פרק 68 - תשלוט במוח שלך או שהוא ישלוט בך
"ליילה!" צעקתי ורצתי לכיוונה.
"תירגעי, היא בסדר." גיחך לעברי דניאל אבל נשמע גם הוא קצת מודאג.
"אני בסדר, רק קצת חולשה..." נשמעה לחישה ועיניי קפצו מטה לעברה. שמעתי את מורטימר נושם לרווחה ומניח את ידו על מצחה של ליילה. ממלמל כמה משפטים כשזוהר כסוף עדין יותר יוצא מתוך ידיו הפעם.
"היא תיהיה בסדר אחרי מנוחה קצרה." הוא הודיע לנו ופנה אלי. "עכשיו תורך."
"תורי?" שאלתי בחשש קל.
"להישבע." ענה לי דניאל בחוסר סבלנות והשעין את ליילה על קיר המחסן.
"בסדר..." נעמדתי באמצע החדר ומורטימר התקרב אלי, מניח את ידיו קצת מעל ראשי ומתחיל למלמל בשפה שאני לא מבינה. בזמן שהוא מלמל התחילו לצאת מידיו קווים זוהרים, אבל הפעם הם היו בצבע זהב בוהק. תחילה הקווים התחילו להסתלסל סביבי מבלי לגעת בי הישר אל הרצפה, שם הם התפתלו והתפצלו לעיגולים בגדלים שונים עד שיצרו שמש ענקית שזרחה בכל החדר, אורה מאיר את את המחסן באור מסתורי וחמים.
"אל תפחדי," שמעתי את דניאל אומר מקצה החדר. "ההשבעה מגיבה שונה לכל אחד."
הנהנתי ונרגעתי מעט, מתחילה להישבע בקול יציב. ""אני, קאת'רין, נשבעת לאבי העתיק, הדרקון הקדוש ולבנו יין." הוספתי את יין בפזיזות. גם לו מגיע להיות חלק מהשבועה הזו.
השמש שהאירה את המחסן מרצפתו התחילה לזרוח באור מסנוור, משכפלת את עצמה כלפי מעלה, עד ששלושה עיגולים זהים ריחפו אחד מעל השני במרחק של סנטימטרים בודדים מהרצפה. מורטימר התחיל להתרחק באיטיות בעוד העיגולים עולים כלפי מעלה באותו הקצב שבו הוא התרחק.
"לאן אתה הולך?" שאלתי אותו ושלחתי את ידי לעברו, מרימה את רגלי בכוונה ללכת אחריו.
"לא!" שמעתי אותו צועק. "אל תזוזי, זה מסוכן!"
"מה מסוכן?" שאלתי בבהלה הולכת וגוברת, במיוחד כשטבעת הנישואים שעל אצבע המורה שלי התחילה להתחמם.
"אל תזוזי עד שההשבעה תסתיים." דניאל צעק לי וראיתי אותו מתרחק ומזיז את אצבעו בתזיזתיות כשקווים כחלחלים נתווים באוויר סביבו.
"החזרתי את ידי למקום ועצמתי את עיניי. חושבת על מקום אחר, העיקר לא לחשוב על מה שקורה בחדר עכשיו. דמותו של לוקאס עלתה בדמיוני ואני הרצתי את כל מה שקרה מאז שפגשתי אותו בראשי, חושבת על כל מה שעברתי והמומה שיש כל כך הרבה רגעים שלא הייתי מוותרת עליהם בעד שום הון שבעולם. נכון, לוקאס מעצבן לפעמים, אבל גם זה חלק מהאישיות הכובשת שלו.
פתחתי את עיניי בביטחון מחודש שהשגתי רק מהמחשבה על לוקאס והסתכלתי בהלם על העיגולים שעכשיו עטפו את גופי מבלי לגעת בו. עיגול אחד נמצא במרחק של שערה מראשי, השני היה בגובה הבטן התחתונה שלי והשלישי התמקם בקו של כף הרגל שלי. אף אחד מהעיגולים לא נגע בי. הראשון הסתובב לכיוון השעון, וכך גם השלישי עוקב אחרי תנועתו. רק השלישי הסתובב לצד השני בניגוד לשניים האלו.
YOU ARE READING
My Destiny: Warrior {hebrew}
ספרות נוערקאת'רין מעולם לא חשבה שהחיים השקטים שלה יתהפכו. רגע אחד היא ביער, קוראת את הספרים האהובים שלה, וברגע השני מנסה להיחלץ מלהבות כחולות ששורפות את אחוזת הדרקון, הבית שלה. כשהיא יוצאת משטח האחוזה ופוגשת אותו היא מבינה שהמסע שלה מתחיל. אז... שנתחיל גם אנ...
