פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

חלק ללא כותרת 31

נ.מ. אנבת'

יהודייה? אבל... זה לא הגיוני... ישבתי דרוכה, וכמוני כל החצויים. ''אתם מבינים למה לא רציתי להגיד?'' שאלה נעמי ברעד, דמעות זולגות מעיניה ''אני יודעת שגם ליוונים וגם לרומאים היו מלחמות ובעיות איתנו, העם היהודי. לא רציתי שתחשבו שאני נגדכם...'' נעמי חיבקה את ברכיה בזרועותיה וקברה את ראשה בין הברכיים, בוכה בשקט. ''היי'' אמרתי בשקט וחיבקתי אותה ''זאת לא אשמתך. ואני יודעת שאת לא נגדנו. את לא אבותייך ואנחנו לא אבותינו. אנחנו מי שאנחנו, והמלחמות שהיו לאבותינו הקדמונים לא קובעות שגם אנחנו נהיה אויבים. אנחנו יכולים להיות מה שבא לנו. ואני רוצה שנהיה חברות'' ''הו יו אר איטס הו יו ניד טו בי'' לחש ג'יי ואז הוסיף בקול ''מי שאת זו מי שאת אמורה להיות. ואת חברה שלנו'' ג'יי הצטרף לחיבוק, ואחריו כולם הצטרפו לאט לאט וזה הפך להיות חיבוק קבוצתי. 

פתאום ארתור-אפולו חזר בדמות אפולו ואמר ''חבריה, קיבלתי הודעה מזאוס. לפני שתתחילו לאתר ולהשמיד את ההורקרוקסים, אתם צריכים לעשות את המשימה השניה בנבואה, ולהארי יש מידע. ואסור לי להגיד יותר'' והלך. המשימה השניה? אה, נכון. ''להחזיר את ג'ייסון וסיריוס לחיים'' אמרה נעמי. רגע... ''איך את יודעת? מעולם לא אמרנו לך את הנבואה'' שאלתי ''אמרתי לכם'' אמרה נעמי ''אני כתבתי- או כותבת? לא משנה. אני היוצרת של הפאנפיק הזה. אני המצאתי את הנבואה הזאת. שכחתם שאני באה מממד שונה לגמרי, שכולכם שם דמויות בדיוניות בספרים?'' אה. נכון. ''רק שניה'' אמר ליאו ''הארי, יש לך מידע?'' הארי קימט מצח ''לא, אני לא חושב'' אמר. ''אני חושבת שאני יודעת מה המידע המדובר'' אמרה נעמי ''הארי, זוכר את הקולות מהפרגוד?'' שאלה. הארי פתח עיניים ''שם?'' שאל. ''אני לא בטוחה'' הודתה נעמי ''אבל יש לי תחושה שזה נכון. וזה גם הגיוני''.

''הארי, על מה היא מדברת?'' שאלתי בבלבול ''במשרד הקסמים'' אמר הארי ''כשסיריוס מת. היה שם מין פרגוד, תלוי מקשת אבן. הפרגוד זז אפילו שלא הייתה רוח. וגם שמעתי קולות מתוך הפרגוד''. נאנחתי ''אם זה במשרד הקסמים זאת בעיה. אבל יש בעיה יותר חמורה. הולכים היום לסמטת דיאגון, ומחרתיים חוזרים להוגוורטס''

 בתזמון מושלם מולי הגיעה ואמרה ''קדימה חמודים, בואו''. הלכנו אחריה לטרקלין, ולאח. אוי לא... ''אנחנו הולכים לכיוון הלא נכון'' אמרה סוקי ''היציאה שם'' ''אנחנו נשתמש באבקת פלו'' גנח מוח אצה. וואלה, אתה בטוח? מוח אצה. ''מה זה אבקת פלו?'' שאלה לין בעניין ''זה סיוט'' עניתי. ''ליאו, שלא תעז לעשות שוב את המתיחה הזאת שעשית פעם קודמת'' אמרה הרמיוני בחומרה, כשראינו שליאו מחייך חיוך ממזרי. ''אוף'' אמר ליאו והחיוך נעלם ''למה להרוס?'' פרסי טפח על כתפו בעידוד ולחש משהו באוזנו וליאו התעודד מיד. ''פרסי'' שאלתי בחשד ''מה אמרת לו?'' פרסי חייך ''זוכרת את החנות שראינו בסמטת דיאגון, של זונקו? הבטחתי לו שאני אקנה לו משהו קטן משם'' ליאו חייך ''אני ראשון!'' הוא קרא ולקח קמצוץ אבקת פלו, זרק אותה לאש ונכנס. ואז הלהבות חזרו להיות כתומות, במקום ירוקות, והאש התחילה לטפס על בגדיו של ליאו, המבוהל לכאורה. נו באמת.

ליאו יצא כושל מהאח, בגדיו בוערים. כצפוי, כולם חוץ מהחצויים והקוסמים רצו אליו בבהלה. אנחנו צפינו בשעשוע ואפילו מולי החניקה צחקוק. ''חבר שלכם בוער, ולא אכפת לכם?'' שאלה קטרה בעודה מנסה לכבות את ליאו, ללא הצלחה. ''טוב, ליאו, מספיק'' צחק פרסי וליאו, לתדהמת כל אלה שרצו אליו, פשוט כבה. ונותר בלי שום כוויה. אוף, שחצן. ''גמרתם עם המתיחות?'' שאלתי ''יופי. אני אלך ראשונה''. לקחתי קמצוץ אבקה, זרקתי לאש, נכנסתי וקראתי ''סמטת דיאגון!'' ואז, פעם נוספת, הכל הסתחרר סביבי בהמולת ארובות, ונחתתי בסמטת דיאגון.

אחרי שכולם הגיעו, הרבה מהם מסוחררים, יצאנו לדרך. ליאו ופרסי קפצו לזונקו, ויצאו עם ערכת מתיחות. קנינו ספרים לכולם, וגלימות חדשות (איכס), ואת כל מה שצריך. בסוף הלכנו לקנות שרביטים לכל מי שעוד לא היה לו, חוץ מאלכס, שפשוט גרמה לשרביט הקריסטל שלה להיראות כמו שרביט קוסמים רגיל.

חזרנו לכיכר גרימולד ואחרי שכולם פרקו, התאספנו בטרקלין. ''אז'' פתחתי ''איך נגיע למשרד הקסמים, ועוד למחלקת המסתורין בלי להתגלות? וגם אם נצליח, איך מחזירים את סיריוס וג'ייסון? ויש עוד בעיה, מחר מתחילים הלימודים. הצעות?'' כולם התחילו לחשוב, וגם אני. זה נשמע קצת בלתי אפשרי, אבל בשבילי אין דבר כזה בלתי אפשרי. איך אנחנו אמורים לעשות את זה?... ''אנחנו קודם כל צריכים דרך לצאת מהוגוורטס, נצטרך עזרה מפרופסור דמבלדור. הדבר השני שאנחנו צריכים זה סיפור כיסוי והסחה למשרד הקסמים.'' אמרה הרמיוני. הארי הנהן ואמר ''אני אדבר עם פרופסור דמבלדור. אבל... אם יש לנו עזרה מפרופסור דמבלדור, למה צריך סיפור כיסוי והסחה?'' ג'יני לחשה לו הסבר במהירות.

''יש לי רעיון'' קראה לפתע סופי ''טיול בית ספרי! זה גם סיפור כיסוי וגם דרך להיכנס למשרד הקסמים! רק צריך את דמבלדור''. ''אני יכול לדאוג להסחה'' אמר קיף בחיוך ממזרי ''אבל כדאי שבאותה הזדמנות שנדבר עם דמבלדור גם 'נסכם' איתו שלא ישימו לב שנעלמנו''. ''רעיון טוב, קיף'' הודיתי ''לשם שינוי'' קיף, שחייך, הזעיף פנים. ''רגע!'' קטעה אותנו איווי ''נצטרך תירוץ לטיול הזה. טיול בית ספרי למשרד הקסמים סתם ככה?'' כולם התחילו לחשוב, ואז הרמיוני אמרה ''סיור כהכנה לעתיד שאחרי הלימודים! שמראים לנו כל מיני מקומות ודברים במשרד הקסמים! זה הגיוני, אנחנו נהיה שנה שישית!'' חיוך הפציע על פני כולם. ''הרמיוני, את גאון!'' קרא רון וחיבק אותה ''אם עוד פעם אחת אני אקרא לך מעצבנת-'' ''אז אני אדע שחזרת לעצמך'' קטעה אותו הרמיוני בחיוך. רון הסמיק ושיחרר אותה, נבוך.

-----------------

היי!

814 מילים. כן, זה גרוע. אני במחסום כתיבה לגבי הפאנפיק הזה כבר חצי שנה לפחות, וזה הדבר האחרון שהצלחתי לכתוב. אני שונאת לעשות את זה, תמיד התעצבנתי כשאנשים עשו את זה, אבל לצערי אין לי ברירה.

אני מקפיאה את הפאנפיק.

עד שהמחסום כתיבה שלי ישתחרר. נקווה שזה ייקרה בקרוב.

ד.א. סליחה על האיחור, הפרק היה אמור לעלות אתמול, אבל ניסיתי קצת להאריך אותו.

היום זה יום הזיכרון לחללי צה''ל ונפגעי פעולות האיבה, אז הפרק מוקדש לכל הנופלים, ולמשפחות השכולות. יהי זכרם ברוך 🕯️😓

טלבת'