הגורל שלנו

שיכור

נקודת מבט ליהי:
אני יושבת בחדר שלי ולא יודעת מה לעשות,
אני אוהבת את ליאב, אבל יש כל כך הרבה דברים הוא יהיה החבר הראשון שלי והוא גדול ממני בחמש שנים, נכון שזה לא פער משמעותי כל כך, אבל עכשיו בתקופה הזאת זה מאוד משמעותי הוא סיים לימודים עשה צבא בטח בין לבין היו אקסיות, וברור שהוא גם שכב, ואני מה אני עשיתי בקושי נשיקה יש לי, הוא הראשון שלי והוא בכלל לא מודע לכך, ועם אמא שלי תגלה שהתנשקתי היא תהרוג אותי ובנוסף גם על זה שיש לי חבר, וגם על הגיל שלו, האמת אני מבינה אותה עם הילדה שלי הייתה באה ואומרת לי דבר כזה לא יודעת מה הייתי עושה לה, אוףףףףףף למה זה חייב להיות כל כך מסובך, אבל אפשר שזה גם לא אהיה מסובך אפשר שאני אדבר איתו ואני אגיד לו שנהיה בסתר נכון אני לוקחת סיכון שעם אמא שלי תגלה אבל זה שווה את זה, אבל מה עם הוא לא ירצה בכלל בקשר כזה, ועוד בקשר שהוא לא מסתפק בו? אני לא מתכוונת לשכב איתו, גם עם נהיה שנה ביחד אני חושבת שזה עוד מוקדם בשבילי אני רק בת 17 אוףףףף מה שבטוח זה שאני חייבת לדבר עם ליאב

אני: מאמי אנחנו חייבים לדבר
בערב ניפגש בפארק שליד הבית שלי סבבה?
ליאב: אוקי מאמי שלי אוהב אותך יפה שלי❤

זה מוזר ממתי ליאב אומר לי יפה שלי או משתמש בלבבות בכלל, זה בכלל לא הקטע שלו אני מחליטה להניח לזה ואולי סתם באלו

נקודת מבט ליאב:
אני בבית של תומר עם בר וירין והם חצי גמורים וגם אני לא הכי יציב שיש, אני שומע את התראה של הטלפון שלי לוקח אותו ורואה שזאת ליהי
הגבתי לה והמשכתי לשתות עוד יותר, רק רוצה לשכוח שיש את השיחה הזאת לא רוצה לאבד אותה, רוצה שתהיה שלי שלא תעזוב אותי עכשיו ומקווה מאוד שיש לה הסבר טוב לההתנהגות שלה היום, אני שותה עוד כוסית בפעם המי יודע כמה "אחים שלי דיי מספיק, שתיתם נהנתם, יופי אבל אתם מגזימם יש פה שלושה בקבוקים ואתה בעצמכם שלוש אתם משוגעים" תומר צועק עלינו אבל אני כולי בסטלה שלי אפילו לא זוכר עם מי אני נמצא רק זוכר שבערב אני צריך ללכת לפארק להיות עם ליהי שלי

נקודת מבט ליהי:
רשמתי לליאב שניפגש בשמונה בפארק והוא הגיב לי עוד פעם מוזר רק שהפעם הוא כתב לי "טוב כפרה שלי" לא הבנתי מה הקטע הזה ממתי ככה הוא מתנהג
אני לובשת טייץ שחור עם חולצה אדידס שחורה וקושרת אותה קשר יפה כזה ושמה נעל פילה לבנה כדי לשבור קצת את כל השחור הזה שמה על עצמי בושם יוצאת מהחדר שלי "אמא ביי הלכתי להליכה עוד שעתיים וחצי אני חוזרת אני פשוט הולכת עד הים" אני אומרת לאמא שלי שלא תחשוד ואין לי כוח להערב את חברים שלי בזה כדי לשקר לה "בסדר תהני ושמרי על עצמך" היא אומרת לי ואני יוצאת מהבית
********
~20:15~
אני יושבת בספסל מחכה לליאב שיגיע ואני מתחילה להליחץ אולי קרה לו משהו לא הגיוני שהוא ככה מאחר לי
אני רואה דמות מתקדמת אליי והיא קצת לא יציבה לפי ההליכה שלו אני מניחה שאותו בן אדם שיכור וזה קצת מלחיץ אותי
אני מרגיעה את עצמי בכך שאני אומרת לעצמי ליאב עוד מעט בא, אז לא יכול להיות כלום הדמות מתקרבת אליי ואני מבחינה בפניו ואני לא מאמינה זה ליאב "ליאב הכל טוב מה יש לך?" אני עומדת לעזור לו לשבת מפני שהוא מתנדנד ויש לו ריח חזק של אלכוהול "רצית שנדבר אז באתי כפרה" הוא אומר בקול שיכור, ולא אהבתי את זה שהוא קורא לי כפרה מה הוא מתנהג עכשיו כמו ערס "טוב ליאב אין לנו על מה לדבר שאתה במצב כזה" אני אומרת רצינית כי אני מבינה שהיום אני גם לא יוכל לספר לו "מה למה אני ממש יציב" הוא אומר שיכור ואני מבינה שחבל שאני אכנס איתו לויכוח מיותר "ליאב בוא אנחנו הולכים" אמרתי וזה נשמע כאילו אני אמא שלו שקוראת לילד אבל מה שמפתיע הוא הקשיב לי
החזיק לי את היד והתחלנו ללכת
פתאום אני מרגישה משהו כבד נתפס עליי ואני מבינה שליאב פשוט מחוץ אותי "אהובתי את יודעת שאני אוהב אותך מאוד למה התנהגת ככה שהתרחקת ממני את יודעת שזה פגע בי" הוא אמר בקול תינוקי שעוד שנייה בוכה אני באה לענות לו אבל נזכרת שהסטלה מדברת בשמו והוא יכול לפעול קיצוני מידי "מצטערת מאמי" אני אומרת גם ככה הוא לא יזכור כלום, אני ממשיכה ללכת איתו תוך כדי שהוא תלוי עלי וזה לא פשוט בעליל הוא לא שוקל שתי קילו,
בסוף אנחנו מגיעים לבניין שלו אחרי כל מיני שטויות שליאב אומר בדרך, ואני נאלצת להתמודד ולהתעלם מזה בגלל שהוא שיכור הגענו לבניין שלו הוא קומת קרקע אני לא חושבת שצריך יותר מידי עזרה "טוב ליאב מפה אתה יכול להכנס לבד" אני אומרת לו באה לשחרר אותו "לא לא, אני רוצה להיות איתך" הוא אומר בקול תינוקי "אבל חיים שלי אני צריכה ללכת הביתה" אני אומרת לו מקווה שיש לו קצת היגיון, מה זה כמה הוא שתה בכלל שהוא ככה מתנהג "לא רוצה" הוא אומר עוד שנייה בוכה "דיי חיים תבוא לקחת אותי מחר לבית ספר" אני אומרת לו, לא מבינה מה זה כל הקטע של התינוקי הזה והוא באמת מתחיל לבכות "ליאבי ליאבי מאמי שלי אל תבכה אתה תראה אותי מחר נכון" אני אומרת בקול ילדותי מרגישה שאני ממש בבייביסיטר אבל מבינה שזאת הסטלה שלו מעדיפה וכל הסיטואציה הזאת מתחילה קצת להצחיק אותי, טוב עדיף לצחוק על זה מאשר לכעוס עליו, כי גם ככה הוא לא יזכור כלום מחר "לאאא רוצהההה" הוא מתחיל לצעוק ונבהלתי כי לפני שנייה הוא היה תינוק ועכשיו הוא עצבני אימלה לא נראלי שאני רוצה לשתות בחיים האלה  אני מתחילה לצחוק עליו והוא רק מביט בי "מה" אני שואלת מצחקקת "מה את צוחקת זה לא מצחיק" הוא עכשיו בקול ילדותי ואני עוד יותר מתה מצחוק "דייי לצחוק עליי זה לא יפה" הוא אומר בקול ילדותי נעלב אני מרגיעה את הצחוק שלי "בוא נכנס הביתה" אני מוציאה מהכיס שלו את המפתח של הבית, ולפני שאנחנו נכנסים "ליאב עכשיו אני רצינית איתך שקט ששש" אני אומרת באמת זה מה שחסר לי שרחל תתחיל לשאול שאלות אנחנו נכנסים לבית הכל חושך חוץ מהאור של המטבח, אנחנו נכנסים לחדר של ליאב ואני סוגרת את הדלת, והוא ישר נשכב על המיטה "לא לא לא קום קום אתה צריך להוריד בגדים" אני אומרת לו כי עם גינס וחולצה מכופרת הוא לא יכול לישון ממש לא "אני עייף" הוא אמר ומתהפך אני הולכת עליו מושיבה אותו ומנסה להוריד לו את החולצה אבל אני לא מצליחה אני מחליטה לשבת עליו בברכים ואני מושכת את החולצה, ואני מצליחה להוריד לו אותה הוא מביט בי בעיינים אדומות אני מסכלת עליו לא מבינה מה הולך לו בראש, ובשנייה אחת הוא מנשק אותי נשיקה סוערת ומלאה רגשות
אנחנו מתנתקים מהנשיקה בגלל חוסר אוויר,
אני מסתכלת עליו בעיינים ואני רואה שהוא עוד שנייה נרדם אני קמה ממנו "מאמי קום שנייה" אני אומרת לו והוא עושה את זה "תוריד את המכנסיים ותעלה למיטה" אני באה ללכת והוא פשוט כבר הוריד את המכנסיים סובב אותי ופשוט חיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה אין ספק שהוא מריח טוב ואני אוהבת את הריח שלו
ריח של גבר אמיתי "אין לך מושג כמה אני אוהב אותך קטנה שלי" הוא אומר גורם ללב שלי להשתולל "מאמי תעלה לישון" אני אומרת לו, כי הוא עוד שנייה נופל עליי "בואי איתי" הוא אומר ואני מצחקקת "מה את צוחקת" הוא שואל אותי "אתה שיכור מחר תבין למה" אני אומרת, מתנתקת מהחיבוק שלו הוא עולה למיטה
אני יוצאת מהבית ונועלת אותו אני חושבת איפה לשים אותו ורואה שאין איפה לשים אני מחליטה לקחת אותו איתי, ומחר אני אביא לו את המפתח