I've loved you since we were 17

~פרק שלוש עשרה~

~נקודת מבט ליאם~

"רוני!!" אני צועקת מהתרגשות וקופצת עליה קוטעת את השיחה בינה לבין אמא. אני לא רואה אותה הרבה כי היא תמיד בצבא ועד שהיא חוזרת היא תמיד יוצאת עם חברים וכשהיא חוזרת זה רק מאוחר בלילה כשאני כבר ישנה אז בקושי יוצא לי להיות איתה 

"היי פוץ' מה קורה?" היא אומרת צוחקת כשאני עדיין מחבקת אותה

"מתי הגעת? את בבית היום? יש לי כל כך הרבה לספר לך!" אני אומרת בחיוך ובהתרגשות

"וואו תירגעי" היא אומרת לי מנסה לגרום לי להפסיק לקפוץ וברגע שאני מפסיקה היא ממשיכה לדבר "הגעתי לפני שעה, עוד כמה דקות באים לאסוף אותי ליציאה אבל אני מבטיחה שנדבר כשאחזור" וברגע שהיא אומרת את זה כל ההתרגשות שלי התחלפה בכאב חד של אכזבה.

"אה אוקיי בסדר נדבר כשתחזרי אם לא תהיי עייפה" אני אומרת ומסתובבת לכיוון החדר שלי מנסה לא להראות לה שאני מאוכזבת, כמובן שאני לא מצליחה.

"היי מה קרה?" היא שואלת אותי בדאגה

"כלום" אני אומרת נכנסת לחדר שלי

"ליאם נו ספרי לי" היא נכנסת לי לחדר ומתיישבת על המיטה לידי

"כלום זה פשוט שאת בטח תחזרי באמצע הלילה ואו שאני אשן כבר או שאת תהיי עייפה מידי ואז בבוקר את תצאי שוב או שתצטרכי לארגן תיק לצבא או משהו ולא יהיה לנו זמן לדבר ואני ממש צריכה אותך עכשיו" אני אומרת ומרגישה דמעות בעיניים כמעט מתחילות לרדת.

היא מוציאה את הטלפון שלה מהכיס וכותבת משהו ואחר כך חולצת נעליים ומרימה רגליים על המיטה שלי.

"מה את עושה?"

"אני עולה על המיטה כדי לדבר קצת עם אחותי" היא אומרת מניחה עליי יד ומושכת אותי קרוב אליה.

"אבל את צריכה ללכת"

"כבר לא, אמרתי להם שאני לא מרגישה טוב אז אני לא יכולה לבוא" היא אומרת ואני מחבקת אותה חזק יותר

"נו אז מה רצית לספר לי? תני לי לנחש זה קשור לשיר?" היא שואלת בקול עוקצני

"מה איך את יודעת?" כמובן שהיא קוראת אותי כמו ספר פתוח וישר מבינה מה קורה, למרות שהיא בקושי בבית היא עדיין מכירה אותי יותר מכולם.

"כי אמא אמרה לי שהיית איתה עכשיו ובזמן האחרון את מדברת עליה די הרבה, אז זה די ברור שיש לך קראש עליה" אני פשוט שותקת ושמה ידיים על הפנים מנסה להסתיר את המבוכה וברור שהיא צוחקת עליי

"נו דברי כבר מה קרה?" היא מורידה לי את הידיים מהפנים

"אני די סוג של.. נישקתי אותה"

"את עשית מה????" היא כמעט צועקת ואני מניחה את הראש על הכתף שלה עם הפנים לכיוון הכתף.

"אני יודעתתת"