פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

אמממממ... אין לי שם יצא לי חרוז

נ.מ. אנבת'
התעוררתי.
היום הולכים להוגוורטס!
ראיתי שפרסי עדיין ישן. כמובן.
ניערתי אותו ''פרסי, קום''
''עוד חמש דקות, חכמולוגית...'' הוא מלמל.
חצוף.
שפכתי עליו מים, זה בדרך כלל מעיר אותו.
הוא לא התעורר.
חצוףףףף!
''פרסי, אם אתה לא קם, אין נשיקות לשבוע'' שלפתי את הנשק הכבד.
עדיין לא מצמצתי והוא כבר היה על הרגליים.
וניסה לנשק אותי. לפני שהוא צחצח שיניים. איכס. ''אל תחשוב על זה אפילו. קודם תצחצח שיניים''
הוא רץ להתארגן וחזר תוך 10 דקות, מאורגן לגמרי. יופי, זה חוסך זמן.
התנשקנו. אני אוהבת את המוח אצה הזהההההה
כשהתנתקנו, ראינו את רון בוהה בנו. אידיוט.
כשהיינו ארוזים (ליתר דיוק כשאני סיימתי לארוז את שנינו, כי אם פרסי היה אורז לעצמו, זה היה נגמר בזה שיש לו יותר מידי ממתקים ואין לו בגדים.), ירדנו לסלון.
כולם כבר היו שם. השתמשנו באבקת פלו כדי להגיע לקינגס קרוס. כשהיינו שם אמרה מולי ''קדימה כולם'' ''קדימה מה?'' שאלתי וראיתי שלכל החצויים הייתה את אותה שאלה על קצה הלשון. ''לתוך הקיר, חמודים'' אמרה מולי
אוקיי, מההההה??????
''אתם באמת מצפים ממני לרוץ לתוך קיר? מה אתם חושבים שאני, אידיוט???'' שאל פרסי בכעס. וואו, הוא חמוד כשהוא כועססס אני מאוהבתתתתתת
''כן'' שמעתי את הארי ממלמל בשקט
ראיתי שגם פרסי שמע, אבל הוא התעלם, אז התעלמתי גם.
רון רץ לתוך הקיר, פרנק ניסה לעצור אותו ולא הצליח, ורון נעלם בתוך הקיר. ''ככה מגיעים לרציף תשע ו3 רבעים'' אמרה לנו הרמיוני ''הרציף נסתר''
כמובן... הם הרי קוסמים...
רצנו לתוך הקיר והגענו לרציף ענק שהייתה בו רכבת אדומה ארוכה, מעלה קיטור
עלינו לרכבת והארי שאל ''חברה, אתם באים למצוא תא?'' שמתי לב שהוא לא דיבר אלינו, אבל בחרתי להתעלם ולהתייחס גם ''יאללה'' אמרתי
הארי נראה מעוצבן והרמיוני אמרה בחשש ''בעצם... אני ורון צריכים ללכת לתא של המדריכים... אנחנו מקבלים הסבר מדריכים גדולים ואז צריכים 'לסייר במסדרונות', אז נוכל לבוא...''
''הבנתי'' אמר הארי
מסכן.
הלכנו לתא כל החצויים ביחד עם הארי וג'יני. אחרי כמה זמן מישהי נחמדה נכנסה לתא. ''רוצים משהו מהעגלה, חמודים?'' שאלה
פרסי קפץ וקנה קצת מכל דבר. כחול.
מוח אצה.
נ.מ. הארי
פרסי הזה היה ממש רעב. ומה הקטע עם האוכל הכחול?
כמה דקות אחרי שהמכשפה עם עגלת הממתקים הלכה, רון והרמיוני נכנסו ונפלו על המושבים, עייפים, וביקשו ממני ומפרסי קצת ממה שקנינו, אני נתתי להם, פרסי... אנבת' הכריחה אותו.
פתאום התלת של התא נפתחה. מאלפוי.
''מה אתה רוצה הפעם, מאלפוי?'' כעסתי
''תיזהר פוטר, אני, שלא כמוך, מדריך, לכן אני, שלא כמוך, בעל סמכות לחלק עונשים'' אמר מאלפוי בזחיחות. אני שונא אותו.
''אבל אתה, שלא כמוהו, פוץ, אז תעזוב אותנו בשקט'' שמעתי את פרסי אומר. הוא הגן עליי.
רגע, מההה???
''ומי זה? לוזר חדש?'' לגלג מאלפוי
נ.מ. אנבת'
אף אחד לא מעליב את מוח אצה שלי!
''אתה באמת רוצה לבדוק אותנו?'' שאלתי בקול נמוך ומזהיר
נ.מ. פרסי
''בלונדינית טיפשה, את יודעת מי אני?'' אמר מאלפוי. הוא נראה כמו אוקטבייאנוס, ובטח גם מתנהג כמוהו.
אוקטבייאנוס 2 הזה הרגע קרא לאנבת' טיפשה.
התנפלתי עליו. שילמד לא להתעסק עם החכמולוגית שלי. ''שלא. תעז. לקרוא. לאנבת'. טיפשה. אידיוט. מכוער!'' הדגשתי כל מילה במכה ''אתה. תלמד. שאם. אתה. מתעסק. עם. אנבת'. אתה. מתעסק. גם. איתי.'' העפתי אותו מהתא וסגרתי את הדלת בפרצוף של הגורילות שלו.
נ.מ. הארי
הוא הרגע כיסח לדראקו מאלפוי את הצורה. בלי שרביט.
מי הוא פרסאוס ג'קסון???
נ.מ. פרסי
חזרתי לשבת ליד החכמולוגית שלי, הנחתי את ראשי על ברכיה, והיא ליטפה את שיערי.
אני כלכך אוהב אותה! ואם מישהו יעליב אותה עוד פעם, אני לא סתם אכסח אותו, אני אהפוך אותו לפלסטלינה.
כשירדנו מהרכבת הלכנו למין כרכרות שמשכו סוסים רזים ממש
'מסכנים, מי מרעיב אתכם ככה?' שאלתי אותם במחשבות
'היי, בוס, לא מרעיבים אותנו, ככה אנחנו'
'פיו. אוקיי, אז בסדר. רק אל תקראו לי בוס'
'אוקיי בוס'
נו באמת
''מה אלה הסוסים האלה?'' שאל פתאום הארי
''איזה סוסים?'' שאלה הרמיוני ''הארי, אתה מרגיש טוב?''
''גם אנחנו רואים אותם'' אמרנו כל החצויים יחד
''גם אני רואה אותם, אלה תסת'ראלים'' שמעתי קול חולמני ''רק מי שראה מוות רואה אותם'' זאת הייתה- רגע, ''לונה?'' ''היי, פרסי''
לונה היא בת זאוס
''אני יודע את מי הארי ראה מת, אבל את מי את ראית?'' שאל רון ''את אמא שלי'' ענתה לונה
היא חצויה חדשה, היא לא הייתה במלחמות
''ומה אתכם?'' שאלה הרמיוני בסקרנות
נ.מ. הארי
מעניין באמת את מי הם ראו מת...
פתאום ראיתי שהם ניהיו עצובים
''לוק...'' מלמלה אנבת' ובכתה לתוך כתפו של פרסי. אוי.
''בנקדורף... ביאנקה... בוב... דמסן...'' המשיך פרסי
''סלינה...'' אמר ניקו
''מייקל... כל החניכים במרפאה...'' המשיך וויל
''ג'ייסון...'' התפרקה פייפר
''ליאו...'' צחק בבכי פרנק
רגע מה? אבל ליאו פה!
הם כולם התפרקו.
מזל שהיינו כבר בתוך הכרכרה כי היא התחילה לנסוע
שכולם כבר התחילו להירגע
''אוי לא...'' מלמלה הייזל ''תתכוננו, הולכת להיות נסיעה קצת מטלטלת'' אמרה בפנים שטופות דמעות
פתאום הכרכרה התחילה להתנדנד
ופרנק ניגש להייזל וניסה להרגיע אותה.
כשהצליח, פסקו הטלטולים. מוזר...
כשהגענו לשערים ראיתי את פרופסור מקונגל באה לעברינו
נ.מ. פרסי
אישה זקנה גבוהה באה אלינו כשירדנו מהכרכרה
''העלמה צ'ייס, העלמה לבסק, העלמה מקלין, מר ג'קסון, מר ז'אנג, מר וואלדס, מר די אנג'לו ומר סולאס'' אמרה ''אני הפרופסור מקונגל. בואו איתי בבקשה''
הלכנו לחדר מלא בילדים בני 11 וכולם הסתכלו עלינו מוזר, כנראה בגלל שאנחנו בני 18 (ה.כ. זה קורה אחרי גורלו של אפולו, אז תתקנו אותי אם זה לא הגיל הנכון). ''תישארו כאן ואל תצאו עד שיקראו בשם שלכם'' אמרה הפרופסור מקדוגל. לחשתי לאנבת' ''אנני, למה לעזזאוס קוראים לה מקדוגל?'' ''א. קוראים לה מקונגל, לא מקדוגל, ב. אנני?'' אמרה ושאלה אנבת' ''שם חיבה חדש, אוהבת?'' לחשתי לה
היא הנהנה.
מקונגל חזרה ולקחה איתה את הילדים הקטנים. אחרי בערך רבע שעה, עשרים דקות שמעתי במעומעם את דמבלדור אומר ''השנה, הגיעו אלינו תלמידים בני 18, שרק עכשיו גילו שהם קוסמים. בגלל ההפרש בין הגיל ל...כישרון קסמים הקטן שלהם, הם יכנסו לשנה החמישית. היכנסו בבקשה''
נכנסנו לאולם. היה בו 5 שולחנות ארוכים- שולחן מורים, שולחן ירוק, שולחן צהוב, שולחן אדום ושולחן כחול. באמצע האולם היתה מצנפת על שרפרף ומקונגל הסבירה מה צריך לעשות.
''פרסאוס ג'קסון'' היא קראה
התקרבתי למצנפת. במרחק של שתי מטר ממנה היא התחילה לצרוח ''אל תקרבו אותו אליי!!! מפה אני יכולה לראות את הזכרונות שלו!!! הם איומים!!! תרחיקו אותו ממני!!!''
נעצרתי, וראיתי שכולם באולם מתלחששים ובעיקר הארי ורון, שנראו כועסים מאוד
''תמייני אותו'' פקדה מקונגל
''אי אפשר!! הוא יותר אמיץ מגודריק גריפינדור עצמו, יותר ערמומי לאויביו מסאלאזאר סלית'רין עצמו, יותר חכם מרוונה רייבנקלו בעצמה גם אם הוא לא מראה את זה, והוא יותר טוב לב מהלגה האפלפאף עצמה!! היחיד שהוא משתווה אליו זה הוגוורטס!''
''הוגוורטס? חשבתי שזאת רק אגדה'' אמרה מקונגל
''בהחלט לא! את בית הספר קראו על שמו של הקוסם.קוסמת החמישי.חמישית שעזר.עזרה להקים את בית הספר!''
''למה את לא אומרת אם זה בן או בת?'' שאלה מקונגל
''כי הוא.היא היו משני מגדר'' אמרה מצנפת המיון
כל האולם רעש
דמבלדור קם
כולם השתתקו בהדרגה. כשהיה שקט, אמר דמבלדור למקונגל ''את יכולה להסביר לנו את האגדה על הוגוורטס?''
''כן פרופסור דמבלדור.
מספרים שביחד עם גריפינדור, רייבנקלו, סלית'רין והאפלפאף היה עוד קוסם, הוגוורטס. האגדה מספרת שיש נבואה, שיום אחד יגיעו חבורת ילדים שלא יתאימו לשום בית, כי הם יהיו יותר טובים מהאנשים שעליהם נקראו הבתים. לפי הנבואה, כשיגיעו הילדים יפתח בית חדש בהוגוורטס. בית הוגוורטס, על שמו של הקוסם החמישי שעזר להקים את בית הספר. הנבואה גם אומרת, שכשיפתח בית הוגוורטס, כל ילדי בית הספר יצטרכו להתמיין שוב, כדי שמצנפת המיון תבדוק אם הם צריכים לעבור לבית החדש.'' סיפרה מקונגל.
כל האולם היה בהלם
''תודה לך, פרופסור מקונגל'' אמר דמבלדור
''ובכן, אני מניח שלפי מה שאמרת מקודם, פרסי ג'קסון פותח את בית הוגוורטס והולך לשם?'' פנה פרופסור דמבלדור למצנפת
''אכן כן, ועכשיו תרחיקו אותו ממני!!!''
פתאום הופיע שולחן חדש באולם, שולחן יותר קטן מהאחרים. מאחוריו היה דגל הבית, כמו שאר הבתים. הדגל שהיה תלוי מאחורי השולחן היה סמל בית הספר, בלי הלוגו למטה, ובמקום הלוגו, היה כתוב 'הוגוורטס'. הלכתי והתיישבתי בשולחן.
''נמשיך'' אמר דמבלדור
''כ-כן פרופסור דמבלדור'' אמרה מקונגל
''אנבת' צ'ייס''
''עוד אחת כמוהו! תרחיקו אותה! הזכרונות שלה גרועים כמעט כמוהו! שתלך להוגוורטס!''
צרחה המצנפת
נ.מ. הארי
מה כבר עברו הפרסי והאנבת' האלה שהמצנפת צורחת ככה? אני בטוח שהם עברו פחות מעשירית ממה שאני עברתי! (ה.כ. אני כלכך שונאת לכתוב את זה, כי אני ממש אוהבת את הארי, ואני מוציאה אותו ממש פוץ... ודרך אגב הארי, אתה זה שעברת פחות מעשירית ממה שהם עברו) ומה פתאום הם פותחים בית חדש? וחוץ מזה, איך זה שהם יותר טובים מגריפינדור, רייבנקלו, סלית'רין והאפלפאף בעצמם? זה לא הגיוני!
וממתי מצנפת המיון אומרת את המחשבות שלה בקול???
נ.מ. פרסי
''פרנק ז'אנג''
''טוב, הוא פחות גרוע מהשניים הקודמים... אבל הוא גם נוראי! והוא להוגוורטס!''
''הייזל לבסק''
''היא גם פחות גרועה, יופי...
הוגוורטס!''
''ליאו וואלדס''
''אל תעז להבעיר אותי ילד! וכן, אני קוראת את המחשבות שלך!
הוגוורטס!''
''פייפר מקלין''
''הוגוורטס!''
''וויל סולאס''
''הוגוורטס!''
''ניקו די אנג'לו''
''היי, ילד, תירגע, אל תהפוך אותי לצללים! הוגוורטס!''
כולם פה איתי, יופי...
כל פעם שהצטרפו עוד אנשים, השולחן גדל בקסם
''עכשיו את כל שאר הבית ספר, קדימה!'' אמרה המצנפת '' ולילדים הנוכחיים בבית החדש, כל מי שבבית שלכם הוא כמוכם או טיפה נמוך בדרגה, אבל לא כולם יצטרפו'' שמעתי קול בתוך הראש שלי, קול שדיבר בלטינית, והבנתי שזאת הייתה המצנפת, ושכל החצויים שמעו אותה בראשם.
והבנתי גם את משמעות דבריה. כל מי שמצטרף לפה, הוא חצוי, או נצר.
כל בית הספר התחיל להתמיין, מהשנה השביעית ומטה.
מהשנה השביעית הצטרפו אלינו 3 תלמידים- פרד, ג'ורג', ולי ג'ורדן
מהשנה השישית היו כמה תלמידים ותלמידות שלא הכרנו.
''שנה חמישית- דראקו מאלפוי''
''הוגוורטס''
''פרוואטי פאטיל''
''נשארת''
''פדמה פאטיל''
''נשארת''
''הרמיוני גריינג'ר''

                                                                        
היי!
1500 מילים!
החלטתי להשאיר אתכם במתח, אבל ככל הנראה אני אעלה עוד פרק אחד לפחות היום, בגלל שיש צום, ואין לי כל כך מה לעשות, אז יצא היום עוד פרק בעז''ה
בפרק הבא אני אוסיף דמות חדשה, שזאת בעצם אני!
צום תשעה באב קל ומועיל!