קליירי וג'ייס היו במטבח, קליירי ישבה על השיש וג'ייס עמד מולה כשידיו על ברכיה. איזבל שטפה כלים לצידם ומריס בישלה מרק [וקליירי שמחה שמריס מבשלת ולא איזי.] הכל היה שליו עד שג'ייס נאנק. הוא שאף אוויר בחדות ובהה בקליירי כאילו היא דקרה אותו. הוא הסתובב בבת אחת ואמר, "אמא, איזי, קליירי, אנחנו צריכים להגיע לדירה של מגנוס. עכשיו." מריס הסתובבה. "לדירה של מגנוס? למה?" "תראו כשנגיע לשם. תכבי את האש; זה דחוף, אולי החוויה הדחופה ביותר שאי פעם הייתה לך." הקול שלו רעד, וקליירי הבינה שמשהו רציני קורה. הקול של ג'ייס אף פעם לא רעד. מריס כיבתה את האש ואיזבל את המים. קליירי קפצה מהשיש. ג'ייס רץ החוצה ואמר, "מה דעתך לתפוס לנו מונית בתואנות חירום, קליירי?" קליירי הושיטה יד אל הכביש והשתדלה להיראות לחוצה ונמהרת, דבר שלא היה קשה לאור העובדה שהיא באמתת הייתה לחוצה ונמהרת. בסופו של דבר נהג עצר להם. "לאן גבירתי?" הוא שאל. קליירי הכניסה את כולם למונית והנחתה את הנהג. כשהגיעו היא שילמה לו במהירות ורצה החוצה עם השאר. בעודם עומדים במעלית, מריס לחצה על האינטרקום כדי לבקש ממגנוס שיפתח את הדלת. "אל תטרחי," אמר ג'ייס. "הדירה פתוחה." מריס לא הסירה את ידה מהכפתור. "איך אתה יודע?" היא השתתקה והאזינה לאינטרקום. "רגע. זה... בכי? מי בוכה?" "מגנוס," אמר ג'ייס. מריס הסירה את ידה מהכפתור. "למה?" איזבל נאנחה. "כאילו שהוא יודע, אמא." "אבל אני כן יודע," אמר ג'ייס. קליירי הביטה בו. "למה הוא בוכה?" ג'ייס שתק, ורק הרים את שולי החולצה שלו.
רונת הפראבטאי שלו.
היא נעלמה.
