my other half 2 - larry stylinson

פרק 14.

נקודת מבט לואי:

"אנחנו היום ב30 לחודש. זה אומר ש-"

"מחר לואי משתחרר."
-
"אני לא מבין..." מלמלתי, מרגיש את הדמעות מתחילות לחנוק את גרוני ולהתצטבר בקצוות עיניי. "אין מה להבין לואי. אתה משתחרר." הארי אמר מסיט את מבטו אליי. פי היה פעור, איך אני אמור להגיב כרגע? איך אני אמור להגיב ברגע שאומרים לי שאני מקבל את החופש שלי בחזרה? הארי נעמד במקומו, סוגר את הבלייזר שלו ולוקח נשימה עמוקה. "היה נעים לפגוש אתכם." הוא אמר בחיוך מאולץ בזמן שמנהל הכלא הנהן כתגובה לדבריו של הארי. הוא התחיל להתהלך אל עבר הדלת אך לא יכלתי לתת לו ללכת, לא עכשיו. תפסתי בזרוע שלו, גורם לו להסתובב ולהתסכל אל תוך עיניי. "לאן אתה הולך?" שאלתי, בוחן את פניו. "הבייתה לואי. אין לי יותר מה לעשות פה." הוא אמר ללא רגש או הבעה על פניו. "אתה לא מתכוון לדבר איתי על מה שאמרו לנו הרגע?" שאלתי שוב, רואה אותו מגלגל את עיניו. "לואי, אין שום דבר בינינו, אתה חוזר הבייתה מזל טוב, עכשיו אני צריך ללכת למצוא דירה שאני אוכל לעבור אליה." "למה שלא תישאר בבית?" "איתך? באותו החדר? לואי יש המון דברים שאתה לא מודע אליהם ואני אפילו לא מבין איך ולמה הם קרו. ועכשיו אני צריך ללכת לסדר אותם." הוא אמר מסיט את מבטו אל ידי שתופסת בזרועו. הידקתי את אחיזתי בזרועו והוא התכווץ בכאב. "מה לעזאזל קרה לך שם?" שאלתי מנסה להרים את שרוולו אך הוא מנע ממני לעשות זאת. "אל תשאל שאלות לואי, לא תשמע שקרים." "אז פשוט תגיד את האמת ותגיד לי מה קרה לך שם!" קראתי, חסר סבלנות. "אני צריך ללכת לואי, ואל תצפה ממני לחזור לפה!" הוא קרא, מנתק את ידי מזרועו. "תמצא מישהו שיאסוף אותך מפה מחר!" הוא קרא בכעס. "אני אמצא, ועוד איך אני אמצא." אמרתי עוקף אותו ונעמד ממול מייקל כנראה. הסתכלתי אל תוך עיניו של מייקל, "אנחנו צריכים לדבר..." לחשתי בקול שמעט רעד. "אבל לפני זה." מלמלתי וריסקתי את שפתיי כלפיי שפתיו. יכלתי לשמוע את הנשימה העמוקה שהארי לקח ורציתי להרביץ לעצמי באותו הרגע שעשיתי את זה. הרגשתי את לשונו של מייקל עוברת בין שפתיי בזמן שהוא מטה את ראשי ומעמיק את הנשיקה.

לאחר כמה שניות התנתקתי ממייקל וטפחתי על בית החזה שלו, מסיט את מבטי אל הארי שהביט בי במבט כועס ,קצת מאוכזב ואפילו פגוע. מנהל הכלא סימן לסוהר שיקח אותי משם, לעזאזל, אני מצד אחד לא הייתי צריך לעשות את זה אך מצד שני אני בטוח שהוא הזדיין עם כל העולם. לקחתי נשימה עמוקה, מחזיר את מבטי אל מייקל ומלקק את שפתיי, רוצה לטעום שוב זוג שפתיים, אך לא את אותו הזוג שנישקתי, את זוג השתיים של הגבר שכנראה שברתי לרסיסים אבל הוא לא מוכן להודות בזה. הסתובבתי אל הארי, הפעם עם כל גופי ולא רק עם פניי, מביט אל תוך עיניו, רואה שהוא מסמן לסוהר שהתקרב אליי לעצור. "אז אתה רוצה לשחק ככה לואי?" הוא שאל והרגשתי שליבי עומד להתפוצץ מרוב המהירות שבה הוא פעם. "אתה יכול ללכת ולא לחזור הארי. הסתדרתי כל הזמן הזה פה בלעדייך ורני  אמשיך להסתדר כך." אמרתי מביט אל תוך עיניו, כמעט ומתחיל לרעוד מרוב הלחץ שהוא השרה עליי. "אני אלך ולא אחזור לואי, ושוב תמצא מישהו שיאסוף אותך מפה מחר, כי אני לא מתכוון לחזור לפה. לא בשבילך." הוא אמר מביט אל תוך עיניי הוא התקרב אל אוזני ויכלתי להרגיש את נשימותיו על עורפי. "תזכור, אני לא אפר את ההבטות שלי אלייך. אני לא אתה." הוא לחש לאוזני ושניה לאחר מכן יצא מהדלת, בלעתי את רוקי, מרגיש איך האהבה שבינינו בורחת לי מבין האצבעות ואני לא יכול לעשות דבר לגביי זה. אני כלכך רוצה לקחת את דבריי בחזרה, רוצה כלכך להחזיר את הגלגל לאחור, אך זה לא אפשרי. ועשיתי החלטה, וגם את ההחלטה הזו אני צריך לקבל, אני צריך לחיות איתה. כי אם אני אמשיך לחשוב עליה, זה פשוט יהרוג אותי מבפנים.