My Destiny: Warrior {hebrew}

-4- Basic manners & new discoveries

פרק 4- נימוסים בסיסיים ותגליות חדשות

"תתעוררי" שמעתי מישהו אומר ולא הבנתי למה האדמה פתאום זזה.

פתחתי את עיניי ונבהלתי כשבקושי ראיתי משהו.

"אל תבהלי" אמר לי הקול "את בטוחה. עכשיו לילה בגלל זה את לא כמעט ולא רואה משהו" זיהיתי שזה קול של גבר. לא, לא של גבר, של נער בוגר.

התחלתי לנמנם לי. היה לי חם ולרגלי הייתה מנוחה.

רגע... רגל? מה עם הפציעה? שלחתי את ידי אל עבר הרגל שלי והרגשתי שהיא חבושה בתחבושת חדשה. כנראה הוא חבש את הפצע אך לא תפר את אותו. הרגשתי רטיבות על התחבושת- מה שכנראה היה דם שנספג מין הפצע.

"איפה אני? מי אתה?" שאלתי "אני לוקאס. לא יקרה לך כלום. אני שומר עלייך. רק אל תירדמי-אסור לך במצבך להירדם." אמר הקול שעכשיו כבר היה לו שם. לוקאס- שם מעניין.

"אני קייט. הייתי אומרת נעים להכיר אותך... אבל אני מקווה שאני אתעורר עוד מעט" אמרתי בשעשוע ועצמתי את עיניי וחיכיתי שאפתח אותן בחדרי ואגלה שהכל היה חלום בלהות.

שמעתי צחוק מריר "תתעוררי? זה לא חלום. הלוואי וזה היה אחד.." אמר לוקאס "אני מחכה להתעורר כבר שנה, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת."

לפתע הרגשתי שנעצרנו ושמעתי את קולו אומר "תנוחי. את יכולה לישון כבר עברו שעתיים והדימום מהרגל שלך נחלש. נדבר מחר" אני חושבת שהוא המשיך לדבר אבל אני לא בטוחה כי לפני ששמתי לב הייתי שקועה בשינה עמוקה.

***

התעוררתי ולא הבנתי איפה אני. לאט לאט חזרו אלי האירועים שקרו אתמול- צ'ארלי מת, וכך כנראה גם איימי. נפצעתי. ברגלי הימנית. לקחתי מהמחסן את התיק. ברחתי אל היער. מצאתי את הספרים שלי. התעלפתי ולאחר מכן גררתי את עצמי לעץ ונרדמתי... אז, מה אני עושה פה?

"את מרגישה טוב יותר?" שאל אותי קול ונזכרתי בהמשך הסיפור... לוקאס, כך הוא אמר שקוראים לו, עזר לי, חבש לי את הרגל וסחב אותי לפה. רגע... רגע... סחב? כלומר, סחב על הידיים?! הסמקתי. קייט, תרגעי. זה לא הזמן להתחרפן.

אוי לא... הוא בטח חושב שאני ממש פתטית.

"קייט?" לוקאס שאל אותי שוב והפעם עם קצת בהלה בקולו. אופס... נסחפתי במחשבות ושכחתי לענות לו.

"כן. אני מרגישה יותר טוב. איפה אני? איפה אתה? למה עזרת לי?" שאלתי אותו שאלות אחת אחרי השניה.

"אני כאן, מאחורי העץ. אני תכף מגיע, אני קוטף תפוחים. תנסי להתרומם בזהירות בנתיים." הוא אמר ואני התרוממתי והסתכלתי סביב "ואנחנו במחנה הזמני שלי."

היינו בתוך יער, אך לא הכרתי את האיזור הזה. הוא היה ירוק יותר, חי יותר ובהיר יותר. השמש סינוורה אותי וראיתי שהמחנה ממוקם ליד קרחת יער. הסתכלתי על עצמי וראיתי ששמלתי קרועה ומטונפת, שערי החום בהיר- חום ככה - שחור היה כמו קן של ציפור, (שיער חום בהיר בשמש, חום כהה בצל ושחור בלילה) ורגלי וידיי היו מלוכלכות מחול, זיעה ודם. נעליי נאבדו ביער ורק גרבים עם קרעים וחורים היו על רגליי.