I've loved you since we were 17

~פרק שלושים ושבע~

~נקודת מבט ליאם~

אני בבית רואה טלוויזיה כשאני מקבלת הודעה מאביבית

~אביבית 3>~

ליאם את בבית???

כן למה?

תדליקי חדשות מיד!!!

~סיום שיחה~

אני מיד מעבירה לחדשות מבוהלת מההודעה שלה.

~לאחר התמוטטות של בניין מגורים בצפון נפגע הבסיס הקרקעי של המבנים באזור והתמוטטו גם הם, יחידת חילוץ והצלה שהגיעו למקום האירוע הצליחו להוציא את כל התושבים בשלום אך בניסיון לחלץ פעוט בן חמש מן ההריסות נתקעה חיילת בת 18 בתוך ההריסות, חבריה ליחידה הצליחו לחלץ אותה והיא עכשיו בדרכה לבית החולים אסף הרופא... כעט קיבלנו אישור להודיע ששמה של החיילת הוא שיר כהן~

ברגע שאני שומעת את זה אני לוקחת את הדברים שלי נכנסת לרכב ונוסעת ישר לבית החולים ומתקשרת לאביבית מהדרך.

"איפה את??" אני שואלת ברגע שהיא עונה

"אני בדרך לשם ואת?" היא שואלת

"חמש דקות משם מה עם האחרים?" אני שואלת אותה ושמה גז

"כולם בדרך" היא עונה

"טוב עוד רגע הגעתי נתראה שם" אני אומרת ומנתקת. ברגע שאני מגיעה אני רצה לתוך בית החולים ופוגשת שם את ההורים שלה ואת אחותה מישל.

"איפה היא?" אני שואלת אותם בלחץ

"בחדר ניתוח לא אמרו מתי היא תצא" אבא שלה אומר לי כשאימא שלה יושבת לידו בוכה ומישל מנסה להרגיע אותה.

"אוקיי" אני מחייכת טיפה ומתיישבת לידם מחכה שכולם יגיעו, אחרי עשר דקות בערך כולם מגיעים ומתיישבים לידנו, אנחנו מחכים שם בערך שעתיים עד שהרופא יוצא אלינו

"מי מכם המשפחה של שיר?" הוא שואל אותנו וכולם מסתכלים לכיוון ההורים שלה

"אנחנו ההורים שלה" אבא שלה אומר

"אבל אתה יכול לספר לנו לידם הם חברים שלה" אימא שלה אומרת ואני מחייכת טיפה

"הניתוח עבר בהצלחה אבל הוא היה קשה הגוף שלה עבר טראומה קשה וייקח לה זמן להתעורר" הרופא מסביר לכולנו ואני משחררת את האוויר שלא ידעתי שהחזקתי, היא בסדר היא עכשיו בקומה אבל היא תתעורר בקרוב וזה מה שחשוב

"אנחנו יכולים לראות אותה?" אמא שלה שואלת והרופא מהנהן

"בואו אחריי" אנחנו הולכים אחריו ונעצרים מול הדלת "לצערי רק שניים יכולים להיכנס בכל פעם" הוא אומר וההורים שלה נכנסים אז אנחנו מסתכלים מהחלון. אחרי כמה דקות ההורים שלה יוצאים ונועה ואני נכנסות.