my other half 2 - larry stylinson

פרק 21.

⚠️ אזהרת טריגר: אונס ⚠️

נקודת מבט לואי:

״לא מייקל, זה לא הולך לקרות.״ אמרתי אל הטלפון, הוא רוצה את זה בחזרה, ברגע שהוא הלך מפה או יותר נכון ברגע שאמרתי לו ללכת מפה ידעתי שזה נגמר או יותר נכון יגמר. הוא השתנה, הוא מישהו אחר, הוא לא מי שהכרתי. מייקל שהכרתי לא היה מסכים לזוז מפה, גם אם הייתי מאיים עליו באקדח. הוא ניהיה פתאום יותר דומיננטי, ניהיה לו עמדה. הוא פתאום נהפך לזה שמגן על הכל, הוא החליף אותי בתפקיד. אני לא יודע אם זה קשור לתקופה שבה אני הייתי עם הארי, או בתקופה שהוא מת אבל חי. או שאולי בכלל זה אני שהשתנתי? ״זה בגללו נכון, אתה תמיד תעשה את זה ותחזור לאחד אחר, תוותר עליי.״ הוא אמר, ״אתה זה שוויתרת עליי מייקל, אתה זה שזייפת (?) את המוות שלך לא אני, אתה זה ששברת אותי לא אני.״ אמרתי, ולפתע הסטתי את מבטי אל הדלת שנפתחה, ולא הייתי מופתע לראות שהארי נכנס בה. ״ששש!״ לחשתי במעט צעקה, בזמן שהוא כרך את ידיו סביב אגני, קובר את ראשו בין כתפי לצווארי. ״לואי אתה חייב להבין שלא יכלתי שלא לעשות את זה.״ ״מה עצר אותך מייקל? אני לא מבין, אתה יודע וידעת שאני יכלתי לעשות הכל בשבילך.״ ״ועכשיו? אתה עדיין תעשה הכל בשבילי?״ ובשאלה הזו נשימתי נתקעה בגרוני, ולא מהשאלה, מעצם העובדה שהארי התחיל לנשק את צווארי, לסמן אותי ברכושניות. ״ל-לא מייק-ל...״ גמגמתי בזמן שאני זורק את ראשי לאחור. ״זה נגמ-ר.״ אמרתי וניתקתי את הטלפון זורק אותו אל המיטה ובמיידיות מסתובב אל הארי.

״אתה להוט...״ לחשתי כשהוא אוחז באגני ומקרב אותי אליו. ״אולי...״ הוא לחש, מעלה אחת מן ידיו אל עורפי ומצמיד את שפתותינו, לשונו פתחה את פי, גורם לי לאבד את האוויר. ברגע שהוא התנתק ממני והסתכל אל תוך עיניי ידעתי הוא עומד להגיד משהו, הצלחתי לקרוא אותו מבלי שהוא יגיד מילה. ״אני צריך לצאת.. עם סטפני...״ הוא אמר, לא הבנתי למה הוא עדיין איתה, הוא מסתיר משהו. ״טוב.״ השבתי, ״לואי...״ ״מה?״ ״טוב? אתה יודע יותר מזה.״ הוא אמר, מסתכל אל תוך עיניי, ״הארי! אנחנו נאחר!״ סטפני קראה מלמטה. ״תלך, נדבר אחר כך... אם אתה רוצה.״ אמרתי, הוא נאנח מצמיד עוד נשיקה קטנה אל שפתיי, הסתובב ויצא מן הדלת. נעמדתי, בלי כלום בידיי, ידיי שמוטות לצידי גופי וכל מה שאני מרגיש כרגע זה משהו לא מוסבר; כלפיו. לקחתי שלושה צעדים אחורה, נזרק על המיטה, עם חיוך מפגר על הפנים בזמן שאני נושך את שפתי התחתונה, כשכל המחשבות שלי מרוכזות בו. אך ברגע אחד החיוך המאוהב שלי ירד כשחשבתי על זה שהוא איתה עכשיו, ולא איתי. הוא מחזיק את היד שלה, ישן איתה, הוא שלה, הוא לא שלי. אני התאהבתי, וכשמאוהבים עיוורים. זאת אהבה עיוורת, הוא גורם לי לא לראות את המציאות. אני עשיתי את זה לעצמי, הוא שלה, הוא לא שלי, וכל מה שהוא עושה איתי זה לבגוד בה, לא שום דבר אחר. התיישבתי על המיטה, עצמתי את עיניי מנסה להדחיק את כל המחשבות שאוכלות אותי מבפנים, אותן מחשבות שצועקות לי ״הוא לא אוהב אותך״.