I've loved you since we were 17

~פרק שלושים ואחד~

~נקודת מבט שיר~

אני חוזרת לבסיס ישר על הבוקר והולכת לחדר

"היי אחות מה פספסתי?" אני שואלת את הילה ברגע שאני נכנסת

"שניצל שרוף לארוחת ערב, איך היה אתמול?" היא שואלת אותי ואני נשכבת על המיטה בוהה בתקרה "זה טוב או רע?"

"אני בעצמי לא יודעת, מצד אחד נפלא נישקתי את ליאם והיא נישקה אותי בחזרה ומצד.." היא קוטעת אותי

"את נישקת אותה???"

"כן רק חבל שלא חשבתי על זה לפני כי החברה שלה ראתה אותנו נפרדה ממנה ועכשיו ליאם שונאת אותי" אני אומרת

"אוץ' קשוח אבל את בטוחה שהיא שונאת אותך?"

"המילים המדויקות שלה היו 'את הורסת הכל'" אני אומרת והקול שלי נשבר כשאני נזכרת בזה, היא באה למיטה שלי ומחבקת אותי.

~נקודת מבט ליאם~

אני קמה בבוקר והולכת מיד לבית של מיכל, אני דופקת בדלת כמה פעמים עד שהיא נפתחת ואני רואה את תמר עומדת בכניסה.

"היי איפה מיכל?" אני שואלת אותה

"היא לא רוצה לראות אותך" היא אומרת וסוגרת את הדלת אבל אני שמה רגל ומונעת ממנה להיסגר

"בבקשה! תגידי לה שאני רק רוצה להסביר לה מה קרה" אני אומרת ושוב יש לי דמעות בעיניים

"תגידי לה שאני לא רוצה לשמוע, לא אכפת לי" אני שומעת את מיכל אומרת מהסלון

"מיכל? בבקשה תקשיבי! לא קרה כלום באמת! בייב בבקשה אני אוהבת אותך!" אני אומרת בקול בשביל שתשמע אותי, אני שומעת צעדים ומיכל באה לדלת

"לא אכפת לי את לא מבינה??? את קולטת בכלל מה עשית??" היא צועקת עליי

"בייב בבקשה אני אוהבת אותך אני מצטערת" אני בוכה אבל מיכל מזיזה לי את הרגל וסוגרת את הדלת, אני ממשיכה לדפוק על הדלת עד שהיא נפתחת שוב

"ליאם לכי הביתה" תמר אומרת וסוגרת את הדלת שוב, אני נשארת במשך לא יודעת כמה זמן עד שאני מתייאשת וחוזרת הביתה. אני שוכבת במיטה עוברת על התמונות שלי ושל מיכל כשאני מקבלת שיחת וידאו משרה אווה ורוי.

"היי ליאם" שרה אומרת בחיוך ואז הם שמים לב לפנים שלי

"מה קרה?" אווה שואלת

"מיכל נפרדה ממני" אני אומרת ומנגבת את הדמעה מהעין

"מה??" הם שואלים ביחד

"למה?" שרה שואלת

"כי.. שיר נישקה אותי ומיכל ראתה את זה והיא בטוחה שאני נישקתי אותה" אני אומרת

"את רוצה שנבוא?" אווה שואלת

"לא זה בסדר אני מסתדרת" אני אומרת ומחייכת טיפה כדי שלא ידאגו לי, הם לא צריכים לנסוע עכשיו שעות באוטובוס כי אני מטומטמת