הגורל שלנו

מאוכזבת

15:35

נקודת מבט ליהי:
עמית הוריד אותי בבית ואני עכשיו בפתח הדלת לוקחת נשימה לפני שאמא שלי תהרוג אותי
אני פותחת את הדלת "היי אני בבית" אני אומרת, מחכה לתשובה "היי תותי איך היה בבית ספר?" אמא שלי שואלת, באה מחבקת אותי ומנשקת אותי, "מה זה אמא איפה ילדודס?" אני שואלת, איפה האחים שלי "אהה אבא בא לקחת אותם לקניון או משהו והוא אמר לי שלא ענית לו" היא אומרת שואלת אותי, "לא שמעתי שהוא התקשר הטלפון היה על השתק בתיק" אני אומרת כי באמת לא שמעתי וטוב שכך, גם ככה לא היה לי כוח לזה עכשיו "רוצה לאכול?" אמא שלי שואלת אותי, "לא אמא אני רוצה לדבר איתך" היא באה לסלון ומתיישבת מולי "אוקי מה יש תותי?" היא שואלת אותי, ואני מתחילה לספר לה מה שהיה "אמא היא פשוט קיללה אותי ואמרה לי כל כך הרבה דברים שבכלל לא אני ואני לא מבינה אפילו למה היא עשתה לי את זה" אני אומרת בוכה נזכרת באיך שהיא דפקה את הנאום שלה "דיי תותי זה מקנאה נטו ואת יודעת את זה, את מדהימה חכמה מי יכול עלייך?" היא אומרת מנסה לעודד אותי, "ואז מה קרה בשיחה עם המנהל" היא שואלת אותי, ואני מספרת לה בדיוק מה שהיה שם "מההה את רצינית איתי תראי לי" היא אומרת לי עצבנית, אני לוקחת את התיק ומוציאה משם את המכתב ונותנת לה, היא פותחת אותו וקוראת אותו "את מושעת לשלושה ימים!!!!" היא אומרת צועקת עליי "אמא זה לא באשמתיי" אני אומרת לה, "לא אשמתך אז למה לא סיפרת למנהל שלך בדיוק כמו שסיפרת לי?" היא אומרת לי, "את חושבת כאילו לא אמרתי, אמרתי זה לא עזר, הוא נתן את העונש הזה לכולנו" אני אומרת, "ליהי אני מאוכזבת ממך, את ילדה גדולה וזה לא לרמה שלך להגיע למצב כזה אפילו" היא אומרת כועסת, קמה ויוצאת למרפסת, אני הולכת לחדר שלי, נשכבת על המיטה, זה הדבר שאני הכי שונאת שהיא אומרת שהיא מאוכזבת ממני, זה כל כך כואב לי, קשה לי שאמא שלי אומרת שהיא מאוכזבת ממני, אני רק רוצה לתת לה את הנחת שמגיע לה כל כך, אני שומעת צילצול טלפון שלי וניגשת לראות "אבא" אוף מה זה אין לי כוח אליו אני מסננת וזהו, אמא שלי עוברת ליד החדר שלי "תדעי לך ליהי את לא טיפשה, אבל עם הגעת למצב שאת מושעת זה אומר שעשית משהו לא בסדר" היא אומרת לי, "מה עשיתי אמא מה אני אשמה שדפקו לי נאום קללות" אני אומרת, באמת לא מבינה אותה רגע אחד ניחמה אותי, ועכשיו בגלל שאני מושעת היא שוכחת "ילדה חכמה ליהי יודעת לא להגיע למצב כזה, וגם היא יודעת לעצור את החברים שלה בזמן" היא אומרת והולכת, ואני זורקת את עצמי על המיטה מיואשת אוףףף מה עכשיוווו אלוהיםםם "אהה וליהי כמו שקיבלת השעייה מבית ספר אז תדעי שיש לך עשייה גם מלצאת מהבית" אמא שלי אומרת לי, ואין לי כוח להתווכח איתה ואני פשוט שותקת בוהה בתקרה,
אני לוקחת את הטלפון שלי ונכנסת לווצאפ

~17:00~

המשפחה המושגעת שלי😍:
אני: וואוו כמה מפתיע שאני מרותקת לשלושה ימים בבית
אח גדול שלי: את מדברת אמא שלי עוד בהלם ממה שיש לי בפרצוף ואבא שלי בכלל עצבני עליי רצח אני יכול לשכוח מעבודה כוסעמקק
קקטוס: אני מעדיף להיות בריתוק חודש רק לא להיות בבית שלי שונא אותם רוצה לעוף מפה כבר
האור שלי: אתם מדברים אמא שלי רק צועקת עליי עד עכשיו ואני עוד בחדר לא עונה לה
אני: וואיי ווואיי המצב קשה ובנוסף לזה אבא שלי לא מפסיק להתקשר אליי
עידודו שלי: כוסעמק העולם
מאיו שלי: אני לא יוצאת שבועיים לחברים זה אמייייתיייייי
אני: דןדן מה יש לך?
עידודו שלי: אני צריך ממך טובה
אני: הכל
עידודו: אני צריך שתחתמי לי על אישור הורים למשחק שיש לי
אח גדול שלי: וואיי ליהי את חייבת לחתום גם לי בעבודה אני חייב לעבוד
קקטוס: יפה היא תחתום לכם ואתם תגידו שסיימתם בית ספר מאוחר ורק אני נדפק פה אצל המפשחה שלי
מאיו שלי: עם לא הייתי בריתוק חברים הייתי אומרת לך לבוא לישון אצלי
קקטוס: מעדיף כבר לישון ברחוב נשבע לך
אני: אבל איך תעבירו לי את הטפסים אסור לי לצאת מהבית
עידודו שלי: על הזין שלי לא מפסיד משחק
עידודו שלי: לא אכפת לי איך האישור יגיע ואת תחתמי עליו
עידוד שלי: מאי אני צריך שתאפרי אותי כי ככה אני ממש לא מתכוון לשחק
מאיו שלי: איך אחשלי אני בריתוק
אח גדול שלי: כוסעמק העולםםםם