הגורל שלנו

חוסר אכפתיות

~09:10~

נקודת מבט ליהי:
אני ערה משעה שש בבוקר בקושי הצלחתי לישון, אני רק חושבת על הריב שהיה לי עם אמא, איך ככה היא התעצבנה, ראיתי בעיינים שלה כמה היא הייתה פגועה ומאוכזבת ממני, גם שניסיתי להסביר את הצד שלי היא לא כל כך הבינה, או בכלל ניסת להקשיב לי, אני כן רוצה לדבר איתה עם כמה שזה קשה, וגם זה יוביל לעוד ריב אני חייבת לפחות לנסות, אני יוצאת מחדרי מחפשת אותה בבית ואני רואה שהיא בגינה, אני מחליטה לעשות לנו תה, אמא שלי תמיד אוהבת תה וגם השיחה תמיד זורמת ככה, והאווירה הופכת ליותר רגועה, אני יוצאת למרפסת עם הקומקום תה וכוסות, אמא שלי מסתכלת עליי ולא אומרת מילה, "אמא אני יכולה לדבר איתך" אני אומרת, בקול שקט ועדין לא רוצה להשמע כאילו אני באה לתקוף אותה, "כן שבי", היא לוקחת כוס תה ומחזיקה ביד, אני מתיישבת ולוקחת נשימה עמוקה "נכון הוא בן 22 אבל בבקשה תקשיבי לי עד הסוף" אני אומרת, לא רוצה שתתפרץ לי לדברים אלה רק שתקשיב לי, היא מהנהנת לי עם הראש ואני ממשיכה בדברי, "אז ככה בהתחלה נכון שהוא בן 22 ואני רק בת 17 אני יודעת שאולי אני מגזימה קצת אבל זה רק חמש שנים שכרגע לא משמעותיות כל כך והוא עושה לי טוב, באמת הוא עושה לי טוב, גורם לי להרגיש מיוחדת ואני רק רוצה תמיד להיות איתו לחבק אותו וראית בעצמך שהוא היה פה הוא כיבד אותך יפה ולא התנהג בחוצפה והוא באמת ילד טוב אמא למרות הגיל שלו הוא באמת נסיך" אני אומרת, שאני נזכרת בליאב כמה אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו עכשיו שרק רוצה שהוא יהיה פה לחבק אותי,
"לילו תקשיבי הוא בן 22 למה הוא צריך ילדה בת 17 את חדשה את נקייה, למה את רוצה להתלכלך, עם משהו שעבר תיכון עבר צבא הוא עכשיו פורח להחיים האמיתיים שלו, אני פשוט דואגת לך,
נכון הוא באמת מקסים וילד טוב אני יודעת את זה באמת אבל את לא יכולה להיות איתו בזוגיות תהיו ידידים או משהו לא זוג, את יודעת מה יחשבו על זה כאילו את איזה זולה ליהי במילה העדינה" אמא אומרת, והאמת שזה פוגע בי שהיא ככה אומרת לי שמה עם זה הפרש כזה גדול אני נחשבת לזולה או בפירוש שלא היה לה נעים להגיד אותו שאני זונה, בגלל מה שאני התאהבתי במשהו שהוא קצת גדול ממני זה מה שהופך אותי לזונה, פשוט באלי לבכות "ליהי תחשבי איך האחים שלך יראו את זה איך אבא יקבל את זה?" היא אומרת ואני ישר עונה לה "אבא יודע" אני אומרת, היא מסתכלת עליי "את רוצה להגיד לי שאבא יודע ולא עשה כלום עם זה?" היא שואלת אותי המומה מכך, "כן הוא רוצה לפתוח איתי דף חדש והוא סומך עליי אז אולי גם את אמא תסמכי עליי ולא אמור לעניין אותי מה אחרים חושבים עליי זה החיים שלי לא שלהם" אני אומרת טיפה עצבנית יותר שהיא ככה חושבת, היא חושבת בגישה פרימיטיבית מידי ואני לא אוהבת את זה,
"ליהי את הבת שלי ואני ארצה רק את טובתך ובשבילך אני אומרת שלא הוא לא מתאים לך, את רוצה חבר שזה יהיה לפחות משהו מהשכבה שלך לא אחרי צבא" היא אומרת, אני לא מביננ מה היא חושבת שאני פשוט רוצה חבר??? היא לא מבינה שזה מאהבה!!!!
"אמא אני אוהבת אותו אני אוהבת אותו ואני לא יכולה פשוט להפרד ממנו וללכת למשהו אחר מה את לא מבינה!!!" פה אני כבר צועקת עלייה מה היא עשתה ממני אחת שרוצה צומי מחבר, ככה היא חושבת עליי, איך היא קוראת לעצמה אמא שלי שהיא בכלל לא מכירה אותי שהיא ככה יכולה לחשוב עליי
"ליהי תרגעי ומיד רצית לשמוע את דעתי זאת הדעה שלי ואת יודעת שאמא תמיד צודקת אז תעשי מה שאני אומרת לך" היא אומרת, נכון רוב הפעמים אמא צודקת אבל עכשיו גם עם היא צודקת לא מעניין אותי אני רוצה את ליאב אני אוהבת אותו,
"אוקי אז גם עם את צודקת ומה שצריך לקרות יקרה אני אוהבת את ליאב וכן אני נשארת איתו אז תכבדי אותי" אני אומרת, היא פורצת בצחוק ואני לא מבינה מה מצחיק כל כך "ליהי ליהי לפעמים אני שוכחת שאת כל כך תמימה בעוד שבוע הוא נוסע לצבא נכון, אז למה שהוא יחכה לך ולא יכיר שם משהי חדשה אהה תסבירי לי?"
"כי הוא אוהב אותי אמא את יודעת יש אהבה" אני אומרת, מאיפה בא ממנה החוסר רגש הזה בחיים לא ככה ראיתי אותה איך היא ככה מתעלמת מאהבה שלי אליו, "גם לי ולאבא שלך הייתה אהבה ועובדה בסוף הכל עובר וגם זה יעבור" היא אומרת, אני פשוט לא מצליחה להחזיק את הדמעות בעיינים ופשוט הכל יוצא, "זה רק לטובתך יפה שלי" היא אומרת לי ונכנסת הביתה, מאיפה בא החוסר רגש הזה, החוסר אכפתיות, איך נעלם לה אהבה אחד כלפי השני איך היא יכולה להגיד שזה עובר, בכזאת פשטות כאילו זה כלום
אני נכנסת הביתה, רק רוצה ללכת לחדר שלי ולבכות את חיי, שככה אמא שלי איבדה את אהבה שלה כלפי כולם, שאין לה כבר את הרגש הזה, ולא שאני מאשימה אותה, אבא שלי באמת היה רע היא נתנה לו הכל את הנשמה את כל הלב שלה והוא שבר לה אותו, וכנראה מאז היא לא הצליחה להתגבר על זה, לכן היא הייתה איתי ככה כלפי כל הבנים היא לא רוצה שזה יקרה גם לי, איך אני יכולה להאשים אותה בכלל

******מצלצלים בדלת הבית*****

מעיין ניגשת לפתוח את הדלת, וזה ליאב, מה הוא עושה פה, מה הוא רוצה עוד צעקות, אמא שלי הולכת לכיוון הדלת לראות מי שם, ושהיא רואה שזה ליאב ישר נהיה לה פרצוף חמוץ, ואני רק מגלגלת עיינים, "ליאב איפה עלמה?" אחותי ישר שואלת אותו, ומחבקת אותו, ליאב מרים אותה על היידים ואומר לה "עלמה עם אמא שלי מה שלומך?" הוא שואל את מעיין בכזה רגישות, אני רק נמסה ממנו, "בסדר רוצה לראות את המשחקים שיש לי בחדר" מעיין שואלת אותו, "ברור אני תכף אבוא טוב" הוא שואל אותה חזרה בחיוך, מעיין ישר מסכימה הוא נותן לה נשיקה, מוריד אותה והיא ישר רצה לחדרה, "מה איתך חיים שלי?" ליאב פונה אליי ונותן לי חיבוק ונישקה במצח, "בסדר מאמי מה איתך לא אמרת לי שאתה בא" אני אומרת, יכול להיות קרה משהו לא אופייני לליאב לבוא בלי להודיע, "כן את צודקת מאמי פשוט הייתי חייב לראות אותך" הוא אומר, ואני ישר מסמיקה, "עדי אני יכול לדבר איתך" הוא פונה לאמא שלי, ואני בשוק מה הוא חושב שהוא יצליח לשנות את דעתה של אמא שלי
"אתה חושב שתצליח לשנות את דעתי, אז לא אני כבר אמרתי לליהי למשהו בן 22 אין מה לחפש בילדה בת 17 אז תעשה לי טובה אל תשחק לי בילדה שלי" אמא שלי אומרת, ואני רק מורידה את הראש מבושה שהיא אפילו לא מעוניינת לשמוע את מה שיש לליאב להגיד,
"את צודקת אני מבין אותך לגמרי את ממש צודקת" ליאב אומר, אני לא מבינה הוא מסכים איתה "מה" אני ואמא שלי אומרות ביחד, כנראה גם היא הייתה בשוק שליאב הסכים איתה

"מה שתיכן מופתעות כל כך, אני מסכים עם כל מה שאת אומרת עדי, אני בן 22 ומה יש לי לחפש אצל ילדה בת 17 שעוד קטנה ותמימה, תאמיני לי עדי אני האחרון שארצה להרוס לך את הילדה, אבל אני גם אסביר לך אני במשך ארבע שנים לא הייתי בזוגיות לא הצלחתי להתאהב, ועם ליהי זה פשוט בא ישר בלי שהתכוונתי בכלל, אני באמת אוהב אותה והיא הכי חשובה לי בעולם אני לא אפגע בה אף פעם, ואני חייב לבקש ממך משהו" ליאב אומר, ואני עם דמעות בעיינים באיך שהוא ככה מדבר כלפי, זה כל כך מרגש אותי, איך שהוא נלחם, איך שהוא לא מוותר, גם שאמא שלי לא רצתה להקשיב למה שיש לו לומר, אבל הינה היא יושבת מקשיבה לו, "אתה רוצה לבקש ממני משהו?" אמא שלי שואלת, "כן עדי, אני רוצה לבקש ממך לתת לי ולליהי הזדמנות אמיתית תני לנו לנסות בבקשה" ליאב אומר מתחנן לאמא שלי,  אמא שלי פשוט צוחקת ואני לא מבינה למה, "חחחח אתה מצחיק אותי ליאב אתה צריך אישור ממני ככה או ככה אתם תהיו ביחד אז מה אתה עושה כאילו אתה צריך את האישור שלי" היא אומרת, ופה האמת היא צודקת "את שוב צודקת אבל אני רוצה את האישור שלך כי אני לא הולך לוותר על ליהי אני באמת אוהב אותה ומוכן להלחם מול כולם" הוא אומר, מצליח לרגש אותי שוב, אמא שלי חושבת ולא אומרת כלום,
יש שקט מוחלט אף אחד לא מדבר, אני רק מחכה לדעת מה התשובה של אמא, היא אף פעם ככה לא חושבת מלא זמן תמיד יש לה מה לומר,
למה עכשיו היא שותקת זה קשה לי גם ככה קשה אז למה צריך עוד יותר,
"אמא" אני אומרת, רוצה לזרז אותה, אני חסרת סבלנות, "בסדר אני מסכימה אבל בלי שטויות" היא אומרת מזהירה אותנו, ולי ולליאב יש חיוך על הפרצוף שקשה להוריד אותו,
אני קמה מחבקת את אמא "תודה" אני לוחשת לה באוזן בכל זאת תמיד כייף לקבל תמיכה מאמא שלך, לא כייף להסתיר דברים ועוד ממנה בכלל, "תשמרי על עצמך ליהי" היא לוחשת לי בחזרה, ואני רק מחבקת אותה חזק יותר, ליאב גם מחבק אותה ואומר לה תודה, "שיהיה לכם בהצלחה ילדים תתנהגו יפה" היא אומרת