הגורל שלנו

פיצוץ

נקודת מבט ליהי:
בואנה היא חצופה מי היא חושבת שהיא ככה תדבר אליי, "תזהרי בדיבור שלך אני לא אחת הכלבות שלך שככה תדברי אליי" אני אומרת וישר קופצת שירז "את ממש מצחיקה את יודעת היא תדבר איך שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה" וגל הוסיפה "כן ואת תשבי ותקשיבי בלי להגיד מילה" אני בהלם "חיות בסרט אין לכם מקום אחר להיות בו ייאללה תחפפו מפה כלבות מסריחות לא מעניין אותנו מה יש לכם להגיד עופו מפה" אור צועקת עליהן, והם פשוט מסתכלות ולא אומרות כלום,
"יופי אז עכשיו שאני יכולה לדבר, את תשבי ותקשיבי" איזה חייה בסרט הנטלי הזאת מי היא חושבת לעצמה שהיא.... "כלבה מסריחה דברי כבר לפני שאני מסובב אותך לחור שממנו באת" אופק צועק עצבני, איבד כבר את הסבלנות שלו, אני שמה לב שהיא עושה את זה בכוונה, היא בוחנת את הסבלנות שלנו, אני מחליטה לשתוק ולתת לה כבר לדבר,
"אמרנו לך להיות בשקט איפה לא היה מובן" גל צועקת, ופה כבר התעצבנתי קמתי מהספסל והתחלתי להתקרב אלייה "תקשיבי ותקשיבי לי טוב טוב" אני אומרת, ומתקרבת אלייה אני מסתכלת אלייה לתוך העיינים, ואני רואה משהו לא ברור, כאילו היא מנסה לחסום בכוח, משהו לא יציב "את מפחדת ממני, וטוב שכך עוד פעם אחת רק תרימי את הקול שלך אני נשבעת לך, הינה ליד החברות שלך אני אומרת לך את זה,
את תהפכי להיות הילדה הכי סובלת שיש בבית ספר הזה" אני אומרת, עוצרת מלהתקרב כי כל הזמן הזה היא התרחקה "אני שמחה שזה מובן לך" אני חוזרת לאחור ואני רואה שמאי עמדה מאחורי ואופק ועמית עומדים גם הם "עכשיו תתחילי לדבר" אור אומרת לנטלי ובאמת הגיעה הזמן שתגיע כבר להעיקר "אז ככה באתי להגיד לך שאת הילדה הכי מסכנה בבית ספר הזה את זאת שכולם שונאים את רעה את כלבה ולא לדבר על זה שאת ממש עפה על עצמך, כאילו את איזה משהו מיוחד כדי שתביני את ילדה בדיוק כמו כולנו, ואת אפילו יותר נמוך מי זה את כלבה מסריחה וסתומה שחושבת שהשמש זורחת לה מהתחת" היא אומרת את כל הדברים האלה ואני בשוק ממנה, אני מנסה כל הזמן לקטוע אותה אבל לא מצליחה, מאי מתחילה גם לצעוק עלייה
"את בעצמך ילדה מסכנה תראי אל מי את מדברת חתיכת כלבה" מאי צועקת, אבל נטלי ממשיכה בדבריה "את יודעת משהו לא רק שאת כלבה מסריחה ומטומטמת את גם ממש עומללה" פה היא ממש צועקת, וחצי בית ספר מסתכל עלינו "אבל את יודעת משהו ליהי, חשבתי שיש לך כבוד אבל כנראה שאת ממש זונה" פה הייתי בהלם, לא עבר שנייה ואופק כבר החטיף לה סתירה שרק מלשמוע אותה היא הייתה כואבת,
נטלי עפה לריצפה מעוצמת הסתירה,
לא יודעת מאיפה הגיעו אדיר עומר ואיתי, אבל הם ישר התחילו להרביץ לאופק, עמית ועידו ישר נכנסו והתחילו מכות, עמית הלך לאיתי, תוך כדי שאופק מרביץ לאדיר, ועידו מתחת לעומר שמרביץ לו, גל ושירז מנסות להפריד בין אדיר לאופק, ואור פשוט הלכה לשירז ומשכה לה בשיער עד לריצפה,
"דייי תפסיקו דייי" אני צועקת, תוך כדי שאני מנסה להפריד בין אופק לאדיר, מאי מנסה לגרום לעמית לעזוב את איתי, "מי אתה חושב את עצמך אהה יא חרא מזבלה שאתה ככה תתנפל עליו" עמית אומר לאיתי, תוך כדי שהוא נותן לו כמה בוקסים "דייי אופק בבקשה" אופק ואדיר ממש רבים מכות, ואני ממש מפחדת שהם יעשו יותר מידי נזק אחד לשני "דיי אופק בבקשה אני מתחננת מספיק" אני צועקת, ובוכה ביחד ועדיין הם ממשיכים לריב וכלום לא עוזר, מסביבי אני רואה את אור מושכת לשירז בשיער ותוך כדי שירז מרביצה לה, ועידו עולה על עומר שמקבל כמה בוקסים, ומאי מנסה להפריד בין אור לשירז, וגל גם מנסה לעזור להפריד בין עמית ואיתי אבל הם פשוט לא מקשיבים לה כמה שהיא צועקת זה לא עוזר לה, אפילו שהיא מנסה להזיז את עמית היא לא מצליחה, "הייי היייי מה הולךךךך פה!!!!!!" הגיע המנהל בית ספר, אופק קם מאדיר שיורד לו דם באף ובשפתיים, ולא חסר גם לאדיר שיצא עם דם באף, פנס בעין, ונקרעה לו החולצה, ורואים שהוא חטף מלא בוקסים בחזה ובבטן, ועומר קם מעידו, שנראה ממש נורא יש לו מלא פיצוצים בפנים ירד לו דם בלחי ובצוואר יש סימני חניקה, והוא החזיק את היד שלו, ונקרעה לו הכתפית של החולצה, עומר יש לו שתי פנסים בעין יורד לו דם בשפה והוא החזיק את הבטן שלו,
איך שראיתי את עמית ישר רציתי אליו וחיבקתי אותו, הוא חטף חתך בגבה יש לו פנס חזק בעין, ונראה שהוא חטף מלא בוקסים בפרצוף,
בכיתי לתוך החזה שלו "דיי חיים שלי הכל בסדר הוא מחבק אותי מנסה להרגיע אותי" כואב לי לראות ככה את כולם, רצתי לעמית כי הוא כמו אח גדול שלי, לא כי הוא יותר חשוב לי, כאב לי ככה לראות את כולם, אבל הכי נוח לי להתפרק אצל עמית לכן רצתי עליו, 
"מה לעזעזל קורה פה!!!! תגידו אתם השתגעתם אתם רוצים להרוג אחד את השני!!!!" המנהל צורח, עלינו את נשמתו שפחדתי שהוא יחטוף התקף לב, כי הוא הפך לאדום "אתם יצאתם מדעתכם, יש לכם שעה לסדר את עצמכם ובשעה שתיים כולכם אצלי במשרדדדד!!!!!!" הוא המשיך לצרוח ונבהלתי "מובן??!!!" הוא שאל בעצבים "כן" כולנו ענינו והוא הלך בעצבים,
"יש לך מזל" איתי אמר לעמית "כדי שתסתכל טוב יותר, כי אתה זה שבנתיים לא יכול ללכת" עמית אומר לו, ובאמת איתי נראה זוועה גם לו יש חתך בשפתיים, יש לו שתי סגולים בשתי צדדי הפנים, והוא בקושי הולך, נטלי רצה אליו חיבקה אותו "את בסדר קטנה שלי?" איתי שואל את נטלי ונוגע לה בלחי והיא זזה "אני בסדר חיים שלי אני מצטערת" היא אומרת לו,
"אין לך על מה, זה באשמת חסרי החיים האלה" הוא אומר ואז פונה לאופק ומתקדם אליו
"עם עוד פעם תרים עלייה יד נשבע לך אני שובר לך את אותה יד" , "רוצה לראות איך היא מקבלת עוד סתירה בצד השני ככה יהיה לה איזון" אופק אומר, לו בטון מזלזל ואיתי פשוט מתנפל עליו, אבל עידו מגיע בזמן דופק לאיתי בוקס שמעיף אותו אחורה ומאי תופסת את אופק,
"לכו מפה עכשיו" אני צועקת, תוך כדי שאני בוכה והם הולכים, אני הולכת לאור כי יש לה סריטה בפנים כנראה משירז "איך את?" אני שואלת אותה עוד שנייה בוכה "הכל טוב אחותי" היא אומרת שעוד שנייה היא בוכה, אני מחבקת אותה והיא בוכה, ואני מנסה לעצור את הבכי שלי ומאי באה מחבקת אותנו והבנים הלכו לשבת בספסל, "טוב בואו נלך לאולם ספורט נלך לשתוף את עצמינו ואולי על הדרך נוציא אנרגייה" מאי אומרת מנסה לעודד אותנו ואנחנו מסכימים איתה

כן יודעת פרק קצת קשה ולא פשוט עבר על החבורה מה דעתכם עליו?