הגורל שלנו

הפתיעה אותי

14:32

נקודת מבט ליהי:
אני רוצה כבר שהיום הזה הסתיים, אני ממש רוצה הביתה רק לישון, איך כל היום הזה השתבש, ליאב מחפש אותי כמו מטורף, אני לא מבינה מה קרה לו, אבל אני אחזור אליו עוד שעה, לא נכנסתי לשיעורים בכלל כל היום הזה, בטח יש לי מלא חיסורים, והמזל היחיד שלי שזה היום החופשי של המחנכת שלי ענבל, עם היא הייתה פה, הייתה לי כמו קרציה על הקו,
אני מקבלת הודעה מ "נטלי" מוזר מה היא רוצה עכשיו, במה פגעתי בא עכשיו, אני חושבת לעצמי ומגלגלת עיינים, שכל אחד התעסק הדברים שלו, מה עכשיו החבורה הזאת נדבקים אלי, כאילו אין לי מספיק כאב ראש משל עצמי, אני נכנסת להודעה

נטלי: תבואי לספסל האחורי ליד האולם
אני צריכה לדבר איתך תבואי?

פעם ראשונה שהיא בכלל שולחת לי הודעה, על מה יש לה לדבר איתי כבר, מה כל כך חשוב,
טוב אחרי התלבטות עם עצמי החלטתי ללכת לספסל, גם ככה זה פה ובא לי לשמוע מה יש לה לומר היא הצליחה לסקרן אותי, למרות שלא עולה לי משהו שהיא יכולה בכלל לפנות אלי, אבל בכל זאת יצר הסקרנות שלי התעניין,
אני הולכת לכיוון הספסל שהיא אמרה, וואוו היא הפסידה שיעור בגלל זה, עד כדי כך דחוף לה, חברים שלי ששולחים הודעות בלי הפסקה לא עניתי, אז איך לה אני עונה, אלוהים יודע את יצר הסקרנות שלי, אני מתיישבת בספסל ומחכה שהיא תתחיל לדבר "טוב אז אני אגש ישר לעיניין, לא אהבתי את ההתנהגות שאמרת ככה לשירז והיא ממש ניפגעה ממך" היא אומרת, וואווו זה מה שהיה לה כל כך דחוף להגיד לי
"נטלי אני אדבר איתך פתוח, אני עוד לא קלטתי את הקטע שלך אבל הדבר היחיד שאת מתעניינת בו הוא בעצמך מה עכשיו קשור שירז?" אני אומרת, מגיע לה כבר לשמוע את האמת, היא טיפוס שרואה רק את עצמו, ומעניין אותו רק את עצמו, היא תעשה הכל כדי לקדם את עצמה, עכשיו היא משחקת אותה ריגשי על שירז נוו באמת, אני לא מאמינה לזה "למה את חושבת שאני משקרת מה לי ולך בכללי" נטלי אומרת, יש בזה משהו, "ואל תשכחי גם שמי שהציל אותך זה אדיר שחסם את עמית, אני חושבת שאת חייבת להם תודה" היא אומרת, מהההה איך אני צריכה להגיד תודה, לא ביקשתי מאף אחד עזרה
"על מה בדיוק אני חייבת להם תודה" אני אומרת, "אולי לא שמת לב אבל שירז זאת שאמרה לאדיר להתערב אחרי מה שקרה לך עם עמית" היא אומרת, ואני מנסה להזכר, אבל הייתי כל כך מופתעת מעמית שבקושי שמתי לב לסובבים אותי, והיא צודקת כנראה שירז אמרה משהו לאדיר בגלל זה הוא הגן עליי, "תראי אני לא יודעת מה היה בינך לבין עמית וזה לא עיניין שלי יש לי מספיק צרות משלי, אבל שחברים שלי פגועים את מוסיפה לי, הם יושבים כרגע בספסל שליד השער בית ספר, אני חושבת שאת צריכה לבוא איתי" נטלי אומרת, אני חושבת על זה טיפה, כולם מחפשים אותי, אופק, עידו, עמית, אור, ליאב מחפש אותי, טוב אולי הגיע הזמן להפסיק עם המחבואים הזה וללכת לדבר איתם, בכל מקרה נהייה חייבים לעשות את זה, "טוב את צודקת בואי" אני אומרת, ואנחנו מתחילות להתקדם, "תראי אני יכולה להגיד את דעתי" היא שואלת, "לא בקטע רע נטלי אבל לא רוצה לשמוע אף דעה אוקי תודה" אני אומרת, יאללה שלא תנסה להיות חברה שלי עכשיו, אני הולכת להגיד תודה, ואז לסדר את העיניין עם החברים שלי,
"טוב אני אגיד אותה בכל זאת" היא אומרת, וואיי כמה שהיא מעצבנת אלוהים "אני חושבת שאת ועמית אחים ממש טובים וזה קורה שיש לפעמים משבר את חייבת לדבר איתו ולסלוח לו" היא אומרת, והאמת שאני מופתעת, "את באמת חושבת ככה" אני אומרת, אני רוצה לדעת בכנות איך היא חושבת ככה "כן באמת, תראי לי יש אחים גדולים ויש מקרים פה ושם, אבל בסופו של דבר הם באמת לא היו עושים משהו שיפגע בי" נטלי אומרת, ואני עוד יותר מופתעת קרה לה דברים מהסוג הזה עם האחים שלה ופשוט סלחה להם "איך יכולת לסלוח להם?" אני שואלת, אני לא מבינה איך אני עומדת לסלוח לעמית על כזה דבר, "אני מדברת איתם ואומרת להם את האמת שלי ואז כמובן הם אומרים ומגיעים להבנה ובסוף מתנצלים" היא אומרת, כנראה זה מה שאני צריכה לעשות עם עמית "בסופו של דבר זה קורה מעצבים" היא אומרת, ויש מצב עמית היה בסערת רגשות שכל זה קרה, כנראה זה אותו דבר, "תראי בדברים כאלה חשוב שתזכרי שהוא אח שלך סוג של" היא אומרת, אני לא מבינה למה היא התכוונה "למה את מתכוונת?" אני שואלת אותה, "תראי האחים שלי זה משהו גנטי את ועמית זה אתם בחרתם את זה אז בטח יש סיבה לכך תזכרי בה והיא תעזור לכם לעבור את המשבר הזה" היא אומרת, וזאת פעם ראשונה בחיי שאני מסכימה איתה, היא הפתיעה אותי לטובה הפעם, אולי יש בא כמה צדדים טובים, "נט אני מצטערת על מה שאמרתי לך מקודם תודה ממש" אני אומרת, והיא מחבקת אותי,
אנחנו מגיעות לכניסה, ואני רואה את עמית, "נט יש מצב שאולי אני אדבר איתם מחר כי הינה עמית" אני שואלת אותה מקווה שהיא תסכים, "ברור איזה מצחיקה את לכי תדברו" היא אומרת, אני נותנת לה חיבוק תודה והולכת לכיוון של עמית, הוא עם הגב אליי אז הוא לא רואה אותי, אבל בשנייה הוא עף אחורה, אני לא מבינה איך אני באה לרוץ אליו, ואני רואה את ליאב מתנפל עליו במכות, הטלפון שלי מצלצל וזה עידו, אני עונה מהר "ליאב ליאב דייי עידו בוא לשער" אני אומרת, אפילו לא יודעת עם ניתקתי שמתי את הטלפון בכיס, ורצה לכיוון עמית וליאב
ליאב נותן אגרופים לעמית, שעמית ניראה בקושי יש לו כוח להאבק איתו, "דייי ליאב בבקשה" אני צועקת לליאב, אבל הוא לא מקשיב הוא נותן עוד אגרופים לעמית בפרצוף ובחזה ובבטן, עמית מנסה לתפוס לו איזה יד אחת, בשביל שהוא יוכל להחזיר לו, "ליאב אני מתחננת בבקשה תפסיק" אומרת מנסה להקים את ליאב מעמית "בן זונה עזוב את מה שהיה באותו לילה אבל הפעם שהרבצת לה לא יעבור לך בשתיקה" ליאב אומר לעמית, אני לא מבינה איך ליאב יודע מה קרה עם עמית, אני לא עניתי לו,
פתאום הגיע עידו קפץ על ליאב והעיף אותו מעמית, עמית נראה שבור, ועכשיו אני שמה לב שאין סיכוי שכל זה ליאב עשה לו, כנראה הוא הלך מכות עוד לפני, "ליהי ליהי" אופק צועק לי ומגיע בריצה, "עידו ליאב מספיקקק" אני אומרת, ליאב יותר חזק מעידו ועמית ביחד, בואו לליאב יש שרירים הוא עובד על עצמו כל החיים, לא פשוט ככה פשוט להעיף אותו, אופק נכנס לנסות להפריד בניהם, והוא לא מצליח "וואוו אנשים להירגע ליאב" משהו בא והעיף את עידו ואופק מליאב, והוא תפס את ליאב "וואוו אחי אחי תירגע ירין בוא בוא תפוס אותו" האיש צועק לעוד אחד שכנראה ירין, מי אלה "ליאב מה אתה עושה פה אחי אתה לא בעבודה?" ירין שאל את ליאב "עזוב אותי אחי שחרר" ליאב אומר לירין, הוא מתקדם לעמית, אני ישר נדחפתי באמצע "ליאב בבקשה דיי" אני אומרת מתחננת בפניו, והוא פשוט מחבק אותי, אני לא יודעת מאיפה בא החיבוק, אבל כל כך רציתי אותו, כל כך התגעגעתי אליו,
אנחנו מתנתקים מהחיבוק הארוך שלנו, "יפה שלי דאגתי לך" הוא אומר, "אבל אני בסדר חיים שלי" אני אומרת, כל כך שמחה שהוא פה אבל מה הוא עד כדי כך דאג לי שהוא יצא מהעבודה במיוחד