I've loved you since we were 17

~פרק ארבעים ותשע~

~נקודת מבט שיר~

ברגע שאנחנו מגיעות לבית של ליאם אני נשכבת על המיטה שלה.

"בייב קומי את מלאה בכלור כנסי להתקלח" ליאם אומרת

"את תכנסי איתי?" אני מושכת אותה אליי ושואלת בקול שובב

"לא היום" היא עונה וקמה ממני

"בבקשה" אני אומרת עם עיני כלבלב

"לא היום בייב כבר מאוחר, לא ישנתי בלילה אז אני ממש עייפה וחוץ מזה שלא הכנת עדיין תיק לבסיס למחר" היא אומרת ואני מגלגלת עיניים

"לא בא לי ללכת לבסיס" אני נאנחת וליאם צוחקת טיפה

"זו לא בדיוק תכנית לפי בקשתך אבל בואי נעשה הסכם, אם תכנסי להתקלח ולהתרענן אקח אותך לביקור רופא להוציא גימלים מה את אומרת?" היא שואלת אותי

"אוקיי" אני נאנחת שוב וקמה מהמיטה, אני נכנסת להתקלח וכשהמים הרותחים פוגעים בגופי אני מיד נרגעת, אני מתמסרת להרגשה של המים על גופי ופתאום כשאני לבד כל המגננות שלי יורדות ואני מתחילה לבכות, אין בי יותר כוחות להיות חזקה, נמאס לי לנסות להיות חזקה כשאני בבירור לא, אני בוכה כל כך הרבה שאני לא יכולה לעמוד ונופלת על ברכיי ממשיכה לבכות.

הם פשוט נטשו אותי כאילו אני כלום בשבילם איך הם יכולים לעשות דבר כזה לבת שלהם?!?! איך הם יכלו לעשות לי את זה?!?!

אני לא יודעת כמה זמן אני כבר בוכה אבל כנראה מלא כי ליאם דופקת בדלת

"שיר הכל בסדר?" היא שואלת מבעד לדלת אבל אני לא יכולה לענות לה, חוץ מבכי לא יוצא לי שום קול מהפה "בייב את מפחידה אותי תפתחי את הדלת בבקשה" היא דופקת על הדלת אבל אני לא זזה, אני לא יכולה, אני משותקת.

היא איכשהו מצליחה לפרוץ את הדלת ורואה אותי בוכה על הרצפה מתחת לזרם המים, היא רצה אליי ומיד מחבקת אותי לא טורחת אפילו להתפשט או לעצור את המים, היא מצמידה את ראשי לחזה שלה בזמן שהיא מנסה להרגיע אותי.

"ששש בייב זה בסדר תוציאי הכל, אני פה איתך, הכל יהיה בסדר" היא לוחשת לי לאוזן ומשפשפת את גבי עם ידה עד שאני נרגעת

"מצטערת אני בסדר עכשיו" אני אומרת לה ומנסה לקום אבל היא לא משחררת את אחיזתה

"בייב בבקשה אל תשקרי לי, את לא חייבת לשתף אותי ברגשות שלך אם את לא רוצה אבל לפחות אל תשקרי לי, אני אוהבת אותך ואני רוצה שיהיה לך טוב אבל זה שובר אותי לראות אותך ככה, את מנסה להתמודד עם הכל לבד וזה רק פוגע בך" היא אומרת בקול סדוק ואני מסתכלת עליה רואה שדמעות מתחילות להתאסף לה בעיניים, לא ידעתי כמה זה משפיע עליה, לא חשבתי אפילו איך היא מרגישה כשהיא רואה אותי ככה, לא חשבתי שזה יפגע בה.

"אני מצטערת" אני מחבקת אותה

"אין לך על מה להצטער אני פשוט רוצה לעזור לך אז בבקשה תתני לי לעזור לך" היא אומרת ואני מהנהנת "אוקיי אז בואי נתחיל בלצאת מפה כי הבגדים שלי ממש לא נוחים כשהם רטובים" היא אומרת ואני מצחקקת טיפה, שתינו נעמדות ואני מסיימת להתקלח בזמן שהיא מחליפה בגדים.