר, מדי פעם עוצרת ומעיפה מבטים במסדרון לראות אם אלק חוזר כבר או במגנוס כדי לראות אם הכל בסדר. היא מעולם לא הבין את המונח 'לשמור' על מישהו. מה הוא רוצה, שהיא תחזיק אותו כאן ולא תיתן לו ללכת? היא לא יכלה לעשות את זה.
כשנגמרו לה הדברים לצייר, היא התחילה לחשוב. היא העיפה מבט מהיר. היא יכולה לצייר רונות, אבל זה היה כבר מתחיל לשעמם ולמלא חצי ממחברת הרישום שלה. את החצי השני מילאו תרשימים של ג'ייס כשהוא ישן. זהו זה! היא יכולה לצייר את מגנוס. רק תזכורת לעצמה: אל תתני לאלק לראות את זה, כי הוא על-בטוח ירצח אותך. קליירי שיננה את המשפט בראשה והתחילה לצייר. זה לא היה קשה. היא כבר ציירה את מגנוס בעבר, רק לא ישן. בעצם, היא יכולה לפתוח סדרה של ציורים של אנשים ישנים. זה יהיה הדבר הכי מוזר ומטומטם שאי פעם ציירה וכנראה גם תצייר, אבל אפשר. אוקיי, אולי לא את אלק. זה עלול להיגמר רע. היא סיימה לצייר את מגנוס, והתחילה לצייר כוס קפה. למה? לא היה לה מושג. כשציירה את הידית, אלק נכנס. הוא אמד במבטו את קליירי ואת מגנוס, ואז אמר, "תודה, את יכולה ללכת עכשיו." קליירי קמה ממקומה, מוודאת שכל מה שנחשף לעיניו זה הציור של כוס הקפה.
למחרת בבוקר העירה אותה איזבל. פניה היו מסכה של התרגשות. "קומי!" היא הכריזה. "אמא אמרה שיוצאים לחופשה, כי בדיוק היה לנו הטקס פרבטאי והיא רוצה לברך אותנו או משהו כזה. בואי כבר!" קליירי התיישבה, ואז קלטה שהיא לובשת רק חזייה ומכנסי פיג'מה (ה.כ. כי למה להגזים?) והעיפה מבט מהיר לעבר הדלת. למרבה המזל, איזבל סגרה אותה כשנכנסה. "אני באה, אבל קודם יש לי משהו להראות לך." אתמול, בדרכה חזרה מהחדר של אלק, היא חלפה על פני חדרה של איזבל. על החלק החיצוני של הדלת היה שלט חדש עם הכיתוב, נא לסגור את הדלת! כן, אלק, אני מדברת עליך. קליירי לא יכלה שלא לחייך, אבל הדלת הייתה פתוחה לרווחה. איזבל ישנה כבר, וכנראה שאלק כבר היה שם ושכח לסגור את הדלת. התנהגות טיפוסית לאח גדול. (ה.כ. כן, אברהם, זה רמז!) קליירי הניחה שאיזבל לא תתעורר בזמן הקרוב, והחליטה לצייר אותה. אחר כך היא יצאה מהחדר, וסגרה את הדלת.
עכשיו קליירי הרימה את מחברת הרישום שלה והכריזה, "פתחתי סדרת ציורים חדשה, רוצה לראות?" איזבל הנהנה בלהט. "איזה סדרה?" קליירי התחילה לדפדף במחברת. "זה הולך להישמע מטומטם, אז קודם אני אגיד לך איך זה מתחיל. ג'ייס זז כל הזמן, נכון? ואי אפשר לצייר מישהו כשהוא זז. או לכל היותר, זה קשה. אז ניסיתי לצייר אותו כשהוא ישן. ואתמול כשהלכתם לשד ההוא בשדרה החמישית אלק ביקש ממני לשמור על מגנוס, ושיעמם לי ולא ידעתי מה לצייר את ציירתי אותו. כשחזרתם, אלק אמר לי ללכת משם ואני הלכתי וראיתי את החדר שלך פתוח, אז אם לא אכפת לך, ציירתי גם אותך, ולא יכולתי להתאפק וזה נראה לי מתאים אז הוספתי משהו לציור." היא מצאה את הדף עם הציור של איזבל והראתה לה אותו. איזבל שכבה ישנה על המיטה שלה, שערה הכהה פזור על כל הכרית כמו שהיא צפה על גבה במים. מאחורי גבה של איזבל, וזה נראה מעולה, היו פרושות לרווחה שתי כנפיים לבנות כמו של מלאכים. איזבל הייתה המומה. "את ציירת את זה? אחותי, זה נראה מדהים!" קליירי הסמיקה. "תודה. לא ידעתי איך תקבלי את זה שציירתי אותך, אבל הפתעת אותי לטובה." איזבל חייכה. "טוב, אז רק את אלק עוד לא ציירת, הא?" קליירי טלטלה את ראשה. "אני באמת חושבת שהוא ירצח אותי אם אני אצייר אותו." "מה פתאום. הוא יישן כשתציירי אותו. אין לו דרך לדעת על זה. חוץ מזה," היא הוסיפה כשראתה את פניה של קליירי, "אני לא חושבת שתכננת להראות לו את זה מלכתחילה, נכון? אחרת לא היית מציירת את מגנוס." קליירי הנהנה, סגרה את מחברת הרישום וקמה. "טוב, נוכל לדבר על זה בארוחת בוקר? אני גוועת." איזבל הנהנה. "את יודעת מה? ארוחת הבוקר הסתיימה כבר, אבל מה דעתך שנצא לאכול איפשהו? אפשר לקבל הצעות מאלק, הוא ומגנוס היו בכל מסעדה אפשרית בניו יורק," היא גיחכה. קליירי הנהנה. "נשמע מעולה. רק תני לי קודם להתלבש."
חלק 1
