פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

חלק ללא כותרת 30

נ.מ. ג'יני

''נו, מה הדרך?'' שאלתי בסקרנות. ''אלכס'' אמר קונר בדרמטיות ''מה אני?'' שאלה אלכס ''את יכולה להכניס חלק מאיתנו לכספת! תשתמשי בקסם שלך כדי להיכנס עם קבוצה קטנה לכספת, וכשתמצאו, תעשי אותו דבר בשביל לצאת! כמו שעשית כדי שנוכל למצוא את כל מי שפה!'' הסביר קונר בהתרגשות. ''קונר, זה רעיון מדהים!'' קראה אלכס ''לשם שינוי'' הוסיפה אחרי שניה. קונר, שחייך עד עכשיו, החמיץ פנים. ''רגע'' אמר טאם ''איך תדעו מה ההורקרוקס? בטח יהיו שם מלא דברים'' הארי הנהן, חשב רגע ואמר ''טוב, אין הרבה אפשרויות. או קמע עם סמל סלית'רין- נחש, או ספל עם סמל האפלפאף- גירית, או משהו עם סמל גריפינדור/רייבנקלו, שלא ידוע מה הוא. הנחשית בטוח לא תהיה שם...''. אלכס הנהנה. ''אז מי ילך?'' שאלה טוף. ''אני חושבת שכדאי קודם כל אלה שטובים מתחת לאדמה, זאת אומרת הייזל, טוף, אנג, ואולי ניקו. וכמובן אלכס. אחר כך נוסיף עוד. חשוב שזאת לא תהיה קבוצה גדולה מידי'' אמרה אנבת'.

הייזל, טוף, אנג וניקו מהנהנים. ''אני חושב שכדאי שג'ון או אלה ילכו. ככה נוכל לתקשר. אלה תהיה עם קבוצה אחת וג'ון עם השניה'' אמר לפתע פרסי. ''לשם שינוי יש לך רעיון טוב, מוח אצה'' אמרה אנבת' בחיבה ונתנה לו אגרוף בכתף. ''אני אלך'' אמר ג'ון ואנבת' ופרסי הנהנו. ''אני חושבת ששישה זה מספיק. אז החלטנו. מי שהולך אלה אלכס, ג'ון, הייזל, טוף, אנג וניקו. אנחנו נצא מחר. אנחנו נחכה לכם קרוב לבנק, מבחוץ. ככה גם נתקשר יותר בקלות, וגם נוכל לספק גיבוי במקרה הצורך. עכשיו לילה טוב'' אמרה אנבת' והלכנו לישון.

נ.מ. אנבת'

לשם שינוי, לא חלמתי. בבוקר התעוררתי מניעור קל שניערה אותי לין, שפניה היו מעוותות מתסכול. ''בוקר טוב'' אמרתי ''מה קרה?'' לין העיפה מבט אל המיטה השנייה, בה ישן פרסי ואמרה ''הוא לא מתעורר''. גילגלתי עיניים ואמרתי לה בחיוך ''תשאירי את זה לי''. לין הלכה ואני התחלתי. בתור התחלה, ניסיתי את הדרכים הרגילות. ניעור חזק, כמה אגרופים ולבסוף הפלה על הרצפה. פרסי לא התעורר. התכופפתי ולחשתי לו באוזן ''פרסי, יש עוגיות כחולות, תקום שלא ייגמר'' פרסי התנודד ואמר בישנוניות, עדיין בעיניים עצומות ''תשמרי לי כמה'' ואז התהפך וחזר לישון. וואו, המצב קשה. הגיע הזמן לתותחים הכבדים. ''אם אתה לא קם עכשיו אין נשיקות שבוע'' אמרתי בחומרה. כמו שציפיתי, תוך שנייה פרסי קם, וניסה לנשק אותי. ''איכס'' נרתעתי ''קודם תצחצח שיניים'' פרסי טס והוספתי מהר ''ותתארגן!''. שלוש דקות אחר כך פרסי נעמד לידי והתנשקנו. או, וואו. כמה רציתי את זה.

פתאום שמענו צעקת הפתעה מבוהלת ורצנו מהר למטה. זה היה רון. מעליו זהרה הולוגרמה של שמש ועוד הולוגרמה קטנה של שרביט. נעמדנו כל החצויים ואמרתי (כי כירון לא היה שם) ''הריעו לרונלד וויזלי, בן אפולו ונצר הקטה'' כולם מחאו כפיים ואז חיבקו את רון. ''רגע, זה אומר שאתה אח שלנו למחצה?'' שאל פרד שעמד במקרה בסלון ''אני לא חושבת, פרד'' אמרה ג'יני ''אני לא יודעת איך, אבל איכשהו אני יודעת שזה לא נכון'' פתאום הופיעה הולוגרמה מעל ג'יני- שמש גדולה, שרביט קטן וינשוף קטן. ''הריעו לג'ינברה וויזלי'' אמרתי ''בת אפולו ונצר אתנה והקטה''. מחאנו כפיים ואז גם מעל פרד וג'ורג' הבזיקו הולוגרמות, תואמות- שמש גדולה, שרביט קטן וקדוקאוס קטן. ''הריעו לפרד וג'ורג' וויזלי'' אמרתי ''בני אפולו ונצר הרמס והקטה'' ושוב מחאנו כפיים. ''רגע'' ג'יני אמרה במצח מקומט ''משום מה קשה לי להאמין שאמא בגדה באבא, בטח שלא 3 פעמים. אמא לא כזאת. אבא!'' קראה.

ארתור וויזלי הגיע בריצה, וחיוך מרומז על שפתיו. ''תהיתי כמה זמן ייקח לכם להבין את זה'' צחק ארתור ולאט לאט התחיל להשתנות לנער בלונדיני בן 17 שזיהיתי, מהמפגש עם הציידות, ממש לפני המסע להצלת ארטמיס. ''אפולו?'' שאל פרסי. אידיוט. נתתי לו אגרוף בכתף. ''אמא יודעת?'' שאל רון. ארתור-אפולו הנהן. ''רגע, מולי לא נצר אפולו- כלומר שלך?'' שאל דאג ונעמי הסבירה ''הצד האלוהי לא נחשב בדי-אן-איי. זאת גם הסיבה שחצויים וחצויות שאין להם את אותו הורה אלוהי יכולים להיות זוג. ומכיוון שמולי נצר, ולא בת אפולו, אז זה לא גילוי עריות'' גילוי מה? לפתע נעמי הסמיקה ואמרה משהו בשפה מוזרה ולא מוכרת וסופי ענתה לה באותה השפה. פוליגלוטית.

נ.מ. סופי

נעמי הסמיקה ואמרה ''אופס, שכחתי. הם לא יודעים מה זה''. ''לא יודעים מה זה מה?'' שאלתי בבלבול, ולא הבנתי למה כולם מסתכלים עלינו במצח מקומט. ''שיט'' מלמלה נעמי ''שכחתי שסופי פוליגלוטית. שיטשיטשיטשיטשיט'' אה. זו שפה אחרת. ''סופי, חזרה לאנגלית בבקשה'' אמר דקס. ניערתי את ראשי ואמרתי, באנגלית, ''נעמי, איזו שפה זאת? ומה אנחנו לא יודעים?'' נעמי הסמיקה עוד יותר והסבה הצידה את הראש, שערה מסתיר את פניה מאיתנו. ''אני לא חושבת שכדאי...'' אמרה בשקט, כמעט בלחש, ואז הסתובבה ורצה למעלה.

אפולו חזר להיות ארתור והלך, ומאל הלכה בעקבות נעמי. ''תכנסו ישיבה בסלון'' אמרה אנבת' בשקט ''יש לי הרגשה שזה חשוב''. אני, פרד, ג'ורג', ג'יני, פיץ ופרסי חילקנו בינינו למי כל אחד קורא. פיץ ופרסי יצאו החוצה, פרד וג'ורג' הלכו למטבח ואז לטרקלין ואני וג'יני עלינו למעלה, לקרוא לכל מי שהיו בחדרים, מלבד נעמי ומאל, ששמעתי במעומעם דרך דלת החדר של נעמי. במפתיע, שמעתי שם גם את אלה. אחרי שאמרנו לכולם, ירדנו לסלון, שם כבר חיכו לנו כולם חוץ מנעמי, מאל ואלה. אחרי חמש דקות גם הן הגיעו, נעמי מסתתרת למחצה מאחורי מאל ואלה.

נ.מ. אנבת'

אחרי שהן התיישבו אמרתי ''אוקיי, נעמי, יש לך משהו לספר לנו?'' נעמי המשיכה לשתוק ומאל התכופפה אליה ולחשה לה משהו באוזן, משהו שכנראה הרגיע אותה, לפחות יחסית ''בסדר'' היא אמרה ''אבל אתם חייבים להבטיח לי שלא תכעסו עליי. להישבע בסטיקס. במיוחד אתם החצויים'' אני ופרסי החלפנו מבטים. אם היא ביקשה שנישבע בסטיקס זה כנראה ממש רציני. ''אני נשבעת בנהר הסטיקס'' אמרתי וכל השאר אמרו אחריי. ''אוקיי. השפה שדיברתי בה הייתה עברית. אני יהודייה. יהודייה דתיה''

__________________

873 מילים. כן, אני יודעת, זה קצר, וזה קורה הרבה בזמן האחרון.

אבל אני במחסום כתיבה רציני לגבי הפאנפיק הזה...

מה אתם חושבים שייקרה? איך החצויים יגיבו? (מי שלא הבין, נעמי פחדה לגלות את זה בגלל שגם ליוונים וגם לרומאים היו מלא מלחמות עם היהודים, ויש שנאה יחסית חזקה עדיין. אין לי מושג אם באמת יש שנאה בימינו, אבל בפאנפיק יש.)

אמממממ היום בערב ומחר זה יום השואה😓 אז הפרק הזה מוקדש לכל ניצולי השואה באשר הם. נזכור ולא נשכח🕯️

טלבת'