הגורל שלנו

על דעת עצמה

~21:00~

נקודת מבט ליאב:
הגעתי למקום שלנו, היער והמפל, הפעם הראשונה שאני וליהי ניפגשנו הייתה שדרסתי אותה, אבל היא רצתה מקום של שקט אז הבאתי אותה לפה, אני מתקדם לעבר המפל אבל קשה לראות משהו, אני מדליק את הפנס בטלפון שלי ומתקדם יותר, אני לא רואה כמעט כלום, חוץ מי זה ליהי פחדנית למה שהיא תבוא לפה בכזה חושך מוחלט, אני רואה את המפל מולי, נשאר יפה כמו שהוא, אני לא רואה אותה, איפה היא, אני מסתובב ללכת לגזע העץ שאני וליהי ישבנו בו ביחד, ואז אני רואה אותה, היא פה
מה זה היא היא נרדמה, והיא מקופלת ממש כמו כדור, קר לה, אני מתקדם לאט לאט לא רוצה להבהיל אותה, אני מלטף לה את הלחי, "לולי לילו" אני אומר, היא לאט לאט פותחת את העיינים וישר נרתעת ממני, "מה זה איפה אני" היא אומרת, "את צריכה להגיד לי" אני אומר, כנראה היא באה לפה ונרדמה, "ליאב" היא אומרת ישר מחבקת אותי, והבכי יוצא יחד איתו, "היי נסיכה שלי למה את בוכה?" אני שואל, "אתה לא מבין מה היה לי עם הבנים" היא אומרת בבכי, "דיי יפה שלי תאמיני לי שהם הצטערו על זה כבר" אני אומר, היא מסתכלת עליי לא מבינה, "תגידי לי למה ככה נעלמת לי אין לך מושג כמה דאגתי לך" אני אומר, מחבק אותה קרוב אליי, כמה מחשובות רעות רצו לי בראש, אבל אני שמח שזה הסתיים שמצאתי אותה, ושהיא עכשיו פה לידי, "מה השעה שככה חושך" היא שואלת אותי, "השעה תשע בלילה לילו" אני אומר, היא בהלם שאמרתי לה את השעה, "חיים שלי אני ממש מצטערת לא התכוונתי ככה להעלם רציתי פשוט חצי שעה עם עצמי לבד לא חשבתי שאני ארדם ובגלל שהטלפון היה כבוי לא שמעתי כלום" היא אומרת, ואני ישר מחבק אותה, אני אפילו לא מסוגל לכעוס עלייה, מרוב כמות הדאגה שהייתה לי, אני פשוט שמח לראות אותה ושהכל בסדר,
אני מוציא את הטלפון שלי, נכנס לקבוצה של החברים של ליהי ושולח שם הודעה

המשפחה המשוגעת שלי😍:
אני: ברוך השם מצאתי אותה הכל בסדר
אור: וואייי איזה הקלה
עמית: היא בסדר?
עידו: שמח לשמוע תמסור לה שאני מצטער ויודע שאני התנהגתי כמו בן זונה
אופק: כנל
עמית: מה שעידו אמר
מאי: יופיייי ברוך השם תמסור לה שתדבר איתנו
מאי: עכשיו בנים מקווה שלמדתם את הלקח שלכם
עידו: כן כן לא צריך להיות קרצייה

אני מראה לליהי את כל ההודעות והיא פשוט מופתעת שהיא נעלמה לכל כך הרבה זמן,
"את רואה בסוף כולם מקבלים את ההריון שלך" אני אומר, מחייך, היא באה להגיד משהו אבל צלצול הטלפון שלי וזאת "עדי" אמא שלך תגידי לה שאין לך סוללה ואנחנו עוד מעט באים

שיחת טלפון עם עדי:
עדי: ליאב תן לי את ליהי אני מנסה שעה להתקשר אלייה
ליהי: היי אמא זאת אני
עדי: ליהי את יודעת כמה דאגתי לך למה הטלפון שלך לא זמין בשביל מה יש לך טלפון
ליהי: כן אמא את צודקת נגמרה לי הסוללה אז סורי
עדי: יופי באמת טוב העיקר את בסדר התחלתי לדאוג
ליהי: אז דיי לדאוג עוד שעה אנחנו באים
עדי: טוב תהנו

השיחה הסתיימה, ליהי מסתכלת עליי ואומרת, "מאמי תקשיב חשבתי על זה ואני החלטתי לעשות הפלה" היא אומרת, אני לא מבין, איך היא החליטה דבר כזה ועוד בלעדי, מה נראה לה שאני אסכים להרוג את הילד שלי
"מה למה?" אני אומר, משתדל לשמור על איפוק, "כי מאמי אנחנו בעצמנו עוד ילדים וזה פשוט לא מתאים כרגע" היא אומרת, מה היא נפלה על הראש, "תגידי ליהי השתגעת או משהו שכחי מי זה אני לא מאשר" אני אומר, ופה היא עיצבנה אותי מאיפה היא חושבת שהיא ככה מחליטה על דעת עצמה, ועוד בלעדי, "ליאב תירגע בסדר זה הגוף שלי ואני לא מוכנה לזה" ליהי אומרת, "זה הגוף שלך והילד שלי נמצא אצלך ופה אני לא אוותר לך את מביאה הילד הזה" אני אומר עצבני, וואלה יופי מחליטה החלטות על דעת עצמה, "עם אתה רוצה את הילד הזה קח אותו שישב אצלך בבטן לא אצלי, אני לא רוצה אותו" היא אומרת, וזה מעצבן אותי מה זה לא רוצה אותו זה הילד שלה, "ליהי תרגיע ומהר זה הילד שלך ואת תאוהבי אותו ככה או ככה" אני אומר, מה נעלמה לכמה שעות והתפגרה לא הבנתי אותה, שלא תעצבן אותי עכשיו, "ליאב זה לא מתאים עכשיו מכל הבחינות אתה בצבא אני בלימודים ועכשיו ילד זה לא מתאים" היא אומרת, "ליהי אל תזייני לי תשכל זה קרה וזה מה יש ואנחנו מספיק בוגרים כדי לקחת אחריות" אני אומר, "ליאב זה לא צעצוע" היא צועקת עליי, "אני יודע את זה לכן אני אומר לך שהוא נשאר" אני אומר, קם ומתקדם לכיוון האופנוע שלי, "ליאב אתה תחתום על התופס" ליהי אומרת, אני לא מבין על מה לעזעזל היא מדברת "איזה תופס?" אני שואל, "של ההפלה צריך את חתימת האב בלי זה אני לא יכולה לעשות" היא אומרת, "יופי אז אני לא חותם ואת לא עושה" אני אומר, אני לא מתכוון לתת יד לזה שהיא תרצח את הילד שלי

החזרתי את ליהי הביתה, "אתה לא עולה איתי" ליהי שואלת, "לא אני נוסע לחברים" אני אומר, לא רוצה לעלות אלייה הביתה, פשוט מאוכזב ממנה שהיא ככה חושבת לעשות הפלה כאילו זה כלום, היא לא מבינה שזאת תהיה הטעות שיכולה לעלות לה בחיים שלה, "אתה אחר כך חוזר?" היא שואלת אותי, "לא ליהי אני לא חוזר נדבר מחר" אני אומר עצבני יאללה שתשחרר ממני, 
"תעשה מה שאתה רוצה לא אכפת לי" היא אומרת לי "זה בדיוק מה שאני עושה" אני אומר, מסתובב ונוסע