אה, ועל מכשירי התופת.
נ.מ. כללית
טסה ויל ג'ם וססילי הלכו ברחוב שאיש מהם לא הכיר. דבר לא גרם לניצוץ של זיהוי להופיע בהם. עד שהם ראו את הילד כבן התשע, עם השיער הזהוב והעיניים החומות, שהסתובב וצעק, "תרזה! תרזההה!!! תרזה, אנחנו נאחר להופעה של אבאאא!!!"
טסה החליפה מבטים עם ג'ם, שהלך לצדה. הוא הנהן, תנועה קטנה מאוד שרק היא הבחינה בה, ואז הם ניגשו אל הילד וטסה שאלה בעדינות, "מי זו תרזה?"
"אחותי הגדולה. אולי ראיתם אותה? יש לה שיער כמו שלי ועיניים זהובות," אמר הילד ושבריר של תקווה בעיניו.
"אני מצטער, לא ראינו אותה," אמר ג'ם. "למה אתה צריך אותה?"
"יש לאבא שלנו הופעה הערב עם הלהקה שלו. היא צריכה לבוא. היא בטח נעלמה לאיפשהו עם רפאל. היא תמיד עושה את זה." הוא הסתובב לכיוון השני של הרחוב. "תרזה!"
"די, די, אין צורך לצעוק," אמרה ססילי. "בוא, זה לא יעזור בכלום. נעזור לך לחפש אותה." "תודה!" אמר הילד, ועיניו ברקו. "קוראים לי ג'יימס, דרך אגב."
ססילי העיפה מבט מהיר אל ג'ם, ואז חייכה. "אני ססילי, ואלה ג'ם, ויל וטסה. בוא נתחיל לחפש את אחותך."
הם התחילו לחפש את תרזה לפי רשימת המקומות שבהם היא יכולה להיות. כשג'יימס אמר, "היא אוהבת ללכת לגנ"ש," איש מהם לא הבין מה הוא מקשקש עד שהוא אמר שאצלה "גנ"ש" זה קיצור של "גן-שעשועים."
"היא יכולה להיות גם בכלבו, או על המקלט הגבוה הזה עם הקקטוסים, או בבית של רפאל, או שהיא ורפאל הלכו לבקר את סופי, או שהם הלכו למכון-" "מכון?" שאל ויל. "אתם ציידי צללים?"
"אני ותרזה חצי ציידי צללים חצי ערפדים, ומקס מכשף ורפאל צייד צללים, אבל סופי וגבריאל ציידי צללים לגמרי," אמר ג'יימס.
הם חיפשו אותה בכל מקום שג'יימס הצליח לחשוב עליו. בבית של רפאל- "אבא ואבא של רפאל לא מרשים לעלות על הגג, אבל הם בכל זאת עושים את זה. לרוב הם לפחות במקום שאני יכול לראות אותם!"
בבית של סופי וגבריאל- "גבריאל גדול קצת מסופי אבל היא יותר חכמה. זה רק מוכיח את התיאוריה של דודה קליירי שמי שגדול ממך לא בהכרח חכם יותר."
במכון- "הלוואי שדוד אלק היה כאן כדי לשאול אותו, אבל הוא באידריס. יש ישיבה באלי-מה-שמה." [למי שלא הבין, הוא מכוון לאליקאנטה. הוא לא מסוגל לבטא את השם.]
בכלבו- "את בטוחה שלא ראית אותה, גברתי? היא אוהבת להיות כאן לפעמים!"
בגן השעשועים- "נו, ברור שהם לא כאן! תרזה כבר מבוגרת מדי לדברים האלה, לעזאזל!"
על המקלט הגבוה עם הקקטוסים- "יש כאן מגלשה, אבל היא עוברת קרוב מדי לקקטוסים ואני תמיד מפחד להתגלש בה."
והם לא היו בשום מקום.
"כמה זמן כבר ייקח למצוא אותם?!" צרח ג'יימס. הוא הרים אבן קטנה והשליך אותה לתוך שלולית בצד הדרך. "אבא תמיד אומר שתרזה לעולם לא הייתה עוזבת בלי לומר מילה, חכמה מכדי שיפתו אותה, ורבת-עוצמה מכדי שיחטפו אותה בכוח. אז איפה היא?! והיא אפילו עוד יותר חזקה כשהיא עם רפאל! הם פראבאטאי! הם-" "ג'יימס, מה אתה צורח שם?" נשמע לפתע קול גברי עדין. ג'יימס הסתובב. "אבא!" קרא. "אני לא מוצא את תרזה ורפאל. חיפשנו בכל מקום, הם לא שם!"
גבר עם שיער זהוב מתולתל ועיניים זהובות כרע לצד ג'יימס והניח יד על כתפו. "הם היו במכון בלוס אנג'לס, הם חוזרים בקרוב במטוס. אבא שלך ואני התכוונו ללכת לאסוף אותם. אתה רוצה לבוא?"
"כן," אמר ג'יימס. "יש לי חברים חדשים!" שינה במהירות את נושא השיחה וחייך אל ססילי חיוך רחב שחסרו בו שתי שיניים.
"שלום," אמרה ססילי בחיוך נבוך והושיטה את ידה ללחיצה. "אני ססילי, ואלה ג'ם, ויל וטסה. אפשר לשאול אותך שאלה?" "הרגע עשית זאת," חייך הגבר ולחץ את ידה, "אבל מובן שאת יכולה. אני ג'ייס, דרך אגב. עכשיו קדימה, תשאלי."
ססילי משכה אותו הצדה מעט. "למה קראת לילדים שלך ג'יימס ותרזה?" שאלה. "סתם, מתוך סקרנות."
"אני יודע שזה לא סתם ולא רק מתוך סקרנות," אמר ג'ייס. "השם המלא של תרזה הוא תרזה ססילי לייטווד-לואיס, ושל ג'יימס הוא ג'יימס ויליאם לייטווד-לואיס. בעלי, סיימון, הוא זה שבחר את השמות, ואני הוקסמתי. הוא אמר שזה על שם דמויות מספרים שהוא אוהב, אבל עכשיו כשפגשתי את הדמויות המדוברות בדיוק, אני מבין שזה לא סתם ספרים, מיס הרונדייל."
