my other half 2 - larry stylinson

פרק 4.

נקודת מבט הארי:

"וויסקי בבקשה." אמרתי בפניה אל הברמן שבתוך שניות העביר לי כוסית עם אותו המשקה. אני צריך להירגע, לעזאזל! הוא ראה אותי שם, לא רציתי שזה יקרה, לא רציתי שהוא יראה אותי. כשהמבטים שלנו התחלפו, הרגשתי חי, ליבי הלם בחוזקה והרגשתי שאיבדתי כל היגיון ושפיות שהייתה קיימת בי. הכחול הזה אלוהים, הוא משגע אותי, מטריף אותי, מוציא אותי מדעתי. אחזתי בכוס הזכוכית בידי, עוצם את עיניי ולוקח נשימה עמוקה. אני צריך את זה עכשיו. הצמדתי את הכוס לשפתיי התפוחות ושתיתי את כל תכולת הכוס. אותו המשקה צרב בגרוני ופיקס אותי, גרם לי להבין מה אני עושה פה בכלל, למה אני פה. ואני פה בשביל לשכוח, או לפחות לנסות, רק לנסות לשכוח את זוג העיניים הכחולות האלו ששיבשו את דעתי, אותו הזוג שראיתי היום ואני לעולם לא אצליח לשכוח. בעיקר לשכוח את המבט המבולבל והפגוע שלו. אלוהים, אני חייב, לפחות לכמה שעות, לשכוח מהכל, לנסות להיאחז במשהו שהוא לא הוא. אך זה בלתי אפשרי, לא עבר יום אחד עד היום שהוא לא עבר במוחי, שלא ניסיתי להיזכר בעיניו שכבשו אותי מהיום הראשון. לא עבר יום אחד שלא דאגתי לו, שלא חשבתי עליו, ששאלתי את עצמי איך הוא, אם הוא מסתדר שם בפנים. השלתי את עצמי כל הזמן, כל הזמן הזה השלתי את עצמי, קיוותי שהוא יחזור, אולי אפילו חלמתי על היום שאני אקום מן הסיוט הזה שנכנסתי אליו. אני ממשיך להשלות את עצמי, כי כרגע, כמו שזה נראה, אנחנו לא נחזור, זה נגמר, סופית. לפתע הטלפון שלי צלצל, הוצאתי אותו מכיסי, נייל, לעזאזל שכחתי שאנחנו במעין ריב מפגר. לקחתי נשימה עמוקה ועניתי לשיחה. "הלו?" "הארי! איפה אתה לעזאזל?" הוא קרא אל הטלפון. "איפה אתה חושב שאני?" שאלתי ולקחתי שלוק מן המשקה החריף שהיה בידי. "לעזאזל איתך, למה אתה לא עונה לטריליון הודעות שאני שולח לך?" הוא שאל ויכלתי להבחין שגוון קולו מלא בכעס? "כי אני לא פנוי עכשיו נייל." השבתי. "כן כי אתה פאקינג עסוק בלזיין עוד איזה גבר או אישה." הוא מלמל. "להתראות נייל, שיהיה לך לילה נפלא!" אמרתי לטלפון במעט ציניות ומיד ניתקתי. אין לי כוח לעוד דרמות, אני רק רוצה להירגע ולשכוח כרגע.

נשענתי עם גבי על הבר בזמן שסימנתי לברמן שימזוג לי עוד כוסית. נאנחתי והתחלתי לבחון את הגברים שנמצאים פה. העפתי מבט גם על הנשים, מחפש מישהו או מישהי להעביר איתו או איתה את הלילה. אף פעם לא רציתי בזה, לא רציתי אדם אחר ממנו, אבל החיים לוקחים אותך למקומות, גם אם אתה לא רוצה להיות בהם. ובסופו של דבר הם ממשיכים, החיים ממשיכים, ואנחנו צריכים להמשיך ביחד איתם. אנחנו תמיד נכיר אנשים חדשים, פרצופים חדשים, אנחנו תמיד נתאהב, נתאכזב, אבל בסופו של דבר לכל אחד יש את הנשמה התאומה שלו. אהבה היא משחק, ואולי הפעם אני הפסדתי לו, אבל זה לא אומר שהפסקתי לאהוב אותו, אולי הוא לא אוהב אותי, או שהוא בכלל לא אהב אותי. אבל אני, אני תמיד אוהב אותו, גם אם אני לא מראה את זה. נאנחתי ולפתע שמתי לב לאחד מן הגברים צועד לעברי, לעזאזל הוא נראה טוב. הסטתי את מבטי ממנו ולקחתי עוד לגימה מן המשקה החריף שהיה בידי. "שתיים טקילה." אותו בחור ביקש מהברמן, הסטתי את מבטי אליו, שם לב שהוא בוחן אותי ונושך את שפתו התחתונה. "אני אוכל להזמין אותך לשוט?" הוא שאל והושיט את ידו אל הזרוע שלי, מעביר עליה את אצבעותיו. "אני יכול להתנגד?" שאלתי, מתחכם, הוא חייך חיוך פלרטטני והושיט לי את השוט טקילה. הרמתי אותו ובלעתי אותו במכה אחת, מרגיש את הצריבה הקלה בגרון ואת תחושת ההקלה שבאה לאחר מכן. הנחתי את הכוסית הריקה על השולחן, וליקקתי את שפתיי. "הרבה זמן שלא ראיתי שפתיים כאלו..." הוא לחש והעביר את אגודלו על שפתיי. "אני כלכך רוצה לנשק אותן כרגע..." הוא לחש. "ומה מונע ממך לעשות זאת?" שאלתי וסגרתי עליו עם ידיי, כשהוא בניהן ואני נשען איתן עם הבר. "שאלתי משהו, תענה." לחשתי לאוזנו והרכנתי נשיקה בצווארו, בין רגע הוא איבד את זה בין שתי ידיי ואחז בכתפיי. הוא גלש עם ידו אל ידי ואחז בה, הובלתי אותו אל כיוון השירותים, ובאותה השניה שנכנסנו אליהם תקפתי את שפתיו אל נשיקה משכרת חושים, מתעתעת. הוא אחז בפניי בזמן שאני אחזתי באגנו, לא מחכה יותר מידי וכבר פותח את חגורתו, שיבין שזה כל מה שאני רוצה ממנו, הוא אך ורק זיון, הוא לעולם לא יהיה יותר מזה.