הגורל שלנו

הברית

~כעבר שבעה ימים~

נקודת מבט ליהי:
אני בקושי ישנה בלילות, כן לא קל ולא פשוט לגדל שתי תינוקות, אבל הם כאלה יפים וכאלה עדינים, אני ממש חוששת לגבי מחר, עם כל הברית, שהנסיך שלי צריך לעבור הוא כזה עדין, וקטן, אני פשוט מהופנטת בהם, ליאב ואני ממש בטוב, אפשר להגיד שההורמונים ירדו, כן מודה הייתי בהורמונים, ועכשיו טוב שאין, ליאב עוזר לי בלילות בעיקר כי הם לא מפסיקים לבכות, ועוד ביחד, טוב מה חשבתי תאומים, אחרי שהצלחתי להרדים אותם, שמתי אותם במיטת מזרון שקנינו להם, כן כל אחד בנפרד, כי אני חושבת שלכל אחד צריך להיות מיטה משלו, אז כן והם כאלה נסיכים, "מה יולה הם ישנים" אני אומרת, שיולה כל הזמן נמצאת לידם, פשוט לא זזה מהם, ואוליבר נסיך אמיתי, כל הזמן משחק איתם במשטח, (במשטח משחקים של תינוקות), "לילו" ליאב קורה לי, "ששש" אני אומרת לו, "סליחה סליחה" הוא אומר, רואה את הנסיכים שלנו, "הבאתי קניות" ליאב אומר, ונכנס עם כמה שקיות, אני יוצאת לעזור לו, כמובן שהדלת נשארת פתוחה, למקרה שהיה משהו, אז אוכל לשמוע אותם למרות שיש לי גם את המוניטור שלהם, שתמיד עליי, פשוט לא זז ממני, "איזה יפים הם" ליאב אומר מסתכל עליהם,

"הכל מוכן לקראת מחר?" אני שואלת, מקווה שהכל יהיה כמו שמתוכנן, "כן יפה שלי אל תדאגי" הוא אומר מנסה להרגיע אותי, אבל אני לא שקטה כאילו יש משהו ששכחתי ממנו, "את צריכה רק לדאוג לעצמך ולקטנים ללבוש סגור" הוא אומר, ומתחיל לצחוק, "אתה ממש חוצפן סבבה אני אדאג להם ללבוש ואתה דואג למקלחת" אני אומרת, צוחקת יחד איתו

~20:30~

סיימנו לקלח אותם, אחרי ששיחקנו איתם, הם אכלו, בכו, צעקו, והינה עוד יום קרוב לסיומו, אני מלבישה להם את הפיג'מה שלהם,