-28- Look of death

1.4K 157 31
                                    

התעוררתי לקולות של פלדה המתנגשת בפלדה.

"מה קורה כאן, לוק?" שאלתי וראיתי שהוא כבר אוסף את הדברים שלו.

"חבורת שודדים מתקיפה. אין לנו זמן. אנחנו זזים." הוא אמר והרים את התיק על כתפו.

הוצאתי במהירות את החרב שלי מהתיק שאליו הכנסתי אותה בלילה וחגרתי אותה על מותניי.

לוקאס כבר היה מוכן לגמרי עם החרבות על כתפיו והתיק המסודר שלו.

קיפלתי במהירות את שק השינה שלי ודחפתי אותו באי סדר לתיק.

לאחר מכן וידאתי שהביצה נמצאת בתיק הצדדי וישרתי את השמלה הלבנה שלוקאס הכריח אותי ללבוש אתמול בערב.

"הסתדרת, קייט?" שאל אותי לוקאס כשבעיניו נראה מבט של דאגה לשלומי.

"כן. מה עכשיו?" צעקתי אליו כדי שישמע אותי מבעד להמולה.

"תתקשרי עם יין, כדי שתוכלי לשמוע אותי מעל הרעש." הוא צעק בחזרה כשעיניו כבר אדומות.

עשיתי כדבריו וכעבור זמן מה זרחו עיניי בצבע כחול בהיר.

'מה עכשיו?' שאלתי אותו בערוץ הרוחני.

'להגיע לגבול. אנחנו נמצאים במרחק של חצי יום ריצה ממנו בערך.' הוא אמר בראשי.

הסתכלתי סביבי וראיתי שהשודדים הולכים וגוברים על החיילים. משום מה השודדים לא הרגו אותם.

לוקאס התקרב אלי כשחרב אחת שלו שלופה ואילו השנייה עדיין בנדן שלה.

עיניו היו מרוכזות השודדים שעדיין לא שמו לב אלינו למרות שהקיפו אותנו מכל צדדינו.

לבסוף, כשהחייל האחרון הוכנע ונפל אל הרצפה התחילו השודדים לשים לב אלינו.

"שלל נחמד יש לך שם." אמר קול מן חבורת השודדים אל לוקאס.

החבורה התפצלה לשתיים וממנה יצא אדם מגודל בעל צלקת משוננת חוצה את עינו הימנית וחיוך מרוצה פרוס על פניו בעוד השודדים מריעים. הבנתי מיד שהוא המנהיג שלהם.

שמתי לב שהיה לו נדן על מותניו.

לוקאס פשוט הסתכל עליו ולא ענה ואילו אני ניסיתי להיעלם מאחוריו.

"אני לא מדבר על החרבות, ילד. אני מדבר על החברה היפה שלך ששם." הוא אמר וצחק.

מבטו של לוקאס נעשה אפל יותר ויותר, גופו נעמד אוטומטית בתנוחת קרב ועיניו הצטמצמו.

או בקיצור, לוקאס כועס בטירוף.

"אל תחזור שוב על מה אמרת..." אמר לוקאס בקול המפחיד שלו כשהוא מרים את חרבו מהקרקע הירוקה של קרחת היער ומכוון אותה כלפי המנהיג.

"לעולם!" המשיך את המשפט שלו והסתער עליו עם עיניים אדומות רוחשות מזעם. אם הוא היה כועס טיפה יותר, הייתי יכולה לראות גיצים קטנים יוצאים מעיניו.

השודדים נרתעו לרגע כשראו את לוקאס מסתער עליהם עם מבט המוות שלו, המבט שיש בעיניו שאומר שהוא נלחם כדי להרוג. ראיתי אותו רק פעם אחת, וזה היה במערה אחרי שחטפו אותי.

אומנם השודדים נרתעו אבל המנהיג שלהם פשוט צחק והוציא חרב ענקית מהנדן שהיה על מותניו וחיוכו גדל. הוא לא מעריך מספיק את לוקאס.

כדאי שגם אני אוציא את החרב שלי, לכל מקרה.

'בחירה טובה.' שמעתי את יין בתוך ראשי.

'אסור לי להניח שהם יעזבו אותי רק כי המנהיג שלהם נלחם בלוקאס.' עניתי לו ומשכתי בכתפיי.

הנחתי את התיק שלי על האדמה מאחוריי ונעמדתי עם החרב בידי, מחכה שלוקאס יגיע אל המנהיג המצולק.

כעבור שתי שניות הוא הגיע אליו וחרבותיהם התנגשו בצליל מתכתי.

במשך כמה דקות הם פשוט בחנו אחד את השני ואז הפתיע מנהיג השודדים שהחלטתי לקרוא לו 'צלקת' התקיף את לוקאס ברצינות.

העיניים של לוקאס זהרו באדום והאירו את פניו.

לוקאס חסם את המכה של צלקת עם חרבו ולאחר מכן כיוון אותה אל בטנו אך הוא קפץ הצידה בזמן.

"מה אתם עומדים שם סתם ככה?! תתפסו את הבחורה!" ראיתי את צלקת צועק לשודדים האחרים.

הם הקשיבו לו והתקרבו אלי במהירות.

לוקאס עשה את הדבר הכי לא צפוי בעולם.

הוציא את חרבו השנייה ובתוך שלוש שניות היה לצידי.

אפילו עם החיבור ליין לא יכולתי לעקוב אחרי התנועה. הוא היה ממש מהיר.

הסתכלתי לראות מה קורה עם צלקת וראיתי שהוא שוכב מעולף כשחרבו עדיין בידו.

לוקאס הסתכל על השודדים במבט כועס והתסער עליהם.

אני לא זוכרת בדיוק מה קרה שם.

רק שבסוף, ראיתי את לוקאס מתרומם מהקרב, שתי חרבותיו מלאות בדם וכך גם גבו ופניו.

הסתכלתי מסביבו וראיתי ערימות של שניים-שלושה חיילים שכובים על הפנים ללא יכולת תזוזה ותהיתי אם הוא הרג אותם.

הוא הסתובב אלי והסתכל עלי בעיניים כעוסות וחדורות נקמה. מה שבטוח, הוא לא זיהה אותי. אבל מצד שני, הוא גם לא תקף אותי.

הוא פשוט עמד שם, בשדה הקטל שהשאיר אחריו, והסתכל עלי בלי הכרה בעיניו.

***

עכשיו, למי בא למצוא אותי, לנער אותי ולהגיד לי להמשיך את הפרק?

אני כל כך מבינה כרגע סופרים כמו קסנדרה קלייר שעושות הכל כדי שנסבול, אבל תאמינו לי,מהצד השני זה כיף טהור לגמרי.

אז, בבקשה פרסמו את הסיפור, ואנשים- תתנו בלייק! זה גורם לי לראות שלא נכנסתם בטעות :)

טואוב, אז אני הלכתי עד הפרק הבא.

אתם יכולים למצוא אותי בתגובות, הודעה פרטית או בפרופיל שלי!

נתראה!



My Destiny: Warrior {hebrew}Where stories live. Discover now