my other half 2 - larry stylinson

פרק 7.

נקודת מבט הארי:

קמתי מאור השמש ששטף את פניי, פקחתי את עיניי באיטיות, מסיט את שיערי שנפל על פניי ומתיישב. לקחתי נשימה ונאנחתי. עבר שבועיים אפילו קצת יותר מהפעם האחרונה שהלכתי לראות שהכל בסדר אצל ג'ואהנה, פיזי, פיבי ודייזי. כמו שהבטחתי ללואי, אני אדאג להן, אף אחד לא יתקרב אליהן במטרה לפגוע. במיוחד לא אביהן וטום. הפחד הכי גדול שלי, זה שהן יהיו בסכנה ואני לא אדע על כך, אני ארגיש מאוכזב מעצמי. טוב, אני גם ככה מאוכזב מעצמי, אבל לא ניכנס לזה עכשיו. נעמדתי על רגליי, מתהלך באיטיות אל כיוון השירותים וכמו כל בוקר, אני רק יכול לקוות שאני אקום מהסיוט הזה. הסתכלתי על עצמי במראה, שקעתי במחשבות, חושב על כל דבר אפשרי. ניסיתי כמה שפחות לחשוב עליו, כמה שפחות לדמיין את התמונה שלו, אוחז בסכין? לעזאזל. איך יש לו סכין בכלא לעזאזל?! לקחתי נשימה עמוקה, מתעלם מהמחשבה הזו ועובר לאחת אחרת. הרבה זמן שלא שמעתי מזאין ולוטי, לפחות הזוגיות שלהם החזיקה והם מאושרים ביחד. ולפי מה שאני מרגיש, לוטי הולכת לקבל טבעת בקרוב. שטפתי את פניי מכל הלילה הזה, מהעובדה הזאת שזה עוד לילה בלעדיו. עוד לילה שעובר בלי לדעת שהוא באמת בסדר, שהוא נשאר כמו שהוא. יצאתי מחדר השירותים, לובש את החליפה השחורה שלי לוקח שוב נשימה עמוקה ומנסה לנער כל מחשבה מראשי. הסטתי את ראדי אל עבר השידה שלו, לוקח נשימה עמוקה ופותח את המגירה השניה. עיניי ננעצו במראה הקטנה, אותה אחת שמעולם לא הייתה אמורה להיות שלי, הוא מעולם לא היה אמור להיות שלי. וזכיתי. זכיתי בו. הרמתי את המראה הקטנה, השבורה בדיוק כמוני. והכנסתי אותה אל תוך הכיס הפנימי של מעילי. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מדלת החדר, יורד במדרגות ורואה את נייל?, עם בחורה? מנשק אותה? לעזאזל למה הוא לא סיפר לי? למה אני לא יודע מזה?

כחכחתי בגרוני, משיג את תשומת ליבם. הסתכלתי אל תוך עיניו של נייל שהתאפק מלא לפרוץ בצחוק. גלגלתי את עיניי, מסיט את מבטי אל אותה הבחורה שנשכה את שפתה התחתונה והסתכלה אל הרצפה. "בוקר טוב הארולד." נייל אמר, עדיין מתאפק לא לפרוץ בצחוק. "בוקר גם לך ניילר ול..." אמרתי מתקרב אליהם. הסטתי את מבטי אל אותה הבחורה שלא מצאה את המילים. "הילארי." נייל אמר והסיט את השיער שנפל על פניה. אלוהים, הוא מאוהב?. שלחתי אליהם חיוך קטן והתקדמתי אל השיש, אוסף את הקפה שלי. "אני הולך למשפחה של לואי עכשיו." אמרתי במהירות אל נייל. "היה נחמד להכיר אותך הילארי." אמרתי מנסה להיות כמה שיותר נחמד. "היה נעים גם להכיר אותך הארי." היא אמרה בקול נשי, שקט, עדין. שלחתי לה חיוך קטן ושוב הסטתי את מבטי אל נייל. "תדבר איתי בסביבות השעה ארבע, יש לנו פגישה." אמרתי והוא הנהן במהירות. בירכתי אותם שוב לשלום ויצאתי מדלת הבית. פעם זה היה ההפך, נייל זה היה זה שיורד במדרגות ומוצא אותי ואת לואי מתנשקים. אבל הוא מאושר, ומגיע לו להיות מאושר, אני שמח שהוא מאושר. אבל מה איתי? אני לא יכול לחזור אל האושר שלי? לקחתי נשימה עמוקה, האושר שלי יחזור, ואם זה לא יהיה לואי, אז זה יהיה מישהו או מישהי אחר/ת. למרות שאני ידעתי ואני תמיד אדע שאני לא יהיה מאושר אם אף אחד אחר מלבדו. הוא פיסת האושר שיש לי בחיים, או לפחות הייתה פיסת האושר היחידה שלי. כי אנחנו, על מי אני עובד אין כבר אנחנו ואני צריך להבין את זה. אנחנו מקרה אבוד.