פרק 11- ישות פיזית
חזרנו למציאות בהבזק של אור.
הסתנוורתי ממנו כל כך שלא ראיתי כלום.
'קייט, זוהי הישות הפיזית שלי. אני יכול לזמן אותה רק לעיתים רחוקות מכיוון שזה דורש ממני המון אנרגיה שכרגע את אינך יכולה לספק לי. את המהות של ההסכם בינינו אני אסביר בהמשך.' אמר לי יין וכשהסתכלתי למעלה ראיתי דרקון ממשי לגמרי שמסתובב סביבי.
קשקשיו של הדרקון היו בכל גווני הכחול וכשזז זה נראה שהים חי בתוך קשקשיו.
בהיתי ביין בפליאה.
הוא היה יפהפה!
בזמן שהסתכלתי על יין ראיתי אותו זז פתאום וזה מה שזרק אותי חזרה למציאות.
הרי צ'ארלי הזהיר אותך שזה מה שיקרה, קייט! אסור לך לרחף באמצע קרב!
חמישה סוחרים התקרבו אלינו במהירות עם חרבות וסכינים נוצצים בידיהם.
שלחתי את ידי אל הפגיון שלוקאס הביא לי לפני שיצאנו לקניות אבל לא היה צורך בכך. יין נע כל כך מהר, מהירות שהעין האנושית לא יכולה לקלוט, והפיל את השומרים.
משום מה אני כן יכולתי לראות את יין אף על פי שהוא זז מהר כל כך.
'ברחי קייט!' אמר לי יין בתוך ראשי. 'אני אעסיק אותם ואחר כך אצטרף אלייך.'
עשיתי כדבריו ורצתי אל עבר פתח המנהרה.
קיוותי שזה יעבור חלק אבל אחד השודדים הבחין בי וצעק "היא בורחת!" ולאחר מכן שלושה מהם פנו לכיווני.
ידעתי שאין טעם לברוח.
הסתובבתי אליהם באיטיות והוצאתי את הפגיון ממגפי ונזכרתי בכל מה שהספקתי ללמוד עד עכשיו.
אל תקפאי. אל תעזבי את הסכין. אל תראי פחד. אל תפגעי בבטן, זאת השיטה האכזרית ביותר להרוג. תעקבי אחרי תנועות היריב ותגיבי בהתאם.
הראשון כבר הגיע אלי עם חרב קצרה.
הוא כיוון לראשי והצלחתי להתחמק ברגע האחרון. לקחתי את הפגיון שלי וקפצתי מאחוריו והצלחתי לשרוט אותו באוזן בעזרת הפגיון. עכשיו הוא היה מעוצבן בטירוף.
"את...! אני אהרוג אותך!" הוא אמר והסתער לעברי ובדיוק באותו הזמן השניים האחרים הגיעו למקום שבו הייתי.
'יין!' קראתי אליו במוחי 'אני מוקפת.'
כנראה שהוא לא שמע אותי.
הם המשיכו להתקרב אלי סוגרים משולש סביבי.
זה הסוף שלי.
אין לי לאן לברוח.
הם המשיכו להתקרב עוד ועוד.
השניים שהגיעו הרימו למעלה את החרבות הארוכות שאחזו בידיהם ואני עצמתי את עיניי.
בבקשה שזה יגמר מהר.
לשאוף, לנשוף. לשאוף, לנשוף. תחשבי על משהו אחר, כל דבר מלבד הסיטואציה שבה את נמצאת עכשיו.
חיכיתי למכה אחרי שלא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר אך היא לא הגיעה. במקומה נשמע רעש של מתכת הפוגשת במתכת.
כשפתחתי בזהירות את עיניי ראיתי את לוקאס מגן עלי ושתי חרבותיו השחורות הגדולות שלופות ועוצרות את חרבותיהם של השודדים.
"קייט!" צעק אלי לוקאס מעבר למהומה. "את בסדר?"
"עכשיו כן." אמרתי בקול רועד וראיתי אותו מחייך.
כשהוא הסתובב אלי לרגע ראיתי שאישוניו שינו את צבעם לאדום בגוון שהשתנה מדי פעם לצבע כתמתם וצהבהב. כמו אש. זה היה נראה שאש בוערת בתוך עיניו של לוקאס, אבל לא נראה שזה הפריע לו, או שהוא שם לב לכך.
לוקאס טיפל בשניים עם החרבות אבל הסוחר שחתכתי אותו באוזן עדיין היה חופשי.
חיפשתי אותו בעיניי וראיתי אותו עומד מאחורה ואומד את המצב בעיניו.
זה לא טוב.
אסור לי לתת לו זמן לגבש תוכנית.
בלי לחשוב על זה יותר מדי פשוט קפצתי על גבו בזמן שחשב והרבצתי לראשו עם קת הפיגיון עד שצנח ארצה. זה בהחלט נכנס לרשימת הדברים שאומרים המופעים עליהם: "אל תנסו אותם בבית."
לאחר שהוא צנח וידאתי שהוא מחוסר הכרה ורק אז הרשתי לעצמי לנשום לרווחה, מרפה את אחיזתי החזקה בפיגיון במעט.
הרמתי את ראשי והסתכלתי סביבי. ראיתי את לוקאס מכניס את חרבותיו חזרה אל תוך הנדנים שלהן ואילו את יין לא ראיתי. כשהסתכלתי על פרק אצבעותיי ראיתי את הטבעת מנצנצת שם ושמעתי את קולו של יין בתוך ראשי 'מצטער שלא יכולתי להגיע אלייך, אני שמח שאת בסדר. אני חוזר עכשיו.'
ראיתי את לוק רץ אלי וחיכיתי שהוא יצעק עלי אבל הוא פשוט נראה מודאג ושאל "את בסדר? הם עשו לך משהו?"
"לא... אני בסדר לוק. אני פשוט עייפה." אמרתי בזמן שהנדתי בראשי כדי להרגיע את הלחץ שנשקף מעיניו שנרגעו עכשיו וחזרו לצבען האפור עם הנצנוצים האדומים הרגילים.
הוא חייך בהקלה ולאחר מכן הושיט לי את ידו.
הסתכלתי עליו בשאלה והוא פשוט סימן לי בעזרת עיניו להחזיק בידו.
לקחתי את ידו והוא עזר לי לצאת מן המערה החשוכה.
אני מקווה לא לחזור אל המקום הזה בחיים.
"אני מצטער בנוגע לזה..." שמעתי את לוקאס אומר בלחש אבל לא הייתי בטוחה. יכול להיות שסתם דימיינתי את זה אך בכל זאת לחשתי לו "תודה." בחזרה.
***
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
Teen Fictionקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
