הארי הוא כבר לא הדוגמא לגבר הטוב והתמים, זה שלא עושה בעיות, שעומד בצד ומקשיב. הוא הפך לסוחר סמים, שהחליף את ה'אקס' שלו בעסק. בזמן שהוא בכלא. הוא הפך לאדם סגור, יש כאלו שאומרים חסר רגשות.
הוא כבר לא אותו אחד שמחפש את הגבר לחתונה. הוא מצא אותו, את...
החנתי את הרכב מחוץ לביתו של זאין, יצאתי מדלת הרכב, הולך לפתוח את דלת הרכב שבצד של פיזי והיא חייכה אליי חיוך נבוך. "תודה הארי..." היא לחשה ויצאה מדלת הרכב, חייכתי אליה בחזרה והנהנתי. היא מזכירה לי את לואי, מכולן היא הכי מזכירה לי אותו. בסגנון לבוש, גם היא מעשנת, הם אוהבים את אותם הדברים. הם פשוט אותו הדבר. התקדמנו את פתח ביתו של זאין, פתחתי את שער הבית ונכנסנו דרכו, מתקדמים אל כיוון הדלת. דפקתי דפיקה קלה על הדלת ומיד לאחר מכן פתחתי את הדלת. לוטי עמדה במבטח ובישלה משהו ואת זאין לא ראיתי. לבנתיים. "הארי!" לוטי קראה וכיבתה את הגז, מתקדמת לעברי. "יותר מידי זמן אתה לא חושב?!" היא אמרה במעט צחקוק. אני הכי מחובר אליה מכל אחיותיו של לואי. אני מאמין שבגלל שהיא בת הזוג של זאין, שהוא החבר הכי טוב שלי. טוב, הוא ונייל. היא עלתה על קצות אצבעותיה, מחבקת אותי. סגרתי את ידיי כלפיי גבה, מחבק אותה בחזרה כשחיוך קטן עלה על פניי. היא התנתקה מהחיבוק ונתנה מכה לחזה שלי. "יותר מידי זמן!" היא קראה וצחוק קטן נפלט מפי. "אני בן אדם עסוק." "כבר שמענו על העסוק הזה." היא אמרה וגלגלה את עיניה. "איפה הזאזי שלך?" שאלתי והנעתי את גבותיי. "למעלה.." היא אמרה נושכת את שפתה התחתונה. "אני עולה אליו..." "הוא במחשבות קצת אז... אתה יודע..." "כן אני אשחרר אותו קצת, נגרום לו לגמור." אמרתי בצניות עולה במהירות למעלה בזמן שלוטי זורקת עליי כריות. "תסתום דביל!" היא קראה ומיד לאחר מכן ראיתי מזווית העין שהיא מחבקת את פיזי ויוצאת איתה אל החצר. הנדתי בראשי במעט צחקוק, התגעגעתי לזה. ואני עדיין מתגעגע לזה, זה היה הרבה יותר כיף אם לואי היה פה עכשיו, מה שלא קרה, וכנראה שגם לא יקרה.
"זאין!" קראתי, פותח את דלת החדר שלו, קואה אותו יושב על יד השולחן עם עט ודף? "הארי!" הוא קרא ונעמד במהירות. "הרבה זמן!" הוא הוסיף. "גם לוטי אמרה את זה..." אמרתי במעט צחקוק. הוא התנתק ממני וחזר להתיישב על יד השולחן הקטן שבקצה החדר. "מה אתה כותב?" שאלתי וחיוך קטן עלה על פניו. "שיר אהבה אני חושב..." הוא אמר מגרד את העורף שלו. "עכשיו אני מבין למה לוטי אמרה שאתה במחשבות..." אמרתי ונחתתי על המיטה. "ועכשיו השאלה היא במחשבות על מה?" שאלתי והוא נעמד. הוא התהלך אל כיוון התמונה שהייתה תלויה על הקיר והוריד אותה, חושף כספת. גבותיי התכווצו בבלבול. הוא פתח את הכספת מוציא קופסא קטנה. הוא לקח נשימה עמוקה, ומיד לאיק מכן נאנח. "בגלל זה." הוא אמר והתקרב אליי עם הקופסא, פותח אותה וחושף טבעת. "מפגר הלחצת אותי!" קראתי ודחפתי את כתפו. הוא צחק מעט ונתן לי להחזיק את הקופסא. הוצאתי את הטבעת, שבראשה היה יהלום, ואחד ענק. "הטבעת מדהימה זאין." אמרתי והסטתי את מבטי אליו. הוא חזר להתיישב על יד השולחן הקטן כשהחיוך עדיין מרוח על פניו. "לוטי מדהימה. אתם שנתיים וקצת ביחד, זה הזמן המושלם." אמרתי בחיוך והוא הרים את מבטו אליי. "ומה אם היא תגיד לא? מה אם היא תדחה את ההצעה? היא בת 20, עוד מעט 21. מה אם היא תחשוב שזה מוקדם מידי בשבילה להתחתן?" הוא אמר, ועכשיו אני מבין חמה הוא שקוע במחשבות. "אתה יודע שהיא תקפוץ עלייך ותסכים. היא אוהבת אותך זאין, אין לה סיבה כל שהיא להגיד לא." אמרתי והנחתי את ידי על כתפו. "וזה בסדר מבחינתך?" הוא שאל וכיווצתי את גבותיי בבלבול. "מה זאת אומרת?" "שאני מציע לאחותו של לואי... אתה יודע..." "מה שקרה וקורה ביני לבין לואי לא אמור להשפיע על ההחלטה הזו. וברור שזה בסדר זאין." אמרתי. "מה עם לואי באמת? היית אצלו?" הוא שאל ונאנחתי. נוחת שוב על המיטה. "הוא לא בסדר, ואני לא מסוגל להגיע לשלב הזה עדיין שאני נפגש איתו." "אבל היית אצלו? דיברת איתו?" "תלוי איך אתה מגדיר את ההיית אצלו..." אמרתי. "אז תגדיר לי את ההיית אצלו." "נפגשתי עם מנהל הכלא, עשיתי איתו עסקה וראיתי את לואי מבלי שהוא יראה אותי. זה היה זוועה מה שהלך שם." אמרתי. "אני מקווה שהעסקה שעשיתי תעזור לו שם." הוספתי והנדתי את ראשי, מנער על מחשבה שיש לי עליו כרגע. התיישבתי, מסתכל על זאין שבהה בטבעת לשניה ומיד לאחר מכן הסיט את מבטו אליי. "נעבור נושא." אמרתי, אני לא מסוגל לדבר עליו כרגע. נפשית אני לא מסוגל.
זאין נעמד, סוגר את הקופסא הקטנה ומחזיר אותה אל הכספת. הוא סגר את הכספת והחזיר את התמונה אל הקיר, מסתובב אליי. "נרד?" הוא שאל והנהנתי, נעמד במקומי ומתהלך אל כיוון הדלת ויוצא ממנה. ירדנו במהירות במדרגות, רואים את פיזי ולוטי עומדות במטבח, בדיוק מסיימות לחתוך את הסלט. נעמדנו מולן וזאין הלך אל לוטי, מחבק אותה מאחור. חיוך התפשט של פניהם. אני מאושר בשבילו, הוא שמח איתה. לוטי הסתובבה אליו והרכינה נשיקה קטנה אל שפתיו. חייכתי רק מלראות אותם עושים זאת. זאין התנתק ממנה והתקדם אל המקרר. "אתן רוצות לשתות משהו?" הוא שאל ולוטי ופיזי הנידו בראשן. הוא הוציא שתי בירות מן המקרר וסימן לי עם ראשו שנצא לבחוץ. "אנחנו בחוץ!" הוא קרא. "אני אקרא לכם כשהאוכל מוכן!" לוטי השיבה. יצאנו לבחוץ, מתיישבים על שפת הבריכה. "אז מה עם נייל? העסק?" זאין שאל ונאנחתי. "אני ונייל רבים הרבה בזמן האחרון... הוא הלך לבקר את לואי, והוא לא אמר לי, התעצבנתי כשהוא עשה את זה. אבל עכשיו הכל בסדר בסך הכל." אמרתי וזאין הנהן, נשען עם שני מרפקיו על הדשא. "אבל גיליתי היום בבוקר שיש לו חברה... הוא הפסיק לספר לי דברים..." "אתה יודע... זה נייל... כשהוא לא בטוח בדברים הוא לא מספר אותם, תן לו לעכל את זה שהוא כנראה נכנס לזוגיות אחרי כמה שנים טובות." "יש משהו במה שאתה אומר..." אמרתי ולקחתי לגימה מן הבירה. "אתה יודע... בזמן האחרון אני חושב על זה הרבה, מה אם לואי לא היה נכנס לכלא? איפה היינו עכשיו? מה היה קורה?" "אם אתה שואל אותי הייתם מתחתנים, אפילו ילד או ילדה..." הוא אמר, יכלתי לדמיין את זה, אך באותו הקגע שחיוך עלה על הפרצוץ שלי ניערתי את ראשי, מסלק כל מחשבה כזו. כל מחשבה שאולי זה יקרה בעתיד. "אבל זה לא יקרה..." אמרתי, לוקח עוד לגימה מן הבקבוק. "אתה עוד צריך לנהוג, תביא לי את הבקבוק." זאין אמר ומסרתי לו את הבקבוק שכמעט נגמר. "אני שמח בשבילך זאין. אתה ולוטי פשוט נשמות תאומות." "גם אתה לואי הארי, זה לא מאוחר מידי אתה יודע..." "עברו שנתיים, אנחנו במקומות אחרים בחיים, אני השתנתי, הוא השתנה. זה אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה בעבר." "אבל אתה לא אומר לא. אתה צריך להגיד כן או לא. ואתה לא אומר לא." זאין אמר והנדתי את ראשי בצחקוק. "אני לאשולל דברים על השניה הראשונה, ואתה יודע את זה. כרגע, אני לא רואה אותנו חוזרים." אמרתי, מסביר את עצמי. "כרגע." הוא אמר וגלגלתי את עיניי. "שתוק, כן. כרגע."
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
- לקוראות ששלחו לי הודעה קולית דרך חברתי היקרה onedirection22811 . אני חושבת שקוראים לאחת ממכן רומי, לא זוכרת. אבל תודה וגרמתן לי לצחוק. 😂 מקווה שאהבתן, אוהבתת💙(?)💚
