פרק 95- ביחד
"איפה הוא?" דרשתי שוב, בקול יותר ברור הפעם. אף אחד לא החזיר לי תשובה. הם מתעלמים ממני? הם דיברו לפני כמה שניות.
פתחתי את עיניי באיטיות לחדר חשוך פרט למנורה קטנה שעמדה על השולחן שלצד מיטתי. ניסיתי להזיז את הגבות, טוב הן עובדות מצויין. הידיים הגיעו מיד לאחר מכן. הזזתי את האצבעות בקלות, גם בכפות הרגליים. הכל עובד.
התרוממתי באיטיות ומיד השתעלתי חלושות. ענן אבק עלה מבגדי, אותם בגדים שלבשתי באותו היום. בגדים שחורים וברדס שחור.
בתנועה אינסטינקטיבית הכנסתי את ידי לתוך הברדס, מגששת עד שאני מוצאת את הכיס שתפור בתור הברדס ונרגעת כשידי נוגעת בקריסטל הקר. הוא עדיין כאן. אני צריכה להיפטר ממנו במהירות.
הנחתי לקריסטל והסתכלתי סביבי. אני בבית החולים. צינור מחובר אלי לתוך הזרוע. שלפתי אותו במהירות והתכווצתי מעט כשהרגשתי את המתכת הקרה יוצאת מגופי. המיטה שלי הוצעה במצעים לבנים שהתלכלכו מהאבק שעל בגדיי והמיטה קיבלה את צורת גופי.
הרמתי את מבטי גבוה יותר, סוקרת את הסביבה שנמצאת ליד המיטה שלי. כמה ספות נשענות על הקירות. עליהן ישנים כמה דמויות שאני לא מצליחה לזהות ומולי נמצאות עוד שתי מיטות בית חולים ולידי עוד אחת. על כולן יש ווילון שמונע ממני לראות מי נמצא בפנים.
סובבתי את רגלי והנחתי אותן על הרצפה. מתרוממת בזהירות ומוצאת את שיווי המשקל שלי. אחרי שהייתי בטוחה שרגלי לא יקרסו תחתי, התחלתי ללכת לכיוון הספה, מנסה ללכת כמה שיותר בשקט, דבר שאני מבינה שלא יעבוד אחרי כמה צעדים בודדים. הרגלים שלי משמיעות רחש כשאני הולכת והקליקים שיוצאים מהן אחרי השכיבה הממושכת לא עוזרים בלשמור על שקט גם כן.
בדרך לספה, החלטתי לשנות כיוון והלכתי למיטה שמולי. הסטתי את הוילון הצידה וראיתי את ליילה שוכבת במיטה כשפניה חבולות מעט. סגרתי את הוילון מיד ועברתי למיטה השנייה, בה גיליתי את דניאל. ישן בלי פציעות שנראות לעין. הוא בטח ישן כאן רק בגלל שהייתה מיטה פנויה.
סגרתי גם את הוילון של המיטה שלו והתקדמתי לעבר הספר באיטיות כשצעדי כבר פחות נשמעים על רצפת החדר. על הספה הארוכה אני מגלה את מורטימר ודיאנה בצד אחד ומצדה השני את ארתור בחלוק רופאים לבן. את מספר הפעמים שראיתי חלוק כזה אפשר בקלות לספור על יד אחת. לא ראיתי הרבה רופאים אמיתיים בחיי.
הנחתי את ידי על הספה ועצרתי את נשמתי כשראיתי את ראשו של ארתור זז. הערתי אותו?
אחרי כמה שניות, כשאני בטוחה שלא הערתי אותו אני חוזרת לנשום והולכת למיטה האחרונה, המיטה שלידי. הרגליים שלי מתחילות לכאוב אז אני עושה עצירה קצרה במיטה שלי ואחר כך ממשיכה לעבר המיטה שלידי, קצת מסתבכת בלמצוא את קצה הוילון אבל מגלה אותו אחרי דקת חיפושים קצרה.
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
Novela Juvenilקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
