הגורל שלנו

ארוחה אצל אבא

~8:40~

נקודת מבט ליאב:
קמתי בבוקר דיברתי עם אבא שלי, הוא אמר שהוא שם את הילדים במסגרות ושהוא מחכה לי ולליהי בבית, כמובן שסיפרתי לליהי את כל מה שקרה, היא עדיין בהלם, והכי עצובה בשבילי, אבל אני לא נותן לזה להשפיע עליי, אני החלטתי אתמול שסגרתי לאמא שלי את הדלת, ששם זה נגמר, אני לא כועס עלייה, אני רק מאוכזב ממנה, אבל יותר מי זה כלום, האחים שלי לא יגדלו אצלה, וקשה לי להאמין שהיא תגיד משהו, בכל זאת פדיחה בשבילה, אז עדיף שהם החיו אצל אבא, חבל לי בשבילו שהוא פיספס איתם מלא דברים, אבל יודע שהוא יצליח להשלים איתם פערים לא יודע למה, אבל יש לי הרגשה טובה לגביו, "יאללה לולי צריך לצאת" אני צועק, לליהי שמתארגנת שעה, "אני מוכנה" היא אומרת, יוצאת מחדרה לבושה בגינס קרעים כחול בברכים, וחולצת בטן לבנה עם מחשוף, פה היא מגזימה "ליהי לכי תחליפי חולצה" אני אומר, אין לי בעייה בטן והכל, אבל מה עכשיו מחשוף, לא זה כבר מוגזם, "ליאב דיי אין לי כוח לקח לי שעה לבחור חולצה" היא אומרת ברוגז, אבל הפעם אני לא מוותר, "לא מעניין אותי תחליפי חולצה לא חסרים לך חולצות בארון" , "לא רוצה חם בחוץ ליאב דיי" היא אומרת בכעס, "אני לא מוותר לך הפעם המחשוף מוגזם" אני אומר בעצבים, לפעמים אני לא מבין מי מייצר את החולצות האלה, מה הבעייה בטן בלי מחשוף, "ליאב דיי" ליהי ממשיכה, עקשנית בדיוק כמוני, "ליהי מצידי לא הולכים" אני אומר, "טוב בסדר קרצייה אלוהים" ליהי אומרת, והולכת להחליף חולצה,
ליהי חוזרת עם חולצה לבנה נורמלית רק שיש לה פתח בגב, אבל בזה אין לי בעייה "מזל שעל זה אתה לא מתלונן" היא אומרת בכעס, "חיים שלי דיי את מכירה אותי לא מהיום שאני לא אוהב חולצות עם מחשוף" אני אומר, תוך כדי שאנחנו הולכים לאופנוע, "לא נכון יש חולצות שאתה כן מסכים ואין לך בעייה איתם" היא ממשיכה, וואיי אין לי עצבים לזה עכשיו, "מאמי החולצות עם המחשוף שאני מסכים שאין בהם שום פתח אחר חוץ מהמחשוף, לא גם וגם" אני אומר, והיא מגלגלת אליי עיינים אין לי כוח להתווכח איתה, אני פשוט עולה על האופנוע שלי, ליהי מחבקת אותי מאחורה ונוסעים, לכתובת שאבא שלי שלח

***************

~9:20~

נקודת מבט ליהי:
ליאב ממש הרגיז אותי, לא מבינה מה יש לו, יאללה שישחרר ממני, מזל שיש לו אופנוע אחרת גם חיבוק הוא לא היה מקבל, אנחנו מגיעים לבית שאי אפשר לקרוא לו בית בכלל, זה נראה כמו אחוזה, מה זה השערים האלה, "ליאב אני חושבת שטעית בכתובת" אני אומרת, "לא לא טעיתי רשמתי בול מה שהוא שלח לי" הוא אומר, ומראה לי בפלאפון, ליאב מחייג לאבא שלו, "אבא שומע אני חושב שטעיתי הגעתי לשערים" ליאב אומר, אחרי כמה שניות הוא מנתק, אני מסתכלת על ליאב, ופתאום השערים נפתחים, ליאב נכנס פנימה, ואני לא מבינה מאיפה האומץ, להכנס לאחוזה כזאת ועוד בלי רשות, "מאמי מה אתה עושה" אני אומרת, וליאב לא עונה לי, אני שונאת שהוא עושה את זה, ליאב עוצר את האופנוע בול בכניסה, אפשר לחשוב בית של אבא שלו שהוא ככה מרשה לעצמו לחנות, יוצא איש מהבית, אני כולי מתפדחת, מה אנחנו אומרים להגיד, 'סליחה התבלבלנו' נוו באמת, "היי אבא" ליאב אומר, וניגש לחבק אותו, אני בהלם מוחלט לא יודעת מה להגיד, "היי אני ליהי" אני אומרת לאבא של ליאב, ולוחצת לו את היד "נעים מאוד אני אבי אבא שלו" מצביע על ליאב, אנחנו נכנסים פנימה לתוך האחוזה הזאת ליאב נראה בשוק, אבל אני נותנת לו מרפק קטן שלא יראה ככה, בסוף יכנס לו זבוב לפה, הוא הבין את הרמז שלי, "בואו למטבח" אבי אמר, הסלון שלו פשוט ענקי ויש שמשות ענקיות לכיוון החצר שלו וואוו, אפילו יש לו קמין בסלון (קמין זה אח שיש בסלון), אנחנו עוברים לצד הבית שיש שם את המטבח ויש באמצע קיר אקווריום מדהים, עם דולפינים ומלא דגי תוכי מדהימים, אנחנו מגעים למטבח בסגנון כפרי בצבע לבן, עם אי גדול באמצע, ועל האי יש ארוחת בוקר מפנקת, ביצי עין, חביתה אפילו ביצה קשה, מלאי סוגי סלטים, צנימים, לחם חיי,