פרק 9- חסרת זהירות
"יש לנו שתי דקות הליכה עד לביתו של ראש הכפר" אמרה מנדי כשאני ולוקאס הגענו אל תחתית המדרגות.
"לוק, אתה יכול להוריד אותי?" שאלתי "זה רק שתי דקות של הליכה, אני אסתדר."
"את תסתדרי. אבל עד שתסתדרי כבר יהיה צהריים ואין לי כוח לחכות לך, כמו שכבר אמרתי לך יותר ממאה פעמים מאז שנפצעת." הוא התלונן והמשיך ללכת, מתעלם ממהבקשה שלי.
"לוקאס!!!" יללתי אליו "תוריד אותי!!!"
"תפסיקי להיות ילדה קטנה. זה רק שתי דקות עד המרפא, זה לא ימים שלמים. חוץ מזה, אין סיכוי שתירדמי אז תפסיקי עם התירוצים שלך!" הוא אמר בעודו מחייך לעצמו.
לא יאמן! הוא צוחק עליי! חצוף!
ניסיתי להזיז את רגלי כדי להראות לו שאני בסדר אך חזיז של כאב עבר בכל גופי ושקעתי בחשכה.
***
"יש לך את זה ביותר חסר זהירות?" שמעתי את לוקאס שואל בציניות בעודי מגיחה מהחשכה.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שרגלי אינה כואבת והיא מרגישה קלילה.
"איפה אנחנו לוק?" שאלתי אך כל מה שיצא מפי היה לחישה.
"חכי רק רגע." שמעתי תזוזות ואז לוקאס אמר "תפתחי את הפה בבקשה, אני רוצה להביא לך לשתות."
פתחתי באיטיות את פי ושתיתי.
לאחר ששתיתי את הכל הרגשתי יותר טוב ופתחתי את עיניי.
הייתי בספה בחדר גדול ומרווח. הספה הייתה ירוקה וקירות הבית מעץ צבוע בצבע לבן.
מעליי רכנו לוקאס, מנדי ואיש זקן שהזמן לא הטיב עימו- שיערו היה לבן והזדקר מראשו לכיוונים שונים, מה ששיווה לו מראה של מדען מטורף. גופו היה כפוף ומקומט אך פניו היו טובות וזה כל ממה ששינה לי.
"את מרגישה טוב יותר?" שאל אותי האיש.
"כן, תודה לך..." אמרתי ולא הבנתי מי הוא.
לוקאס ראה על פניי את מצוקתי והסביר "זהו המרפא שעזר לך. שמו הוא אורגן. הוא ריפא את הפצע ברגלך ועכשיו היא אמורה להרגיש כמו חדשה."
הזזתי את רגלי קדימה ואחורה ולא הרגשתי שום כאב. קפצתי מהמיטה והצלחתי לעמוד, אך בשנייה שקמתי הסתחררתי ולוקאס תפס אותי.
"אסור לך לקום במהירות אחרי שאת שוכבת הרבה זמן!" הוא אמר "בואי תשכבי בחזרה וכשהסחרחורת תעבור תקומי באיטיות."
הקשבתי לו. לא הייתה לי ברירה. גם אם רציתי ללכת עכשיו בכל הכפר ולשמוח שאני לא צריכה להיות תלויה באנשים אחרים יותר.
"כמה זמן אני כבר פה?" שאלתי ואורגן ענה "עכשיו כבר שתיים בצהריים. את פה כבר ארבע שעות."
"הבנתי..." מלמלתי "יש משהו שאסור לי לעשות עם הרגל לזמן מסויים?" שאלתי ואורגן ענה "אין, אני מרפא וותיק בתחום ואין בקסם שלי תופעות לוואי. ועכשיו אם תסלחו לי, אני חייב ללכת לטפל בילד שנפל מעץ."
כשאורגן יצא מביתו של ראש העיר מנדי שאלה אותי אם אני מרגישה טוב יותר ואם הסחרחורת עברה לי ועניתי לה שכן.
"טוב, אז עכשיו לתחנה הבאה- קניות." אמר לוקאס בצער מדומה ואני חבטתי בו בידי והתרוממתי בקלות מן הספה.
"אנחנו באמת חייבים את הקניות האלה- המכנסיים מתחילים לעצבן אותי מחדש." אמרתי. המכנסיים עצבנו אותי רוב היום אך למזלי לוקאס סחב אותי- אז לא היה צורך שאחזיק אותם למעלה כל הזמן... רק שאמשוך אותם מדי פעם.
"אז... שנלך?" שאלה מנדי והתחילה להוביל את הדרך
***
"מה אתה אומר על אלו לוק?" שאלתי את לוקאס בעודי מחזיקה שתי חולצות- האחת כחולה ואילו השנייה אדומה.
"הכחולה מחמיאה לך יותר. הצבע הולם אותך." הוא אמר ומשום מה הסמקתי.
הסתובבתי מהר ואמרתי למנדי "טוב אז אני אקח את הכחולה. על חולצות אנחנו יכולים לסמן וי." אמרתי והסתכלתי על כל השקית שלוקאס סחב. היו בה 5 חולצות.
"עכשיו אנחנו צריכים לקנות כמה מכנסיים, חולצה או שתיים, שמלה ונעליים." אמרתי ומנדי סימנה לנו לבוא אחריה אל עבר חנות החולצות.
כמו בחנות הקודמת- אני ומנדי עברנו על המדפים ובחרנו כמה חולצות, לאחר מכן צמצמנו את הרשימה ומדדתי את הבגדים ולבסוף לוקאס הביא חוות דעת שבעזרתה בחרתי מה אני לוקחת.
***
לבסוף נשאר לנו לקנות רק נרתיק שאפשר לקשור לרגל מתחת לשמלה בשביל הפגיונות.
מנדי הלכה הביתה אך לפני כן דאגה להראות לנו את החנות.
לי לא היה כוח אחרי כל היום הזה אז לוקאס הלך לבד והשאיר לי קצת כסף בשביל אוכל ופגיון קטן שאכניס למגף החדש שקנינו, כי הוא לקח ממני את החרב שלו בכדי שלא יחשדו בי.
עכשיו כבר לבשתי חלק מבגדי החדשים. המגפים הארוכות בצבע חום שהיה בהן מספיק מקום בכדי להכניס סכין או פגיון, גם אם זה היה פחות נוח.
לבשתי את השמלה הכחולה החדשה שהזכירה לי את השמלה האהובה עליי מהבית, זו שנהרסה ביום שברחתי.
טיילתי לי בשבילי הכפר וראיתי דוכן שמוכר תפוזים.
קניתי לי אחד ולאחר מכן המשכתי לי, משוטטת ללא מעש וחושבת על הבית.
הרגשתי שצופים בי.
ההרגשה הזו לא עזבה אותי במשך כל היום, אך חשבתי שאלו סתם בנות הכפר שמתלהבות מלוקאס. כנראה שזה לא היה זה.
התחלתי ללכת בזהירות אך זה היה מאוחר מדי.
הרגשתי שמישהו מושך בידי ואחר קושר את עיניי.
ומאז... היה רק חושך.
***
נ.ב- אני שיניתי את הצבעים שבטבעות (החלפתי ביניהם), ערכתי את הפרקים שבהם זה מופיע אז אתם מוזמנים להסתכל.
שיניתי גם את הצורה של הטבעת של לוקאס - עכשיו יש לו פיניקס במקום דרקון בטבעת...
עוד משהו קטנטן- תודה שאתם קוראים, זה מאוד חשוב לי :)
וכמו תמיד- אם יש טעויות/בקשות/הצעות לשיפור, אתם מוזמנים להגיד לי בתגובות או לשלוח לי הודעה פרטית.
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
Teen Fictionקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
