החזיר מוטציה השני השתחרר ובזמן שעשה זאת הוא כרת את העץ לחצי. התכופפתי כדי להתחמק מהשבבים שעפו בזמן שעשה זאת ובחנתי במהירות שיא את נתיבי המילוט שעמדו לרשותי. מה שגיליתי לא משמח אותי כל כך. אין נתיבי מילוט בכלל. תודה לך עולם, גם אני אוהבת אותך.
הוצאתי את החרב והחלטתי שאני הולכת להילחם בכל זאת.
אבל לוקאס הולך לכעוס... נו טוב, למרות שלוקאס מתנגד לזה אני לגמרי חפה מפשע כי אין לי ברירה אחרת, אז, לוקאס, אתה לא יכול לבוא אלי בטענות אחר כך.
לפני שאני מתחילה לסכן את חיי, שמתי את הברדס שלי, ביחד עם כפור, על סלע חצי שטוח שהיה במרחק של מטר בערך ואחר כך דפקתי את הריצה של החיים שלי כדי למשוך את תשומת ליבם ולגרום להם להתרחק מכפור. אני בהלם מכך שהם לא הלכו לעברי ישר כשראו שהוצאתי את חרבי אבל, אני לא מאלה שמתלוננים על דברים כאלה.
אחרי שמשכתי את תשומת ליבם על ידי ריצה אל הצד השני והם רדפו אחרי. התנגשתי במשהו ומיד הסתובבתי וניסיתי לדקור את הדבר הזה שהתנגשתי בו, למרות שאני לא כל כך יודעת להילחם במצבי לחץ או בכלל.
כמובן שאחרי שנייה מצאתי את עצמי מוצמדת לרצפה עם חרב שחורה וחדה במרחק שיערה מגרוני אבל למזלי המשקל שהצמיד אותי לקרקע לאחר שניות בודדות וכך גם החרב נעלמו. במקומן בא משהו מאיים אפילו יותר: המבט הסופר-דופר-כועס של לוקאס. החרב שלי נפלה לרצפה מרוב הלם, לא ציפיתי לראות את לוקאס ככה. הוא הוציא את החרב הימנית, האחת שחושלה באש דרקון והידק את אחיזתו בהן עד שמפרקיו הלבינו.
"אמרתי לך לא להילחם, נכון?!" הוא שאל בטון עצבני ביותר כשהוא משתמש בתנועות ידייך כעוסות שגורמות לחרבות שבידיו לזוז מצד לצד ולהתנגש מדי פעם.
"כן... אבל לוק..." התחלתי לתרץ ופתאום שמתי לב לשקט הפתאומי שהיה סביבנו. לא הבנתי לאן החזירים נעלמו פתאום ואז קלטתי שאני רואה את החלק האחורי שלהם מולי והחלק הקדמי שלהם היה מופנה אל הסלע שבו הנחתי את כפור. בינתיים אני הרמתי את חרבי מהרצפה והכנסתי אותה אל הנדן. החלטתי שאני טובה יותר עם הפגיונות בשלב הזה.
"לוקאס! אין לנו זמן, כפור נמצא שם!" אמרתי להצבעתי על החזירים. הוא פשוט הנהן והמבט בעיניו הראה לי שהשיחה הזאת עדיין לא הסתיימה. כעבור שנייה הוא היה ליד החזירים הענקיים ומשך את תשומת ליבם כשדקר אותם עם חרבותיו.
הם הסתובבו אליו בשניות בודדות והוא צעק אלי להגיע לכפור ולשמור עליו. צעקתי לו בחזרה שהבנתי והלכתי אחורה עד שנבלעתי בתוך היער וראיתי את הקרב ממרחק די בטוח. הוצאתי את החרב שלי ואחר כך התחרטתי כשנזכרתי שאני לא כל כך יודעת איך להשתמש בה. החזרתי אותה לנדן ובמקומה הוצאתי שני פגיונות.
התחלתי לרוץ כשאני עוקפת את איזור הקרב בעיגול גדול. אחד החזירים שם לב לריח שלי והפנה את ראשו לעברי. כשראיתי שהוא קלט אותי התחלתי לזוז מהר יותר והחזיר רץ לעברי כשהוא רומס כל דבר שהוא עובר על פניו: עצים, אבנים, זרדים ושיחים.
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
Teen Fictionקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
