~נקודת מבט שיר~
אני קמה בבוקר כשליאם מחבקת אותי ואני מיד מחייכת, אני לא יכולה אפילו להסביר כמה אני מאושרת, לקום בבוקר כשהחברה שלך מחבקת אותך, רגע החברה שלי? יש לי חברה? וואו זה כל כך מוזר, עד שליאם הגיעה אפילו לא חשבתי על האפשרות הזאת והיום אני שוכבת במיטה או יותר נכון על ערימת כריות כשליאם מחבקת אותי.
השעה שש וחצי בבוקר ואני לא מצליחה לחזור לישון אז אני פשוט מסתכלת על ליאם, היא כל כך יפה ורגועה כשהיא ישנה שזה פשוט כל כך חמוד.
"לא את זו שאמרת שזה קריפי להסתכל על אנשים כשהם ישנים?" היא שואלת בקול ישנוני כשהיא סוף סוף מתעוררת אחרי חצי שעה בערך.
"זה לא אשמתי שאת כל כך יפה כשאת ישנה" אני אומרת בחיוך ומנשקת אותה ברכות על השפתיים. "את לא צריכה להתארגן ללימודים?"
"אין לי לימודים היום, יש לי רק תגבורים שמתחילים מאוחר יותר בסביבות שתיים עשרה" היא עונה
"אז מה באלך לעשות בינתיים? את רוצה לחזור לישון?" אני שואלת אותה
"לא אני לא אצליח להירדם כבר מה דעתך פשוט להישאר פה ולהתכרבל עד שנצטרך לקום?" היא שואלת ואני מיד מחייכת
"ברור" אני עונה ומניחה את הראש שלי על החזה שלה, היא מניחה יד אחת סביבי ועם היד השנייה מברישה את שיערי עד שאני נרדמת עליה.
אני מתעוררת אחרי כמה זמן ושמה לב שליאם לא נמצאת בחדר, אני קמה והולכת לקחת את הטלפון שלי כדי להתקשר אליה כשאני רואה פתק ליד הטלפון
~סורי שלא הייתי לידך כשקמת הלוואי ויכולתי אבל הייתי צריכה ללכת ללימודים אחזור לקראת השעה שלוש או ארבע~
~XOXO ליאם~
אני מחייכת ממה שכתוב בפתק ולוקחת את הטלפון כדי לבדוק מה השעה, השעה כבר אחד בצהריים אז אני מחליטה לסדר את האוהל שליאם בנתה אתמול, אני מסיימת לסדר הכל ויש עוד זמן עד שליאם תחזור אז אני בינתיים רואה טלוויזיה.
אני בדיוק מסיימת לראות סרט ומתחילה אחד חדש כשיש דפיקה בדלת, אני פותחת את הדלת ורואה את ליאם עומדת מולי.
"בייב חזרת" אני אומרת בחיוך, אני מושכת אותה לבפנים וברגע שהיא סוגרת את הדלת אני מנשקת אותה
"את לא ראית אותי רק כמה שעות" היא צוחקת ומנתקת את הנשיקה
"אז מה?" אני שואלת אותה והיא צוחקת שוב
"צודקת" היא אומרת ומנשקת אותי
"מה עושים היום?" אני שואלת אותה
"אביבית שאלה אם באלנו ללכת לים אבל אם את מעדיפה לנוח אז אנחנו יכולות להישאר פה"
"אני הייתי חודשיים בקומה ואז עוד שלושה שבועות מרותקת למיטה בבית חולים אני לא צריכה לנוח אני בסדר" אני עונה בחיוך אבל אני רואה בעיניים שלה שהיא דואגת "אני יותר מידי זמן בתוך מבנים סגורים אני חייבת לצאת, אם אני לא ארגיש טוב או חלשה או משהו אני אגיד לך מיד ונלך בסדר?" אני מחייכת אליה והיא מחייכת בחזרה
YOU ARE READING
I've loved you since we were 17
Romanceהן היו החברות הכי טובות בתור ילדות אבל נפרדו כשאחת מהן הייתה צריכה לעבור. עכשיו היא חוזרת שש שנים לאחר מכן, אחרי ששתיהן עברו כל כך הרבה בנפרד האם הקשר יחזור לאיך שהיה קודם? או שישתנה? לטובה או לרעה זו השאלה האמיתית
