I've loved you since we were 17

~פרק שש עשרה~

כולם חוזרים לשיחות בניהם ואחרי כמה דקות אני רואה את שיר מסמנת לי לבוא לחדר שלי אז אני קמה מהספה והולכת אחריה

"הכל בסדר?" אני שואלת אותה ברגע שאני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת מאחורי

"כן אני פשוט צריכה לספר לך משהו ואל תכעסי" היא אומרת נראית טיפה לחוצה

"מה עשית?" אני אומרת בקול מיואש אבל צוחקת טיפה

"אבל תזכרי שזה לא אשמתי זה פשוט היה שם" היא אומרת ועכשיו זה בטוח שהיא מפחדת מהתגובה שלי

"שיר? מה עשית??" אני שואלת עכשיו עם קול רציני

"אני קראתי את מה שכתבת" היא אומרת במהירות

"את עשית מה???" אני כמעט צועקת "למה שתעשי את זה? את הבטחת לי שלא תקראי!!"

"אני יודעת ואני מצטערת המחברת פשוט הייתה פתוחה וראיתי את השם שלי שם"

"את... את קראת את זה??" אני מתיישבת על המיטה מתחילה לגמגם

"היי זה לא כאילו לא ידעתי איך את מרגישה כלפי לפני" היא אומרת בחיוך שמיד מרגיע אותי ומתיישבת לידי נותנת לי מכה קטנה עם הכתף

"כן תכלס" אני צוחקת טיפה "אז... מה חשבת על זה?" אני אומרת נשכבת לאחור על המיטה

"את כותבת מהמם ומאוד אהבתי את זה למרות שקצת נעלבתי" היא אומרת ונשכבת לידי

"נעלבת? ממה?" אני שואלת אותה בבלבול ומתיישבת בחזרה

"שחשבת שאני כזאת מגעילה שאני התרחק ממך" היא אומרת מסתכלת עליי עדיין שוכבת

"לא מגעילה זה פשוט נראה כמו משהו הגיוני לעשות ואני לא האשים אותך אם תעשי את זה" אני אומרת

"את לא תצליחי להפטר ממני כל כך הקלות" היא מתיישבת ואומרת בחיוך

"ואני גם לא רוצה" אני אומרת ומחבקת אותה

"נראה לי כדאי שנחזור מי יודע מה הם חושבים על זה ששתינו בחדר לבד" היא אומרת ושתינו צוחקות ויוצאות מהחדר.

אחרי כמה שעות בהם אנחנו מדברים וצוחקים כולם מתחילים ללכת, האחרונות שהולכות הן שיר נועה ואביבית, אני נותנת לכל אחת מהן חיבוק ומחבקת את שיר אחרונה

"תודה" אני אומרת בחיוך

"על מה?" היא שואלת

"שאת לא נותנת לי להפטר ממך בקלות" אני אומרת בחיוך משחררת את החיבוק והיא מחייכת בחזרה והולכת.

שרה אווה וריי עוזרים לי לסדר את הבית ואז הולכים לישון.

שרה ואווה נשכבות על הרצפה וריי ואני נכנסים למיטה, אנחנו מדברים בנינו טיפה.

"אז ליאם כתבת משהו חדש?" אווה שואלת אותי אחרי כמה זמן, הם האנשים היחידים שאני נותנת לקרוא במחברת שלי, טוב הם אלה שהביאו לי את הראשונה.