my other half 2 - larry stylinson

פרק 30.

נקודת מבט לואי:

״מ-ה?״ שאלתי, מסתכל אל תוך עיניו, ידי הייתה מונחת על פי, ולא הצלחתי להוריד את מבטי ממנו. ״אתה עובד עליי?״ שאלתי בלחש. ״אולי״ הוא השיב, באותו הרגע לא ברמת הצלחתי לחשוב, אני אהרוג אותו. ״מה?!״ צעקתי ושמטתי את ידי אל צידי גופי. ״אני שונא אותך! כלכך שונא אותך!״ קראתי כשאני מתקדם לעברו, חצי מרביץ חצי מנשק אותו. ״אתה באמת מנסה להכאיב לי ועובד לך...״ הוא לחש בשקט. ״סליחה...״ לחשתי כשהוא אחז בידיי על מנת שלא אגע בצלעותיו. ״אני כלכך שונא אותך, כלכך שונא אותך.״ אמרתי כשהוא הניח את ידיי על כתפיו. ״אתה אוהב אותי יותר מידי בשביל לנסות לשנוא אותי...״ הוא לחש, חופן את לחיי. ״דאגתי לך...״ המשכתי ללחוש, כשהמצח שלי צמוד אל שלו ולבבותינו פועמים בקצב אחיד. ״אז אתה כן אוהב אותי?״ ״לא מכחיש ולא מאשר.״ השבתי, שומע את הצחוק שלו ומיד לאחר מכן הוא החזיק את צלעותיו בכאב. ״מה קרה? אתה צריך משהו? משככי כאבים? מים? לקרוא לאחות? לרופא? מה אתה מר-״ התחלתי להגיד אך הוא קטע אותי בכך שהטיח את שפתיו כנגד שלי. לקחתי אוויר בהפתעה מן אפי, אך בין רגע נרגעתי אל מגע שפתיו. הוא בין רגע הפך את הנשיקה הזו למלוכלכת כשהוא פתח את פי עם לשונו, לשונותינו התחככו בתשוקה בזמן שידיו היו טמונות בשיערי. מיד לאחר מכן הוא נמשך לאחור, על מנת לנשום. פקחתי את עיניי באיטיות, מסתכל אל תוך ירוק עיניו. ״תודה על המשככי כאבים.״ הוא אמר, ״מה?״ שאלתי בבלבול. ״אתה לעולם לא תבין מה נשיקה אחת שלך גורמת לי.״ הוא לחש, גורם לי לחייך כנגד שפתיו ולהניח עוד נשיקה רכה על שפתיו.

״מי עוד נמצא פה?״ הוא שאל, מסתכל שוב אל תוך עיניי. ״נייל, זאין...״ ״ומה עם סטפני?״ הוא שאל, השפלתי את מבטי. ״אני לא יודע הרבה... הם לא אומרים...״ השבתי, שם לב שהוא מהנהן בחיוך קטן. ״אתה רוצה שאני אקרא להם?״ שאלתי, מנסה להעביר נושא. אני לא רוצה להיות האחד שאומר לו שאמא של ילדתו נפטרה. ״למי?״ ״להם..״ השבתי מצביע על הפתח השקוף בדלת החדר, ומשם ניתן לראות בברירות את נייל וזאין מסתובבים סביב עצמם בדאגה. ״תזרום איתי!״ הוא קרא בלחש בזמן שפתחתי את הדלת. הם נכנסו בשקט, מבטים מבוהלים על פניהם. ״לואי נכון?״ ״כן הארי...״ השבתי, עוצר את עצמי מלגלגל את עיניי. ״מי הם?״ הוא שאל, בזמן שעיניהם נפערו ומבטיהם הופנו אליי. ״תשאל אותם.״ אמרתי. ״זה נייל ואני זאין... אל תגיד לי שאתה לא זוכר...״ זאין לחש, קולו שבור. ״זה לא היה בראדפוד באד בוי?״ הארי שאל כשחיוך מטומטם מרוח על פניו. ״אתה פשוט דפוק!״ נייל קרא, ״לא הוא לא אמיתי... הוא-״ ״אני.״ הארי קטע את זאין. ״אתה חי וזה מה שחשוב.״ אמרתי בחיוך. ״לא לעוד הרבה זמן..״ נייל לחש בזמן שהארי התחיל לגחך אך מיד לאחר מכן הוא החזיק שוב את צלעותיו בכאב. בין רגע הם קפצו לעברו, שאלו את כל מה שאני שאלתי לפני שניה. ״אני בסדר..״ הארי אמר, בזמן שנייל שאל אותו אם לקרוא לאחות. ״תרגעו אני בסדר!״ הארי קרא בלחישה, כשאני הושבתי את שניהם בכוח בשני הכיסאות שהיו בחדר. ״אם אתם לא נרגעים אני אקשור אתכם לכיסא. תנשמו עמוק ותתאפסו על עצמכם.״ הארי אמר, ״טוב אני אגיד ללואי לקשור אתכם אבל זה לא חשוב.״ הוא תיקן את עצמו בזמן שגיחכתי, מתיישב על המיטה על ידו.