הגורל שלנו

דמעות

~00:00~

נקודת מבט ליהי:
טוב אין עכשיו מה להמשיך לבכות פה, אני עייפה, אני חלשה, אני חייבת לעלות למיטה, אפילו אוליבר ויולה נרדמו, אני הולכת למדרגות, מרגישה את כל הגוף שלי כואב, כאילו כואב לכפות רגליים שלי להחזיק את עצמי, אני באמת לא מבינה איך זה קורה, אני באמת לא האישה היחידה שנכנסה להיריון, אני מתחילה מדרגה מדרגה, הכפות רגליים שורפות לי, אבל יש לפחות עוד 15 מדרגות, אני חייבת לעלות, אני נעזרת במעקה, ומשתדלת רק לא ליפול, שהמצב לא יהיה יותר גרוע, "אאיייי" אני צועקת, מרגישה בעיטה, אני ממשיכה לעלות, אני ממש בוכה, "ווואב וואב" הכלבים נובחים, נוו באמת, אני מיואשת, הינה עוד שלושה מדרגות אחרונות, ואני מצליחה לעשות את זה, בבבבוווווםםםםםם

~00:10~

נקודת מבט ליאב:
אני נכנס לבית, ישר אוליבר ויולה נובחים, "שששש שקט שקט" אני אומר להם, אבל הם ממשיכים לנבוח ועולים במדרגות "אוליבר יולה שקט" אני אומר בקול נמוך, רואה שליהי לא בסלון, איזה יופי היא הצליחה לעלות לבד, אני גאה בה, שהיא רוצה היא יכולה, סתם הייתה עצלנית כל השבועיים האלה, והכלבים ממשיכים לנבוח, אני בא לעלות ואני רואה את ליהי על הריצפה, הלב שלי ישר צונח לתחתונים, איזה דפוק אני אני כל כך מטומטם, אני רץ את המדרגות, "ליהי ליהי ליהי" היא לא עונה לי ואני לא יודע כמה זמן היא ככה, אני מרים אותה, כן עכשיו היא קצת כבדה יותר, אבל זה לא מזיז לי, אני רץ את המדרגות למטה, משתדל לא ליפול, לא רוצה לעשות נזק, ממה שכבר גרמתי, ורץ לאוטו ישר לבית חולים,
אני טס בכביש לא מעניין אותי לא ניידות לא רמזורים, אבל אלוהים איתי אני מצליח לעבור את כולם בירוק, "הינה עוד קצת קצת" אני אומר, מתחנן לליהי, הגעתי לבית החולים, יש חניית נחים אבל זה לא מעניין אותי, אני נכנס לחניית נכים ועולה על המדרכה, שעם אותו נחה מגיע מיצידי שיחסום אותי, גם ככה מגיע לי יותר גרוע מי זה, אני נכנס עם ליהי בצעקות "הצילו בצילו בבקשה היא בהריון לתאומים והתעלפה", ישר מגיע אליי אחות עם מיטה, ואני מניח אותה שם, והיא תוך כדי רצה איתה שאני איתה, "איך זה קרה?" האחות שואלת "לא יודע" ואנחנו תוך כדי רצים בבית חולים הגדול הזה, "כמה זמן היא ככה?" , "לא יודע!!" אני צועק מהלחץ, האחות מבינה שלא הייתי איתה באירוע, היא נכנסת לחדר מסויים, ונכנס ישר אחרינו כמה רופאים, אני מבקשת שתחכה בחוץ בבקשה, היא אומרת ואני יוצא החוצה,
אחרי שלוש שעות, הרופאים יוצאים מהחדר שלה, "מי אתה בשבילה" אחד הרופאים שואל, וכל השאר הולכים, "אני בעלה" אני אומר, "היא קרסה בגלל העומס שיש לה על הגוף בכל זאת קשה לסחוב דבר כזה, וכנראה היא הייתה בסוג של מאמץ גם אז זה הוסיף על זה" הוא אומר, ואני מרגיש בן זונה, ממש בן זונה איך לא האמנתי לה, איך לא הקשבתי, איך לא הייתי איתה, אני חרא של בן אדם, חרא של אבא, חרא של בעל, "חדשות הטובות שהיא עכשיו בסדר, ובגלל הלחץ שגורם לה, היא תכנס עוד שעה לחדר ניתוח אל תדאג ניתיח קיסרי" הוא אומר, אני לא כל כך מבין איפה החדשות הטובות, "דוקטור אני לא מבין איפה החדשות הטובות" , "איזה מצחיק אתה בעזרת השם אתה נכנס לחדר לידה" הוא אומר, ועכשיו נפל לי האסימון, "אני לא מאמין" זה מה שיצא לי להגיד, וישר נכנס לליהי בשמחה, אבל אני רואה שהיא בכלל לא מסתכלת עליי, היא עצובה,
"אהובה שלי אני כל כך מצטער אני יודע אני דפוק אני אידיוט אבל אני הכי אוהב אותך בעולם בבקשה תסלחי לי אני יעשה בשבילך הכל הכל את האישה שלי ורק שלי, ואני יודע אני זבל של בעל אבל אני אוהב אותך סליחה" אני אומר

נקודת מבט של ליהי:
הוא אומר את זה כל כך מהר ובצורת הדיבור החמודה שלו, שאני ישר צוחקת ממנו, "יופייי" הוא אומר, ובלי שום התרעה הוא מנשק אותי, "אתה מאמין שעוד מעט אנחנו הורים" אני אומרת, בעצמי לא מעכלת את זה, "לא אני לא מאמין" הוא אומר עם חיוך, "אבל אני יודע שאת תהיא אמא מושלמת" הוא אומר, ואני מחייכת, ומתרגשת, הרופא נכנס ועוזרים לי לקום להתארגן, וגם ליאב הלך להתארגן, הרופאה מורידה לי את הבגדים ושמה לי חלוק "אני בלחץ" אני אומרת, מתחיל להיות לי את כל החששות שהיו, "אל תדאגי את לא הולכת להרגיש כלום אני מבטיחה לך" היא אומרת מרגיע אותי, "את תהיא איתי" אני אומרת, היא נראת ממש חמודה, ואני רוצה משהו שעושה את זה או לפחות יהיה חלק מי זה שאני אבטח בו, "כן" היא אומרת בחיוך ואני מחייכת אלייה, אני יוצאת ורואה את ליאב לבוש כמו איזה חולה, עם הבגדים הזה לשיער, אפילו הנעלים ופשוט צוחקת, מחברים אותי להינפוזייה ומתחילים ללכת, אנחנו מגיעים לדלת שרשום עלייה חדר ניתוח, "אוקי אתה תשאר פה עוד כמה דקות נגיד לך להיכנס" הרופאה אומרת, וכך היא עושה, "אוקי עכשיו את צריכה להיות רגוע ושלווה לא לדאוג הכל בסדר את הולכת לראות הילדים שלך את חושבת רק כל תינוק תינוק תינוק" היא אומרת, וכך אני עושה, אני מרגישה איזה דקירה קטנה בבטן, אבל אחרי כל הבעיטות שעברתי, זה לא כזה נורא, ואז אני לא מרגישה כלום מהאיזור של הבטן כאילו היא לא מחוברת אני מתחילה להילחץ "היי היי מה עשיתם" אני אומרת, והדמעות מתחילות לרדת, "היי תירגיע לא עשינו כלום זה החומר הרדמה של הבטן הכל בסדר תירגיעי את לא הולכת להרגיש כלום זה יהיה כייף, איזה כייף להביא ילד בלי שכואב בכלל" היא אומרת, מועדדת אותי וצוחקת ואני רואה שליאב נכנס "יפה שלי למה את בוכה" ליאב אומר, מנגב לי את הדמעות "תראו תראו" אנחנו אפילו לא רואים ושומעים קול של תינוק בוכה, והרופא מראה לנו את התינוק "מזל טוב למלך שלכם" הוא אומר, ואני עם דמעות בעיינים של תנו לי לחבק אותו, ליאב הולך לראות איך מקלחים אותו, "והינה עוד מלכה" הרופא אומר, וכבר עוד קול של בכי, ואין מאושרת ממני, הדמעות שיורדות הן רק של אושר אושר טהור במיוחד
אני רק מחכה כבר להחזיק אותם, להרגיש את החום שלהם, "הינה אנחנו כבר מסיימים" הרופא אומר, "יפה שלי את פשוט אלופה" ליאב אומר, "מה מאמי אתה בוכה" אני אומרת, שאני רואה אותו עם דמעות וכל שנייה מנגב, "אני פשוט מעריץ אותך מלכה שלי" ליאב אומר, וכבר לא מנגב את הדמעות, נותן להם לצאת, ונותן לי נשיקה במצח, "את אהבת חיי ורק שלי" הוא לוחש, "הינה המלאכים היפים שלכם" האחות אומרת, ומביאה לי את שתי האוצרות שלי, ואני פשוט לא מאמינה

יאללה בנות להציע שמות כאלה שיש משמעות גם ואל תשכחו לאחל מזל טוב לליהי וליאב😍😍😍