I've loved you since we were 17

~פרק חמישים ושמונה~

~נקודת מבט שיר~

איליי מוריד אותנו בכניסה לבניין של מישל ואנחנו נכנסות.

"היי איך היה?" מישל שואלת כשאנחנו נכנסות לדירה, היא יושבת בספה ומסדרת דברים אחרונים למחר.

"היה מצוין" אני עונה

"מקווה שצילמת הכל" היא אומרת לליאם והיא צוחקת

"הכל מצולם אני אראה לך אחר כך" היא עונה

"אוקיי אז תתארגנו מהר ונצא למדידות" מישל אומרת

"אוקיי אז אנחנו נהיה בחדר שלך" אני אומרת ומישל מהנהנת, אנחנו הולכות לחדר שלה ושל בן, ליאם מוציאה מהתיק שלה בגדים בזמן שאני פושט את המדים.

"היי שיר" ליאם אומרת ואני מסתובבת אליה "תחשבי מהר" היא אומרת וזורקת עליי בגדים, אני מצליחה לתפוס את החולצה אבל המכנס פוגע לי בפנים ונופל לרצפה וליאם מתפוצצת מצחוק.

"על מה את צוחקת בדיוק?" אני שואלת ודוחפת אותה בצחוק על המיטה

"אני? צוחקת? מה פתאום" היא אומרת בתמימות ומושכת אותי אליה, אני מתיישבת עליה ואנחנו מתנשקות בלהט עד שאנחנו שומעות את מישל מעבר לדלת.

"אני מאוד מקווה שאתן לא עושות כלום על המיטה שלי במיוחד כשאנחנו צריכות לצאת" היא צועקת מעבר לדלת, אנחנו צוחקות וקמות מהמיטה, אני לובשת שורט כחול טי שירט שחורה עם קשר באמצע ואולסטאר לבנות.

"זה סבבה נכון? זה פשוט בין הדברים היחידים שהשארת אצלי" ליאם אומרת

"כן זה אחלה" אני צוחקת טיפה ונותנת לה נשיקה רכה על השפתיים "בואי נצא שמישל לא תהרוג אותך"

"אותי?" היא שואלת בבלבול

"טוב כן היא לא תהרוג אותי אני אחותה" אני אומרת ושתינו צוחקות, אנחנו יוצאות מהחדר והולכות לסלון.

"אני מאוד מקווה שאני לא צריכה לשרוף את הסדינים שלי עכשיו" מישל אומרת כשאנחנו יוצאות מהחדר ושתינו צוחקות.

"את מוכנה להירגע? לא עשינו כלום" אני עונה

"טוב מה שתגידי" היא מגלגלת עיניים ואני צוחקת שוב "אתן מוכנות? אנחנו צריכות לצאת" שתינו מהנהנות ואנחנו יוצאות.

אנחנו מגיעות לתופרת ומודדות את השמלות שלנו, ליאם ואני לובשות שמלות סטרפלס תואמות בצבע תכלת ומישל לובשת את השמלה שלה, שמלה לבנה צמודה עם תחרה רקומה בחלק העליון ושסע לאורך רגל ימין.

"וואו" אני אומרת כשמישל יוצאת מחדר ההלבשה "את נראית מדהים"

"אוו תודה שיר, את חושבת שבן יאהב את זה?" היא שואלת כשהיא מסתכלת על עצמה במראה

"הוא יתעלף כשיראה אותך ככה" אני אומרת ושתינו מחייכות

התופרת עושה תיקונים אחרונים לשמלות, היא מתחילה בשל מישל ואז בשלי ומגיעה אל ליאם אחרונה, בכל הזמן הזה גם בזמן שהתופרת מתקנת את השמלה שלה ליאם עומדת מול המראה עם ידיים סביב המותניים כאילו היא מנסה למדוד את רוחב המותניים שלה או להסתיר אותם.