I've loved you since we were 17

~פרק עשרים ואחד~

~נקודת מבט ליאם~

כבר שבוע וחצי שלא יצאתי מהבית, כן כולם באים אליי ומבקרים אותי אבל מבאס להישאר תמיד באותו מקום ורוב הזמן אני לבד כי אימא שלי עובדת, רוני בצבא, שי התחילה לימודים וכל החברים שלי או לומדים או עובדים, למזלי הפצע נרפא כמעט לגמרי, הרופא אמר שכנראה תישאר צלקת והיא תכאב במשך תקופה אבל בקרוב כבר אוכל לצאת שזה מצוין כי עוד כמה ימים מסיבת הגיוס של שיר ואני לא רוצה לפספס אותה. אני שוכבת על המיטה בחדר שלי ורואה סופרגירל כשמיכל נכנסת לחדר.

"היי מה קורה?" אני שואלת

"בסדר מה את רואה?" היא שואלת ונשכבת על המיטה לידי

"סופרגירל"

"איזה עונה?"

"עונה 3 פרק 4"

"זה לא הפרק שאלכס ומגי נפרדו?" היא שואלת ואני מיד מרימה את עצמי על מרפק אחד ומסתכלת עליה בשוק "מה?"

"את המשכת לראות??"

"כן, סיימתי כבר את סופרגירל ואני עכשיו באמצע אגדות המחר" היא עונה בחיוך גאה

"באיזה פרק את?"

"עונה 3 פרק 12" היא עונה

"מה??? זה הפרק האהוב עליי! אני שמה אותו!" אני אומרת בהתלהבות והיא צוחקת

"אוקיי שימי" היא אומרת, היא נותנת לי נשיקה בלחי ואני מחייכת, אני מפעילה את הפרק מניחה עליה את הראש והיא מברישה לי את השיער. "לא שאלתי אותך, איך הבטן?" היא שואלת אחרי בערך חצי פרק

"בסדר, החתך עדיין טיפה כואב אבל זה סביל" אני עונה והיא עוצרת את הפרק.

"אני יכולה לראות אותו?"

"עדיין מרגישה רע?" אני שואלת בהרמת גבה

"טיפה"

"אוקיי" אני קמה ממנה ונשכבת על המיטה, היא קמה ומתיישבת על המיטה לידי, אני מרימה טיפה את החולצה כדי שתוכל לראות את הפצע והיא מעבירה יד בעדינות על הפצע, אני זזה באי נוחות כתגובה.

"זה כואב לך?"

"טיפה אבל זה לא כזה נורא" אני עונה לה והיא מחייכת, היא מתכופפת טיפה ונותנת נשיקה רכה על הפצע באזור שהתחיל להחלים.

"ועכשיו?"

"הרבה יותר טוב" אני עונה בחיוך וצוחקת טיפה, היא ממשיכה לאורך כל הפצע עד המקום בו הוא נגמר, היא מרימה את הראש ומסתכלת לי בעיניים ואני מסתכלת בשלה ואז בשפתיים שלה ומחזירה את המבט בחזרה לעיניים שלה ואני רואה שהיא עושה אותו הדבר, אני מניחה ידיים על צווארה ומושכת אותה לנשיקה, מנשיקה רכה היא הופכת לנשיקה אגרסיבית ומלאת תשוקה ושתינו נלחמות על שליטה על הנשיקה.

~קטע מיני 16+ אם אתם לא אוהבים לקרוא קטעים כאלה או שאתם קטנים מידי תדלגו עד הקטע המודגש הבא~