הגורל שלנו

אתה לא אבא שלי ולעולם לא תהיה

~19:45~

נקודת מבט ליאב:
אני בחדר שלי חושב מה אני הולך לענות למפקד כל הראש שלי מפוצץ מחשבות על זה ומה אני הולך לעשות, עלמה נכנסת אליי לחדר וישר קופצת עליי "ליאבי בו לשחק איתי ועם איתמר ורועי" עלמה אומרת, "קטנה שלי לא עכשיו אני לא יכול" אני אומר, אני יודע שאני צריך לתת יחס גם לאחים שלי אבל מה לעשות שיש בנינו הפרשים גדולים לא אשמתי, וגם לא אשמה של אמא שלי, אמא שלי עברה חמש הפלות טבעיות עד שאיתמר בא לעולם, אני זוכר איך אבא שלי היה מתעצבן מי זה שתמיד היה נופל לה, כאילו זה אשמת אני שונא אותו ואשנא למשך כל חיי
"אבל אמרת ככה גם אתמול" עלמה אומרת פגועה, היא יוצאת מחדר שלי, מכירה אותי טוב, שאיתי לא בוכים עם כל האהבה שלי אלייה, שלא תבכה לי בחדר שאמרתי לא, אמא שלי נכנסת לחדר "אמא אני יודע מה את רוצה להגיד אבל דייי אני צריך שקט" אני אומר, אין לי כוח עכשיו שאמא שלי תגיד לי לתת לה יותר יחס אני נותן לה אבל אני גם בן אדם, ואני צריך גם את הזמן שלי, השקט שלי, לנפש שלי, למה הם לא מבינים את זה, למה אני גם צריך להסביר את עצמי,
"ילד שלי למה אתה ככה מה קורה איתך בזמן האחרון?" אמא שלי שואלת, ממש מצאתי לי עם מי לדבר על זה יש לה מספיק דאגות לא רוצה להעמיס עלייה את שלי זה לא מגיע לה, היא עובדת וויתרה על עצמה רק בשבילנו, הכל בגלל האבא הזבל שלי, "אמא יש לי לחצים בראש העבודה קשה לי אני עובד מהבוקר עד הלילה של הלילה אני גם צריך זמן לעצמי בבקשה תביני אותי" אני אומר, מנסה להסביר את עצמי בכמה שפחות לחץ, "אולי תקח לעצמך כמה ימי חופשה שתנוח טיפה" אמא אומרת, "לא לא אני רוצה לעזור לך" אני אומר, "אתה עוזר לי תמיד אבל גם אתה עוד ילד שצריך לגדול להנות לעשות דברים שבגילך עושים שזה חברה טיולים ללמוד אתה לא צריך לקחת הכל על עצמך" היא אומרת, אני יודע שאני מוותר על עצמי אבל אני לא יכול לראות את אמא שלי עובדת כל כך קשה בלנקות בתים של אחרים ולא לעשות כלום מהצד,
"אמא אני בסדר גם ככה שום דבר לא מעניין אותי" אני אומר, "ליאב אתה חייב לשחרר כבר משיר עברו שנתיים אתה חייב לצאת מי זה" אמא אומרת, אני לא רוצה לדבר על זה, לא עכשיו ולא לעולם, "אמא זה החיים שלי ואני יעשה מה שאני רוצה ועם זה לעזור לך אז כן זה מה שאני יעשה" אני אומר בעצבים, "אל תתעצבן" אמא אומרת, "אז תעזבי אותי" אני אומר בעצבים, למה היא הזכירה לי את זה למה בשביל מה זה טוב, היא יוצאת מהחדר ואני מחליט לשלוח הודעה לליהי

אישה שלי😍:
אני: אני בא אלייך חייב לראות אותך עוד שעה וחצי אני אצלך
אישה שלי😍: אתה בטוח? זה נסיעה ארוכה?
אני: בטוח יפה שלי אני חייב אותך❤
אישה שלי😍: טוב חיים שלי סע בזהירות😘

נקודת מבט ליהי:
סיימנו לאכול ארוחת ערב, אבא עשה קידוש וואוו הייתי בהלם מי זה, אבל זה לא מרגש אותי יותר מידי, שיעשה עכשיו מה שהוא רוצה, זה הבית שלו, אחרי שליאב אמר לי שהוא עוד מעט נוסע אליי, אני מתחילה לחשוב איפה אני יכולה ללכת, אין לי ברירה אני לא מכירה פה שום דבר צריך לשאול את אבא, אבא סיים לשתוף כלים והוא יצא לגינה עם כוס תה, אני לוקחת נשימה עמוקה כי אני צריכה להיות נחמדה אליו, ומקווה שלא יעשה לי בעיות עכשיו, אני יוצאת לגינה ומתיישבת מולו, בפינת ישבה, "לילי כמה אני שמח שבאת להצטרף אליי השבת את לא מבינה כמה" הוא אומר, מה הוא חושב שבאתי לעלות איתו זכרונות, "תגיד איפה יש פה גן משחקים?" אני שואלת אותו, שיענה לי ונסיים את השיחה הזאת "למה האחים שלך רוצים ללכת לגן משחקים?" הוא שואל, "לא ידיד שלי בא אלי" אני אומרת, מגלגלת עיינים "ידיד שלך מוכן לנסוע עכשיו שעה בשביל לבוא מי זה?" אבא שואל, כמה שאלות מה הוא חושב שאני עכשיו משתפת אותו בחיים שלי "ידיד שלי לא עיינך וכן הוא בא" אני אומרת, "ליהי אל תהיא חוצפנית אני אבא שלך תדברי אלי בכבוד" הוא אומר, אני ישר מתפרצת בבכי "אתה לא יכול לקרוא לעצמך אבא שלי אתה האבא של האחים שלי לא שלי הבנת" אני אומרת, פה הוא ממש העלה לי את הסעיף, "ליהי אני אבא שלך גם עם את רוצה וגם עם לא..." הוא בא להמשיך ואנו קוטעת אותו
"אז אני בוחרת בלא, לא אתה לא אבא שלי אחרי מה שעשית אתה כלום בשבילי והמזל שלך זה שהאחים היקרים שלי קטנים ויש לנו אמא טובה ומושלמת שלא מספרת להם את האמת הכואבת אבל אל תדאג הם ידעו בסוף מי אתה באמת" אני אומרת, באה לקום, לא עזר לי בכלום בסוף "ליהי!!!!" הוא צועק, מבהיל אותי, "שבי" הוא אומר, מרוב הבהלה התיישבתי "אני לא מסכים שתדברי אליי ככה ואל תתעסקי בעיינים שלא קשורים אלייך" אבא אומר, "לא קשורים אליי איך אתה לא מתבייש זה החיים שלי ואני זאת שתפסתי אותך אני הייתי שם אני אני אני!!!" אני אומרת תוך כדי שהדמעות זולגות, נזכרת בכך "אתה לא אבא ובחיים גם לא תהיה אבא" אני אומרת, הוא קוטע אותי באמצע "את כפויית טובה את יודעת את זה אני מנסה להשתנות ואת לא רואה את זה קניתי לך פעמים את הארפוד למרות שאיבדת אותם ועוד בלי שאת מדברת איתי עשיתי את זה איך את מעזה ככה לדבר אליי!!" הוא אומר עצבני, אבל אני לא מתכוונת לשתוק לו "מה אתה חושב שתקנה לי ותגיד לי שאתה מנסה להשתנות אני אקנה את זה ופשוט אשכח מה שעשית, אני שונאת אותך ולא משנה מה לא יעזור לך כלום אתה הלכת עם אישה אחרת התנשקת איתה בבית שלנו שאמא הייתה בהריון למעיין פעמיים תפסתי אותך פעם אחת בבית שלנו ופעם אחת באוטו, זאת לא התנהגות של אבא אתה לא אבא ועם אתה שואל אותי אתה גם לא גבר כי גבר אמיתי לא היה עושה את זה, אתה לא אבא שלי ולעולם לא תהיה" אני אומרת הכל, לא אכפת לי אמרתי לו את כל מה שהיה לי להגיד לו כל השנים האלו עם אמא שלי לא אמרה אותה, אז לפחות אני שאגיד אותה, אני לא מתכוונת לשתוק לו, הוא עוד חושב מה לענות לי, ובלי לשים לב, הוא העיף לי סטירה