I've loved you since we were 17

~פרק חמישים ושתיים~

~נקודת מבט ליאם~

אני קמה בסביבות שמונה מצלצול טלפון

"הלו" אני אומרת בכעס בלי לבדוק מי מתקשר, למה שיתקשרו אליי כל כך מוקדם?

"ליאם איפה את? כולם מחכים לך" אני שומעת את אביבית אומרת

"מחכים למה?" אני שואלת אותה בישנוניות

"מה למה? לחזרות למסיבת סיום!" היא אומרת ואני פותחת את העיניים בבהלה

"שיט שיט שיט אני בדרך רבע שעה שם ביי" אני קופצת מהמיטה ומתארגנת מהר משאירה לשיר פתק על הכרית.

אני מגיעה לבית ספר ורצה לכיוון הבמה.

"היי שרית סליחה על האיחור" אני אומרת לשרית ברגע שאני מגיעה אליה

"איפה היית? היינו צריכים להתחיל לפני כמעט שעה את יודעת שאנחנו לא יכולים להתחיל בלעדייך" היא אומרת בלחץ

"אני מצטערת היה לי משהו משפחתי" אני עונה לה

"טוב רק שלא יקרה שוב אנחנו בונים עלייך פה את יודעת שאנחנו צריכים אותך" אני מחייכת מהמשפט, שנה שעברה לא רציתי להגיע לפה בכלל והשנה אין מסיבת סיום בלעדיי כי אני אחראית הפקה "נאווה מחכה לך מאחורי הקלעים תסבירי לה הכל ואחר כך לכי לחדר של ליאת הרכזת אני צריכה שתכיני את הפולדרים לראש העיר והנואמים.

"אוקיי" אני אומרת והולכת

~נקודת מבט שיר~

אני קמה בסביבות השעה אחד עשרה ושמה לב שאני לא מרגישה אף אחד מחבק אותי אז אני מסתובבת לצד של ליאם ורואה פתק על הכרית

~היי בייב סורי שהתעוררת בלעדיי שכחתי שיש לי חזרות למסיבת סיום אחזור בסביבות שתיים עשרה\ אחד ונצא

נ.ב חשבתי לעשות הפתעה לכולם ולא לספר להם שאנחנו מצטלמות אז תגידי לי מה דעתך

אוהבת אותך~

אני ממש אוהבת להתעורר ליד ליאם אבל אם זה לא אפשרי זה הדבר הטוב הבא.

אני נשארת במיטה ומשחקת בטלפון עד שאני שומעת את הדלת נפתחת

"איזה באסה שקמת" ליאם אומרת בכניסה לחדר

"מה? למה?" אני שואלת בבלבול והיא מתקרבת אליי

"כי זה אומר שקמת בלעדיי ורציתי להעיר אותך" היא אומרת ואני צוחקת טיפה

"אז אולי אני אחזור לישון כדי שתוכלי להעיר אותי" אני צוחקת ומרימה גבה

"או שאני פשוט אעשה את זה" היא אומרת ומנשקת אותי

"אני אוהבת את הרעיון הזה" אני אומרת ומושכת אותה אליי, היא מתיישבת עליי וממשיכה לנשק אותי, אנחנו ממשיכות במשך כמה דקות עד שהדלת נפתחת בפתאומיות וליאם מיד נשכבת לידי.