I've loved you since we were 17

~פרק חמישי~

~שבוע אחר כך~

6:00 בבוקר כולן עוד ישנות, אני קמה ומתחילה להתארגן, אני לובשת מכנס חאקי עם קרע אחד בכל ברך וחולצת חאקי עם סיכה של דגל הגאווה וכמה פאצ'ים צבעוניים. היום זה הטיול הראשון שלי כמדריכה בשבט והטיול הראשון של החניכות שלי דרך הצופים, אני מעמיסה על הג'יפ אוהל, שק"ש, תיק גב ותיק מזוודה ונוסעת לאסוף את שיר ואחרי שעזרתי לה להעמיס הכל אנחנו נוסעות לשבט ומחכות לחניכים.

אחרי שכולם מגיעים אנחנו עולים על האוטובוס וכל המדריכים מתחלקים לאזורים, שתיים מקדימה, ארבע באמצע ושתיים מאחורה, אני ושיר מתיישבות מאחור ומתחילים לנסוע, יש לנו נסיעה של בערך שעה עד החניון בנחל עמוד בו נישן.

"היי מה את עושה?" שיר שואלת אותי באוטובוס גורמת לי להפסיק להסתכל על המחברת שלי ולהרים את הראש אליה

"אממ? אה כלום" אני אומרת סוגרת את המחברת

"מה כתבת שם?" היא שואלת בסקרנות

"סתם לא משהו מיוחד"

"נו תספרי לייי" היא אומרת בקול ילדותי

"לא!" אני אומרת ומצמידה את המחברת אליי

"את יודעת שבסוף אני אגלה אז פשוט תספרי לי"

"לא!"

"אוקיי.." היא אומרת ואני מכניסה את המחברת לתיק

אנחנו מגיעים לחניון ואחרי שסיימנו לרוקן את תא המטען של האוטובוס אנחנו מחלקים את כל החניכים לאזורים ושיר ואני לוקחות את החניכות שלנו לאזור שקיבלנו, שטח גדול שמספיק לכל 20 החניכות בכניסת החניון ועוזרות להן לבנות את האוהלים שלהן. אחרי בערך שעה אנחנו מסיימות לבנות את כל האוהלים של החניכות ומתיישבות מעגל לארוחת בוקר.

"לא הספקנו לבנות את האוהל שלנו" אני אומרת לשיר כשאנחנו מתיישבות אחרי שחילקנו לכולן סנדוויצ'ים.

"לא נורא נבנה אחר כך כשנחזור מהמסלול" היא עונה לי עם חיוך ולוקחת ביס מהסנדוויץ' שלה.

אחרי שכל הקבוצות סיימו לאכול אנחנו קמים ומתחילים את המסלול.

~~~~

17:00 אחרי מסלול ארוך ומייגע שבו 20 חניכות מתבכיינות בלי הפסקה שחם להן, שהתיק כבד או שכואבות להן הרגליים הגענו חזרה לחניון.

בגלל ששיר היא גם הראש"גדית היא הייתה צריכה ללכת לדבר עם יעל על המשך הטיול אז אני נשארתי לבד עם כל החניכות.

"קדימה בנות תעשו מעגל זמן פעולה עכשיו!" אני קוראת להן ועוברת בין האוהלים לראות שכולן יצאו, אחרי שכול האוהלים ריקים אני חוזרת למעגל ושמה לב שחלק מהחניכות חסרות

"מספרי ברזל להתפקד!" אני קוראת

"מספרי ברזל מתפקדים!" הן צועקות כולן ביחד