I've loved you since we were 17

~פרק שלושים וארבע~

~נקודת מבט ליאם~

אנחנו מגיעות לבית של שיר ולוקחות את נועה למקלחת, אנחנו מחכות לה בחוץ ואחרי שהיא מסיימת להתקלח ולהתארגן אנחנו לוקחות אותה לחדר אורחים, נועה נכנסת למיטה ואנחנו מתיישבות לידה ורואות איתה טלוויזיה עד שהיא נרדמת. ברגע שאנחנו שמות לב שהיא נרדמה אנחנו יוצאות מהחדר

"איפה אתן רוצות לישון בסלון או בחדר איתי?" שיר שואלת אותנו

"נראלי אני אשן איתך" אביבית אומרת

"ומה איתך ליאם?" היא שואלת אותי

"אני חושבת שאני אשן בסלון" אני אומרת, אני עדיין טיפה כועסת עליה ואני פה רק בשביל נועה

"את בטוחה?" היא שואלת אותי

"כן גם ככה אין מספיק מקום במיטה שלך לשלושתנו" אני עונה והיא מביטה בי באכזבה.

"אוקיי אז בואי נביא לך דברים" היא אומרת, אביבית הולכת לחדר שלה להתארגן ואנחנו הולכות להביא שמיכה וכרית בשבילי "אנחנו יכולות לדבר?"

"נראלי" אני נאנחת

"אני לא אכריח אותך לדבר אם את לא רוצה" היא אומרת מסדרת את השמיכה מצד אחד בזמן שאני מסדרת מהצד השני

"לא זה בסדר זה גם ככה יקרה במוקדם או במאוחר אז עדיף עכשיו" אני אומרת ומתיישבת על הספה

"אני רק רציתי להגיד שאני מצטערת" היא אומרת ומתיישבת לידי "לא רציתי שכל זה יקרה ובמיוחד לא רציתי שתיפרדי ממיכל אבל באותו רגע פשוט לא חשבתי ואני מצטערת" היא אומרת ומסתכלת על הרצפה

"אני יודעת שאת מצטערת ואני ממש רוצה לסלוח לך אבל את צריכה להבין לקח לי כל כך הרבה זמן להתגבר עלייך ועם מיכל סוף סוף היה לי טוב אבל עכשיו הכל נהרס והיא לא מדברת איתי מאז ואני יודעת שזו לא רק אשמתך וזו גם אשמתי אבל זה עדיין קשה לי"

"אני יודעת שזה אנוכי אבל נוכל לחזור להיות חברות לפחות? אני ממש מתגעגעת לחברה הכי טובה שלי"

"אני צריכה עוד קצת זמן אבל כן ברור גם אני מתגעגעת לחברה הכי טובה שלי" אני אומרת בחיוך והיא מחייכת בחזרה

"טוב אני אתן לך לישון לילה טוב ליאם" היא אומרת וקמה מהספה

"לילה טוב פיטר פן" אני אומרת לה, היא מחייכת והולכת לחדר שלה

~נקודת מבט שיר~

אני חוזרת לחדר בחיוך, היא קראה לי פיטר פן אחרי כל כך הרבה זמן שלא דיברה איתי, זה היה רק שבוע אבל זה הרגיש כמו שנה.

"למה לקח לך כל כך הרבה זמן?" אביבית שואלת אותי ברגע שאני נכנסת לחדר

"דיברנו" אני עונה לה ומחליפה בגדים