my other half 2 - larry stylinson

פרק 19.

⚠️אזהרת טריגר: סמים, פגיעה עצמית.⚠️

נקודת מבט הארי:

רצתי, פשוט רצתי לא מסתכל לאחור. הרגשתי כאילו כל העולם נופל סביבי, אך עדיין המשכתי לרוץ, למה שהוא ירצה את זה פתאום? הוא זה שבחר בו ולא בי. אני תמיד רציתי את זה, אני תמיד אמרתי לו שאני רוצה את זה לא משנה מה, אך הוא עדיין החליט לוותר עלינו. המחשבות כבר התחילו לאכול אותי מבפנים, המחשבות שלי רוצות להרוג אותי. המשכתי לרוץ, שומע את קריאותיו כל פעם שאני מתרחק יותר ויותר, אך עדיין המשכתי לרוץ, לא מסתכל לאחור עד שנכנסתי אל הרכב לא חושב בכלל ומניע אותו, ובתוך זמן קצר כבר התרחקתי מן אותו אזור הבית של זאין. פשוט נוסע, ורק אלוהים יודע לאן. הרגשתי נואש, יותר נכון בעיקר מיואש מהחיים האלה, מכל מה שקורה סביבי, העובדה שאני מחויב למערכת יחסים שאני לא רוצה בה בכלל, העובדה שמי שאני באמת אוהב לא יודע מה הוא רוצה בכלל, או שבכלל אני לא יודע מה הוא רוצה ממני כבר. למה הכל חייב להיות כלכך מסובך כל פעם? למה אני פשוט לא יכול להיות שמח לרגע אחד, ההרגשה של להיות מאושר חסרה לי. אני רוצה להיות חסר דאגות, אני רוצה להיות חופשי, אני רוצה להיות שמח, אני רוצה להיות מאושר. אך כל זה לא אפשרי, ואני צריך להשלים עם זה.

עצרתי באמצע הדרך, הרכב חונה בצד הכביש בזמן שאני בתוכו, שידי על ההגה וראשי בניהן. ״פאק!״ קראתי והטחתי את ידי בהגה, ״למה זה קורה לי?״ שאלתי את עצמי בלחש, לפתע מרגיש את דמעותיי מתחילות לזלוג. ניגבתי אותן במהירות, מרים את ראשי ומסתכל דרך החלון, לצידי היה ים. היה שם שקט, כל מה שביקשתי יש שם, שקט, ולהיות לבד. הנעתי הרכב, פונה פניה חד ימינה ונכנס בחולות של הים, המשכתי לנסוע עד שהגעתי קרוב מספיק אל הים. כיביתי את מנוע הרכב, משעין את ראשי על המשענת ועוצם את עיניי, נאנח, מנסה להירגע ולהגיע את מחשבותיי שמנסות להרוג אותי. פקחתי את עיניי, מסיט את מבטי אל תא הכפפות, נזכר שהשארתי שם את אותה השקית. ידיי טיילו אל תא הכפפות מוציאות משם את אותה השקית. פתחתי אותה, מוציא מעט מן האבקה הלבנה על קצה האצבע שלי והצמדתי אל אפי, שואף את כל החומר אל אפי. מרגיש איך גופי נרפה ונרגע לאט לאט, ״פאק, זה טוב..״ לחשתי לעצמי, מוציא עוד מן האבקה על אצבעי, שואף שוב את החומר, מרגיש את אותה ההרגשה שרק רציתי, הרגשתי חופשי ומאושר אך רק לכמה רגעים בודדים. הסטתי את מבטי שוב אל תא הכפפות, אולר. חיוך קטן נמרח על פניי, הנחתי את השקית בצד מוציא את האולר מן תא הכפפות, ויצאתי מן הרכב.

עשיתי כמה צעדים אל כיוון הים, מסתכל אל הגלים, כשהאולר בידי. לאט לאט התחלתי להוריד את בגדיי, עד שלבסוף נשארתי רק עם המכנס. עשיתי כמה צעדים אל תוך הים, מרגיש את הגלים פוגעים בכפות רגליי, המים היו קרים וקיבלתי צמרמורת מהתחושה בהם. המשכתי לעשות צעדים אל תוך הים, בזמן שאני הרמתי את ידי שאוחזת באולר, מצמיד את הסכין החד אל מפרק ידי. התחלתי להזיז אותה על מפרק ידי, מרגיש את הרוגע והחופש שהגוף שלי מקבל באותם הרגעים. דמי זרם בזרם דק עד שהתחיל לטפטף ולפגוע במים. חיוך עלה על פניי, לא הרגשתי שום דבר, רק שמעתי את הגלים, את הים בזמן שאני ממשיך להתקדם. המים כבר הגיעו אל מעל כתפיי, ועדיין המשכתי להתקדם, העובדה שאני יכול למות אם אני מתקדם עוד חצי צעד לא עצרה אותי, עדיין המשכתי להתקדם עד שהרגשתי שהמים סוגרים עליי, לא נותנים לי את האפשרות לנשום. לא נלחמתי, נתתי למים למשוך אותי רק לאן שהם ירצו. וברגע הזה באמת הבנתי מהו שקט אמיתי, השקט של המוות. הגוף שלי צעק לעזרה, התחלתי להיחנק, הגוף שלי דרש חמצן, דרש אוויר, ויכולתי לתת לו את זה, אך לא רציתי. התמכרתי לתחושה הזו של השקט והרוגע, אהבתי אותה. אהבתי את ההרגשה הזו שיכלתי לבחור, אם לתת לגוף שלי את מה שהוא צריך או לא. גופי נרפה, לא הייתה לי בו כל שליטה, איבדתי את ההכרה במים, טבעתי הייתי שניה מלגעת במוות. אך לפתע הרגשתי שני זרועות מושכות אותי מן המים.