הגורל שלנו

אוויר

~10:40~

נקודת מבט מאי:
אני פותחת את העיינים ויש לי כאב ראש מפחיד, אימלה איפה אני בכלל, אני לא מזהה איפה אני נמצאת, מה זה פה, אני נלחצת ומתרוממת מהמיטה, וישר תופסת אותי סחרחורת שגורמת לי לחזור, להשען על הקיר, אני נזכרת שאני בכלל באילת, מה זה, מה היה אתמול שאני ככה מרגישה, אני לא זוכרת, אני מנסה להתיישר והראש שלי פשוט מתפוצץ, אני שמה לב לכדור עם כוס מים שיש לי, לצד המיטה, אני שותה אותו, כנראה לכאבי ראש, וואיי אתמול יצאנו שיט כמה שתיתי, אויי נוו באמת ליהי לא יכלה להגיד לי להפסיק, בחיים ככה לא קיבלתי הנגאובר, מעניין כמה שתיתי, אני קמה בקושי רב, יוצאת מחדרי נכנסת לשירותים, אימלה איך אני ניראת, מה זה מה עבר עליי, מה ליהי לא יכלה להחליף לי את השמלה לפחות, אני שמה לב שאני עוד עם השמלה, נוו באמת, פעם אחרונה שאני שותה, על מי אני עובדת אני תמיד נשברת, אני עושה את אירוגני הבוקר שלי, נכנסת חזרה לחדרי אחרי שיצאתי ממקלחת וכל אירגוני הבוקר שלי, אני מחליטה לשים בגד ים ביקני כחול, ומעל אני שמה שמלת חוף לבנה שדרכה רואים את הביקיני, אני הולכת לבדוק מה עם אור, בטח עוד ישנה, אני פותחת את הדלת חדרה, וצדקתי היא ישנה, ומה זה ליהי גם לה לא הורידה את השמלה, אבל למה תמיד היא עושה את זה, אני הולכת לחדר של ליהי שנמצא בסוף המסדרון, כן היא תמיד בוחרת אותו היא אומרת שהכי נוח לה שם, הוא בסוף העולם של הבית, מלבד החדרים של הבנים, שבכלל בצד האחר, אני דופקת על חדרה, בכל זאת היא לא שותה אז אין סיבה שהיא לא תהיה ערה, אני לא שומעת מענה, מה היא ישנה לא יכול להיות, אני פותחת את הדלת ואני לא מאמינה למראה עייני, היא לא עם ליאב בכלל, אני רואה את עמית מחבק את ליהי שהיא שוכבת על הצד, עמית בלי חולצה, אני לא מאמינה איכס אנחנו כמו אחים, איך הם יכולים בכלל לעשות את זה, אני יורדת למטה במהירות עדיין לא מעקלת את מה שאני ראיתי, איך היא עושה את זה לליאב או שליאב סתם הסחת דעת, אני רואה את עידו משחק באקס בוקס, ואופק נשען על הספה עם הראש למעלה, אני מתנשפת שירדתי למטה, "וואוו מה יש לך?" עידו אומר, עוזב את האקס בוקס וניגש למטבח, "בואי שבי" אופק קורא לי, אני מתיישבת לידו, אני עדיין בשוק ממה שראיתי, עידו הגיש לי כוס מים ואני שותה אותה, "מה יש לך עוד הנגאובר לא עזר הכדור?" הוא שואל אותי, "אני...אני ראיתי את ליהי ועמית ביחד בחדר" אני אומרת, ולא מעקלת את המילים שאמרתי, "נוו" אופק אומר, מה הם רצינים הם סבבה עם זה, "מה אתם לא בהלם שהם ביחד" אני אומרת, לא מאמינה מה הם רצינים, איכס אנחנו כולנו פה כמו אחים, הם מתחילים לצחוק ואני לא מבינה מה כל כך מצחיק "הם לא ביחד דוחה" אופק אומר, ממשיך לצחוק, "איכס נוו באמת מאי" עידו אומר, צוחק עוד שנייה נופל מהספה, "מה אני ראיתי אותם" אני אומרת, ככה לא ישנים עם כל הכבוד "אני אסביר לך" עידו אומר, מרגיע את הצחוק שלו, אני לא מבינה מה יש להם, "באמת מאי עמית בשביל ליהי כמו אחות קטנה" אופק אומר, ממשיך לצחוק "אתמול משהו הטריד את ליהי ועוד שנייה אפילו חתך אותה, אז עמית בלילה אחרי ששם אותנו כל אחד לחדרו, ואני פיצצתי את אותו אדם במכות" עידו אומר, מראה לי את היד שלו, ויש לו מלא חתכים ביד, "אז עמית הרגיש אשם והלך לדבר איתה וכנראה הם נירדמו ביחד" עידו אומר, ואני בשוק ממה שקרה לליהי "אתה רציני?" אני שואלת אותו, להיול בטוחה כי על דבר כזה, ממש לא צוחקים, אני קמה מהספה במהירות ורצה לחדר של ליהי, אני שומעת את הצעקות של אופק ועידו שצועקים לי לחזור, אבל אני לא מקשיבה אני מתפרצת לחדר של ליהי, הם עדיין באותו פוזיציה שהם היו מקודם, אני נגשת לצד של ליהי ומתחילה ללטף לה את הלחי, היא ישר קופצת, ופותחת את העיינים, "מה קרה?" עמית אומר, אפילו לא פתח עיינים, כנראה הרגיש את הקפיצה של ליהי "יפה שלי קומי איך את?" אני אומרת, אני כל כך דואגת לה היא חזקה אני לא מכירה משהי יותר חזקה ממנה, איך קרה לה דבר כזה, אני לא מבינה, זאת ליהי, ישר מתמלאות לה דמעות בעיינים בלי להגיד כלום, היא הזיזה את עמית ממנה, קמה מהמיטה מהצד השני ורצה מהר לחדר שירותים שיש אצלה בחדר, אני כל כך דואגת לה, לא רציתי שהיא תבהל "מה זה מה קרה? איפה ליהי?" עמית ישר קם שואל אותי, "רצה לשירותים שלה" אני אומרת, אני לא מבינה מה עשיתי, אני רק רוצה להיות שם בשבילה היא חברה טובה שלי,