אלק פנה אל ג'ייס. "הוא בסכנה. אני מרגיש את זה." ג'ייס ניסה להניח יד על כתפו. "הוא יהיה בסדר. הוא עם קליירי." אלק טלטל את ראשו. "אני יודע, אני יודע. אני סומך עליך, אבל עליה- לא. מה אם הוא...?" הוא נופף בידיו בתנועות חסרות משמעות. פתאום הוא נשנק. ידו גיששה אחר המעקה של המיטה במרפאה בניסיון לייצב את עצמו. "משהו קרה..." הוא מלמל. "מה?" שאלה איזבל. אלק ניסה להסדיר את נשימתו. "יש לי סחרחורת. אני מניח שהוא פתח שער מעבר." ג'ייס אחז בכתפיו והשכיב אותו על המיטה. אלק נענה להצעה בשמחה. "אני- אני חושב ש-" קולו של אלק נקטע בחדות. העיניים שלו נפערו. דם התחיל להתפשט על החולצה שלו. הוא התפתל ולחש, "לא- לא- מגנוס! מגנוס, לא!" איזבל חטפה כמה תחבושות כדי לעצור את הדימום בבטנו של אחיה. "מה קרה?" אלק הפסיק להתפתל. הוא שכב על גבו ובהה בתקרה בעיניים שטופות דמעות. "דקרו אותו." ידיה של איזבל קפאו באוויר. "מה?" "מה ששמעת. הוא... מי שעשה את זה פיספס את האיברים החשובים. אבל הוא ידמם למוות אם לא נוציא אותו משם." "אנחנו לא יכולים להעביר אותו בשער מעבר חסר הכרה," הזכירה לו איזבל. "הוא יאבד בלימבו. צריך להחזיר אותו משם עכשיו." אלק ניענע בראשו. "הוא כבר איבד את ההכרה." "מה עושים?" שאל ג'ייס. "אי אפשר לחכות שהוא יתעורר." אלק הנהן, ואז קפא. הוא התהפך על צדו כאילו מישהו סובב אותו בכוח, והברכיים שלו התקפלו. הוא הניח את שתי ידיו על הסדין הלבן, מקופלות מולו. עיניו רפרפו. "הקשר שלהם מתחזק," אמר ג'ייס. "הוא צריך לעשות כל תנועה שמגנוס עושה, וזה כולל להתעלף, ואז נאבד אותו- אותם- לגמרי. תילחם בזה, אלק! תילחם בזה!" "אני מנסה!" קולו של אלק התחיל ללבוש גוון של בכי. "באמת שאני מנסה! זה קשה!" מריס, שעד כה עמדה ליד ולא הוציאה מילה מרוב דאגה לבנה, אחזה בידו ואמרה, "אלכסנדר, תקשיב לי. אם יש משהו שאתה טוב בו יותר מכל אחד אחר, זה לא לוותר למען חבר. מעולם לא הנחת לחבר למות או לסבול, עומד מנגד וצופה. וגם עכשיו אתה לא תעשה את זה." אלק נראה כאילו לשמוע את קולה של אמו נסך בו כוח. הוא שאף אוויר. "קליירי," הוא נאנק. ג'ייס זינק. "מה איתה? היא בסדר?" אלק הנהן. "אני מנסה לתקש איתה דרך הגוף של מגנוס. היא- היא הרימה אותו על הידיים..." הוא התפתל קצת. "לא! לא! קליירי, את לא יכולה להיכנס לשער! את לא יכולה..." קולו גווע. "היא כבר לא שומעת אותי." קליירי כנראה חיבקה את מגנוס חזק יותר אליה, ממש חזק, ואלק נלחץ אל המיטה. הוא השתנק כששער מעבר הופיע במרכז המרפאה וקליירי יצאה ממנו, כשהיא מחזיקה במגנוס בזרועותיה. היא נראתה בסדר גמור, אבל חולצתו של מגנוס הייתה ספוגה דם. אלק סוף סוף השיג שליטה מחודשת על תנועותיו. הוא זינק ללא היסוס מהמיטה ולקח את מגנוס מזרועותיה של קליירי. הוא השכיב אותו על אחת המיטות הסמוכות, והשמיע מחאה קלושה כשאחותו דחפה אותו למיטה שלידה. פתאום אלק התחיל לצרוח. הוא התפתל וניסה לשרוט מעליו את המכנסיים. מגנוס, לידו, גם התחיל להשתנק ולנסות לקלף מעליו את העור. "מה הם עושים?" שאל ג'ייס. "מה זה?" קליירי התקרבה אליהם קצת. "הקשר שלהם מתחזק יותר כשהם קרובים יותר אחד לשני. הרונות של אלק צורבות בעור של מגנוס ואלק לא יכול לגעת באסטלה שלו." מריס התחילה להסיר מבנה את האסטלה ולהבי השרפים שלו. "צריך לנתק את הקשר." קליירי הנהנה. "אני יודעת." "אז תעשי את זה!" היא טלטלה את ראשה. "אני לא יודעת איך." איזבל תקעה בה מבט המום. "את חיברת אותם ברונה בקשר כזה חזק, כשלא ידעת איך לנתק אותו?" "אל תאשימי אותה," התערב ג'ייס. "אני אמרתי לה שהיא תבין כשיהיה הרגע המתאים. מסתבר שטעיתי." "אל תדאגי," אמרה קליירי. "אני אמצא דרך." "זוזו אחורה!" הקול בקע מהדלת. הוא נשמע סמכותי כל כך, שאפילו ג'ייס נסוג לאחור. אחר כך הוא ראה מי הדוברת ורצה בו זמנית לפרוץ בצחוק ולהחטיף לה ולבקש ממנה ללמד אותו איך להישמע סמכותי כל כך, גם בגיל אחת-עשרה. היה לילדה שיער מתולתל בצבע ארגמן ועיניים שחורות. מאחוריה השתרכו שתי כנפיים אדירות, פחות כמו של מלאכים ויותר כמו של מליפיסנט. היא לבשה ג'ינס וחולצה עם הכיתוב KEEP CALM AND DON'T TELL THE CLAVE. רגליה היו יחפות. היא ניגשה למול המיטות שעליהם שכבו מגנוס ואלק והושיטה את ידיה לפנים. משהו, סוג של אור, התחיל להישאב מהם, מכל אחד בנפרד. מריס צעקה, "מה את עושה?" מלכת ברזיל [אה, כן, ספוילר. בשלב הזה ג'ייס היה משוכנע שהיא מלכת ברזיל.] הסתובבה אלינו. "מאחר והם כל כך שונים, הם פוגעים אחד בשני. לקחתי מאלכסנדר את הרונות וממגנוס את הקסם." מריס צעדה במהירות לעבר בנה והפשילה את שרוולו. אנה צדקה. לא היה שם דבר. איזבל נראתה המומה. "את לקחת מה מאלק?" "זה זמני בלבד," אמרה אנה. "כך גם עם הקסם של מגנוס. רק עד שתנתקי את הקשר." לפתע אלק התיישב. הבעת פניו הייתה בלתי קריאה. הוא נשען מעבר לשפת המיטה והקיא את נשמתו. מריס העוותה את פניה. אלק התרומם וניגב את פיו. הוא לחץ את ידיו אל ראשו וקרס אחורנית. מריס הניחה יד על מצחו. "מה לעזאזל? מה קורה כאן?" סיימון צעד לעברו. הוא בחן את הבעת פניו של אלק. "אני מכיר את התסמינים האלה," הכריז. "הנגאובר." איזבל בהתה בו. "אתה מתכוון שהוא שתה אלכוהול?" "זה בדיוק מה שאני מתכוון." "אני לא מבין," אמר ג'ייס. "אלק לא שותה." "אבל מגנוס כן," אמרה אנה. היא צעדה לעברו של המכשף מחוסר ההכרה והרימה את זרועו. היא העבירה מעליה את ידה, ועורקיו של מגנוס התחילו לזהור בתכלת בהיר. "מגנוס הוא מכשף. יש לו חסינות טבעית לאלכוהול ולסמים, וזה למה הוא שותה בלי מגבלה- זה לא יכול לפגוע בו. הוא כנראה לא חשב שיגיע למצב שבו כל השתייה המופרזת שלו תישפך על האדם שהוא הכי אוהב בעולם." "זה היה מתוק מצידך," אמרה איזבל, "אבל אלק סובל. את יכולה לשלוף ממגנוס את האלכוהול כמו שעשית עם הקסם והרונות?" אנה ניענעה בראשה. "זה לא כזה פשוט. האלכוהול נכנס לו למערכת, זורם לו בוורידים. אני לא יכולה פשוט לשלוף אותם משם בקסם." (ה.כ. הנה בא ספוילר לקוסמים במחנה זה חדש...) איזבל טלטלה את ראשה. "את המכשפת העליונה באמריקה הלטינית! למה את לא יכולה?" "גם אילו הייתי המכשפת העליונה בתשעת העולמות לא הייתי יכולה לעשות את זה." נימת קולה של אנה נותרה רגועה. "אבל יש דרך. מי שלא יודע על עולם הצללים מכיר אותי בתור מומחית לרעלים ונוזלים." "או כמלכת הארגמן של ברזיל," התערב ג'ייס. היא התעלמה ממנו. "אולי הם מכירים אותי ככה כי אני באמת כזאת. יש כאן-" היא החוותה בידה על חלל המרפאה- "את כל הציוד הדרוש כדי לסנן את האלכוהול מהמערכת של מגנוס. ובנוסף, ברגע שלא יהיה שום דבר בהם שפוגע בשני, קליירי תוכל לנתק את הקשר." איזבל נופפה בידה. "אז תעשי את זה. את יכולה לעשות את זה, נכון?" "בוודאי." אנה צעדה לעבר מיטתו של מגנוס. מריס הייתה עסוקה מדי בלדאוג לבנה מכדי שתשי לב למעשיה, אבל כנראה שרק אנה הייתה צריכה לשים לב למעשיה. כל פעם שהיא הייתה צריכה משהו, הוא התפוגג ממקומו במרפאה והופיע בידה.
