I've loved you since we were 17

~פרק עשרים וארבע~

~נקודת מבט שיר~

אני קמה מהשעון המעורר בשעה 6:00 ומתחילה להתארגן, אני מסיימת להתארגן לוקחת את המזוודה שלי לאוטו ונוסעת עם המשפחה שלי לבסיס תל השומר. אני יורדת מהאוטו בכניסה לבסיס אומרת להתראות לכולם ועולה על האוטובוס לבסיס טירונות. אני מגיעה ואחרי שרשרת חיול ארוכה ומייאשת אני סוף סוף מגיעה לחדר שלי, אני מגיעה לשם ראשונה ומתחילה לסדר את הדברים שלי, אחרי כמה דקות מישהי נכנסת.

"היי אני הילה" היא אומרת בחיוך "אז את השותפה שלי לחדר?"

"כן כנראה, אני שיר" אני מציגה את עצמי, היא מניחה את הדברים שלה על המיטה שמולי ומתחילה לסדר אותם "מאיפה את?"

"מפתח תקווה ואת?"

"באר יעקב מכירה?" אני שואלת אותה

"נראלי זה ליד ראשון נכון?" היא שואלת

"כן" אני צוחקת טיפה

"תגידי אכפת לך אם אני אתלה את זה פה?" היא שואלת אותי מחזיקה דגל גאווה

"בכלל לא, לכי על זה" אני עונה בחיוך "אז.. איך את מגדירה את עצמך?"

"לסבית" היא עונה בחיוך "ואת?"

"מה?" אני שואלת אותה

"איך את מגדירה את עצמך? כי לפי איך שהבעת הפנים שלך השתנתה כשראית הדגל אני מנחשת שאת לא סטרייטית"

"אה לא" אני צוחקת "אני סטרייטית פשוט החברה הכי טובה שלי ביסית אז זה הזכיר לי אותה"

"אה אוקיי סורי" היא עונה צוחקת טיפה

~נקודת מבט ליאם~

"בוקר טוב בייב צריך לקום" אני שומעת את מיכל אומרת לי ונותנת לי נשיקה במצח

"מה השעה?" אני שואלת אותה בלי לפתוח עיניים

"מוקדם אבל יש לנו דרך ארוכה אז קומי תתלבשי הכנתי כבר הכל אז ברגע שתהיי מוכנה נצא" היא אומרת, אני פותחת את העיניים ומסתכלת על שעון

"השעה שש בבוקר השמש אפילו לא עלתה עד לפני שעה" אני אומרת ומניחה את הכרית על הפנים

"נו קדימה קומי את יכולה לישון באוטו" היא אומרת ומרימה ממני את הכרית

"אין לי כוח" בשנייה שהמילים יוצאות לי מהפה אני מרגישה את שפתיה הרכות נצמדות לשלי

"ועכשיו?" היא שואלת אותי מנתקת את הנשיקה

"לא מספיק" אני אומרת ומושכת אותה בחזרה אליי, אחרי כמה דקות אני מנתקת את הנשיקה "אוקיי בואי נזוז" אני מתארגנת ואנחנו יוצאות מהבית, אנחנו נכנסות לאוטו ומתחילות לנסוע.

"זו תהיה נסיעה ארוכה אז לכי לישון בינתיים" היא אומרת ומושיטה לי כרית ושמיכה מהמושב האחורי.