my other half 2 - larry stylinson

פרק 2.

נקודת מבט הארי:

"הארי!" שמעתי את נייל קורא לי מלמטה. התיישבתי על המיטה ומפי יצאה אנחה קטנה. שוב חלמתי אני קם מכל הסיוט הזה. אבל אני רק יכול לחלום, כי הבקרים האלו לא הולכים להשתנות בזמן הקרוב. וכשאני אומר כשהבקרים האלו לא הולכים להשתנות, זה בגלל שהם כבר לא אותם בקרים. אין כבר את אותו הגבר הקטן שלי עם העניים הכחולות שעומד כל בוקר במטבח ומחכה לי. זה שמושיט לי את הקפה שלי, מכין אותו בדיוק כמו שאני אוהב. אין כבר את המשפט הקבוע שלו. 'תשמור על עצמך', או את הלקום כשהוא בזרועותיי ולצאת מדלת הבית לאחר נשיקה סוערת. אין את זה. אבל מה שכן יש זה אירי עצבני שמחכה למצוא את הלקוח הראשון להוציא עליו את העצבים שלו. "קדימה החוצה, אין לי את כל היום." נייל אמר כשראה אותי יורד במדרגות. "מה עם שלום הארי? בוקר טוב הארי? איך ישנת הארי?" שאלתי. "תסתו-" "אני מצויין תודה ששאלת ובוקר טוב גם לך." אמרתי בחיוך מאולץ ואספתי את הקפה שהוא הכין לי. הוא מכין אותו מר, לא שאני מתלונן. אף אחד לא יגיע לשלמות בקפה כמו שהגבר שלי מכין לי. טוב, הוא כבר לא הגבר שלי, אבל הוא עדיין שלי במובן מסויים.
"אנחנו יכולים לצאת כבר?" הוא שאל, כאילו הוא רוצה לברוח מפה ומהמציאות. זה לא מתאים לו, הוא תמיד היה זה עם התקווה בעיניים, זה שהצליח לסדר הכל גם אם זה נראה לא אפשרי, אבל שוב, הכל שונה, הכל השתנה. אנחנו כבר לא אותו הדבר. אנחנו אחרים? "נייל אתה צריך לשבת ולהיות רגוע בבוקר. אני לא מתכוון לעבוד איתך אם אתה ככה היום." אמרתי והוא נאנח.
"מארק מחרפן אותי, מהבוקר הוא לא מפסיק להתקשר." הוא אמר, תודה לאל שהוא נפתח אליי. אחרי כמה חודשים טובים שהוא פשוט היה בורח מפה בבוקר. מגיע 'למשרד' לפניי ומתחיל 'לעבוד'. "מה הוא רוצה?" שאלתי כשאני לוקח לגימה מן הקפה המר שהוא הכין לי.
"הוא סתם מתלונן על טירונים." אמר והנחתי את ידי על כתפו. "אז אנחנו נלך להראות לטירונים איך באמת העיניינים עובדים פה." אמרתי וחיוך ערמומי עלה על פניי. "אני אוהב את הגישה הזאת." הוא אמר כשנעמד והלך אל פתח הדלת. "ועכשיו לפני שאתה נסגר, יצרת קשר עם לואי?" "אני מעדיף לא לדבר על זה, ג'יי והבנות בסדר וזה מה שחשוב. זה מה שהוא ביקש שאני אשמור עליהן ואני לפחות כן מקיים את ההבטחות שלי." אמרתי והוא נאנח. המחשבות התחילו לרוץ בראשי, נזכרתי בפעם האחרונה שראיתי אותו, כשהוא היה מעבר לזכוכית, כשהוא שבר את הלב שלי ויצר הארי אחר. נזכרתי בידו החבולה, עד היום אני לא מבין מה קרה לו, זה מדאיג אותי, דאגה. הרבה זמן שלא הרגשתי את הרגש הזה? זה סוג של רגש לא?. על מי אני עובד, הרבה זמן שלא הרגשתי רגשות בכלל. "יש לי תחושה שהכל הולך להשתנות בקרוב." הוא אמר קוטע את מחשבותיי, הרמתי את מבטי אליו ולקחתי נשימה עמוקה. "מוכן?" שאלתי. "מוכן." הוא השיב וסידר את חליפתו השחורה. שנינו דאגנו להראות במיטבנו, חליפות שחורות, שיער מסודר בג'ל לאחור, מזוודה שחורה מרובעת ביד ורכב יוקרתי. לא חסכנו בשנתיים האחרונות, יש לנו מספיק אפילו יותר מידי ומישהו צריך להנות מזה לא? למרות שעם כל מה שיש לנו, החלטתי להישאר באותו הבית. לא הסכמתי לעבור, אני מרגיש שיש משהו בבית הזה, או בגלל שפה הייתי איתו הכי הרבה זמן. ובלי קשר הוא עבד קשה בשביל להשיג את הבית הזה, ואני לא הולך למכור אותו בלי הסכמתו.
ולבסוף נכנסנו אל הרכב והתחלנו בנסיעה.