my other half 2 - larry stylinson

פרק 9.

נקודת מבט הארי:

"ביי הארי." פיזי בירכה אותי לשלום ונתנה לי חיבוק שניה לפני שהיא יוצאת מהרכב. "תרשמי לי שנכנסת בסדר?" שאלתי והיא הנהנה. היא התקדמה אל כיוון פתח הבית עד שראיתי אותה נכנסת, אבל בכל זאת רציתי שהיא תרשום לי שהכל בסדר, כי איתנו באמת שהכל יכול לקרות.
'נכנסתי... תודה על היום הארי. הרבה זמן שלא נהנתי ככה...' לפתע היא שלחה וחיוך נמרח על פניי. 'באהבה פיז. אוהב אותך.' שלחתי בחזרה והתחלתי בנסיעה אל כיוון הבית. לא הסטתי את מבטי מן הכביש, אפילו לא לשניה. מתרכז אך ורק בו, בכביש. לא רוצה לקבל שום הסחת דעת כרגע, לא לחשוב. לא רוצה לשקוע במחשבות, במחשבות עליו ובכלל לא לחשוב, לשכוח, בעיקר לשכוח. השענתי את מרפקי על החלון, משעין את ראשי על כף ידי ונאנח, ממשיך לנסות ולהתרכז בכביש. לרגע עצמתי את עיניי וברגע שפתחתי אותם לחצתי על הברקס במהירות לעזאזל! עברתי באדום. אחזתי בהגה בשתי ידיי, פאק, לקחתי נשימה עמוקה, ממשיך בנסיעה אך שהפעם באמת ניסיתי להתרכז, כי לפני שניה, הדבר היחידי שעשיתי זה לחשוב עליו. שוב, כמו תמיד. הוא הדבר היחידי שעובר לי בראש, ואני יודע שזה לא אמור להיות ככה. הוא שבר אותי, אבל אני עדיין אוהב אותו? איך אני מסוגל להמשיך ולאהוב את האדם ששבר וריסק אותי? הוא שבר אותי נפשית ובאיזה שהיא צורה גם פיזית. לקחתי נשימה עמוקה, נאנח כשאני עומד ברמזור אדום ומסתכל הצידה אל זוג רנדומלי שהתנשק בפתח ביתם. לעזאזל, מה איתי? לי לא מגיע אהבה? לי לא מגיע להיות מאושר? כנראה שלא, כי ברגע שהייתי, ברגע שהייתי מאושר, הוא עזב אותי ולקח איתו את האושר והאהבה.

לאחר נסיעה של כמה דקות החנתי את הרכב בחניה הפרטית שמחוץ לבית, יוצא ממנו ומתהלך באיטיות אל כיוון הבית. אני מותש מהיום הזה ואני רק רוצה ללכת לישון אך בו זמנית אני גם רוצה ללכת עם נייל לאיזה בר. הרבה זמן שלא יצאנו, ואני חושב שהגיע הזמן לחזק את הקשר שאני גרמתי לו להתפורר מעט. נכנסתי בדלת הבית, נועל אותה ומסתובב, באתי לקרוא לנייל אך מבטי נתפס עליו ועל החברה שלו כנראה. הם ישבו בסלון כשהיא על הירך שלו, צוחקים אחד עם השני, מתנשקים. לעזאזל, כנראה שאני ונייל לא נצא היום. לא טרחתי להודיע לו שהגעתי, אני לא חושב שזה כבר מעניין אותו. ובפעם הראשונה בחיי אני מרגיש את הלבד. לעזאזל, הוא היה הנקודת מפלט שלי, הוא או זאין. אבל לשניהם יש בנות זוג, ולזאין בקרוב תיהיה ארוסה. אני לא חושב שאני כבר מעניין אותם באיזה שהיא צורה, הם עסוקים בחיים שלהם. עם החברות שלהם, ואני מאמין שזאין ירצה בקרוב, לאחר החתונה, ילד. ולעזאזל, אני הראשון שקיבל את האהבה שלו, הראשון שהיה מאושר. אך האושר שלי התפוגג, האהבה שלי התפוגגה. וכנראה ששלהם רק התחזקה, או נבנתה. וזה לא משנה כרגע, כי עכשיו אני לבד. עליתי במדרגות באיטיות, שומע אותם מצחקקים בסלון, נאנחתי והמשכתי לעלות במדרגות, עד שהגעתי אל פתח הדלת, נכנס אל החדר וצונח על המיטה בעייפות. הבטתי אל התקרה, מבין שאלו החיים שלי עכשיו ושהם לא הולכים להשתנות. והדבר היחידי שאני יכול לעשות כרגע בשביל לשכוח זה להשתכר ולמצוא זיון טוב. נעמדתי במהירות על רגליי, מסדר את החליפה שלי. הוצאתי את המראה מהכיס הפנימי של הבלייזר שלי והנחתי אותה על המיטה. לא רוצה להביט בה יותר מידי כי זה פשוט כואב, להיזכר בעבר ובמיוחד לרצות לחזור אליו, זה קשוח, זה כואב, במיוחד שאין דבר שאני יכול לעשות בשביל להחזיר את הגלגל לאחור. טוב יש משהו שאני יכול לעשות, אבל אני לא מתכוון לעשות אותו. אני לא מתכוון ללכת אליו, לא לאחר שהוא פגע בי בצורה הזו. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מדלת החדר, יורד במהירות במדרגות ויוצא מדלת הבית. לא חושב בכלל על להגיד לנייל שיצאתי. נכנסתי במהירות אל הרכב מתחיל בנסיעה אל הבר. ולא אכפת לי כבר, גבר או אישה, רק זיון, אלכוהול, זה כל מה שאני צריך כרגע.