פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

בפרק הקודם- התכוננו ללכת לישון ואז...

נ.מ. פרסי
כאב חד עבר בזרועי, בדיוק איפה שהחרמש של קרונוס שרט אותי פעם.
הרגשתי, שוב, כאילו נשמתי נגדעת.
נפלתי.
''פרסי!'' שמעתי את אנבת', אבל זה היה כאילו ממרחק גדול.
הכל החשיך.
נ.מ. אנבת'
פרסי התמוטט באמצע הדרך למיטה המשותפת שלנו, והוא נראה ממש סובל.
''פרסי!'' צעקתי
הוא איבד את ההכרה.
''פרסי! תתעורר!'' ניסיתי להאכיל אותו אמברוסיה, אבל הוא לא בלע את זה. ניסיתי גם נקטר. לא בלע.
''פייפר!!!'' צרחתי בבהלה
היא הגיעה בריצה ''מה קרה???'' היא שאלה
''פ-פרסי, ה-הוא ה-התמוטט, ו-והוא א-איבד א-את ה-ההכרה, ה-הוא ל-לא ב-בולע א-את ה-האמברוסיה ו-והנקטר'' גימגמתי בבכי קל
''הכל בסדר.'' אמרה פייפר ''תפתח את הפה ותבלע מה שנותנים לך!'' היא אמרה בדיבור הקסמה כל כך חזק, שאני פתחתי את הפה בעצמי, וכמובן שגם פרסי.
הכנסתי לו מהר אמברוסיה לפה, והוא בלע אותה.
''פרסי?'' שאלתי בדאגה
פתאום הוא השתעל
''פרסי! הכל בסדר? מה קרה?'' שאלתי בדאגה
''אנבת'... אני חושב שקרונוס מצא אותנו... הרגשתי שוב את השריטה שקיבלתי מהחרמש שלו... זה כאב''
''הכל בסד- אווץ'!'' כאב לי פתאום בכתף, איפה שנדקרתי מהפגיון המורעל של אית'ן נקמורה, הבן של נמסיס שלחם לצד קרונוס ובסוף בגד בו ושילם על זה בחייו
התמוטטי מהכאב, הוא היה משתק
''אנבת'! פייפר, מהר! אמברוסיה ונקטר! כן, גם וגם! זה נראה חמור! נו!'' פרסי אמר בלחץ
ניסיתי לדבר
''פ-פרסי...'' הצלחתי לגמגם ''א-ו-ת-ו ד-ד...'' לא הצלחתי לדבר יותר
''אותו דבר? מה זאת אומרת? אנבת'! תישארי ערה!'' הוא ניער אותי בדיוק בזמן, כבר עמדתי להיכנע לחושך הלוחץ...
''פרסי, הנה! תן לה מהר!'' שמעתי את פייפר
התחלתי שוב לשקוע בחשכה
''תישארי ערה!'' שמעתי קול פוקד, לא הצלחתי לזהות את הקול, אבל פתאום כל כך רציתי וגם הצלחתי להישאר ערה
''תשתי!'' אותו קול פקד.
שתיתי. זה היה ממש טעים.
''תאכלי!'' אותו קול. כבר הצלחתי לזהות את הקשר בין הקול לרצון העז והפתאומי שלי לעשות מה שהוא אמר.
אכלתי.זה היה אפילו יותר טעים. מה זה?
פתאום הרגשתי יותר טוב. נזכרתי איך קוראים לי. אני אנבת' צ'ייס. נזכרתי שיש לי חבר. שאני ממש מאוהבת בו. פרסי ג'קסון. נזכרתי בשמות חיבה שלנו אחד לשני. אני קוראת לו מוח אצה, הוא קורא לי חכמולוגית. נזכרתי בעוד חברים וחברות. פייפר מקלין. ליאו וואלדס. ניקו די אנג'לו. וויל סולאס.פרנק ז'אנג. הייזל לבסק. תאליה גרייס. ריינה אווילה רמירס אריאנו. קליפסו. וגם היה שם שני שמות שעוררו בי תחושות מוזרות. השם לוק קסטלאן עורר בי עצב, תחושת בגידה וכעס. והשם ג'ייסון גרייס עורר בי עצב עמוק ו... כעס על מישהו אחר. על מי?
נזכרתי באבא שלי. פרדריק צ'ייס. ובן דוד שלי. מגנס צ'ייס. למה ניראלי שהוא מת אבל ראיתי אותו? ודוד שלי. רנדולף צ'ייס. נזכרתי פתאום באמא שלי. אתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה הקרבית.
פתאום, במבול ענק, חזרו אליי כל הזכרונות שלי. עכשיו אני יודעת למה השמות ג'ייסון גרייס ולוק קסטלאן עוררו בי את הרגשות האלה. הם מתו. ויש סיפורים. ארוכים.
הצלחתי לפקוח עיניים, וראיתי מולי את פרסי. הוא הזיז את השפתיים אבל לא שמעתי כלום.
נ.מ. פרסי
היא פוקחת עיניים? היא פוקחת עיניים!
''אנבת'! מה קרה?'' שאלתי. פתאום ראיתי את המבט המבולבל על הפנים שלה. ''את יכולה לשמוע אותי?'' שאלתי
אותו מבט מבולבל.
פתאום היא ניערה את הראש, כמו שכלבים עושים כשהם יוצאים ממים.
''פ-פרסי?'' היא שאלה חלושות
''אנבת'! את בסדר?'' שאלתי בדאגה
נ.מ. כללית
''אנבת'! את בסדר?'' פרסי שאל בדאגה
אנבת' ניסתה לקום. ''לא, תישארי שוכבת'' אמר פרסי ''מה קרה?''
''אותו דבר... פגיון... אית'ן נקמורה... הקרב על מנהטן...'' היא אמרה, בקושי מצליחה לדבר.
אבל פרסי הבין.
''קרה לך אותו דבר כמוני? שהרגשת את הפצע בכתף מהפגיון של אית'ן נקמורה?''
''כ...כן...'' היא ענתה
שניהם היו חלשים. מאוד.
פייפר אמרה ''בואו, אני אקרא לפרנק, נעזור לכם להגיע למיטה. אתם צריכים לנוח.''
פייפר קראה לפרנק, והם חצי הובילו חצי סחבו את פרסי ואנבת' למיטה המשותפת שלהם. והם הלכו לישון.
נ.מ. פרסי
חלמתי. כרגיל. אבל זה היה חלום ממש מוזר.
הייתי בחדר עגול ענקי, בלי תקרה. הייתה שם נערה בשמלה תכולה נוצצת ונער רגיל לבוש טריקו וג'ינס. שניהם היו עם שיער בלונדיני אדמדם ועיניים כחולות. הם נראו כמו תאומים, או לפחות כמו אחים. לנערה היה שרביט קריסטל נוצץ והנער החזיק אחד דומה, קצת יותר קטן.
זה נראה כאילו הנערה מנסה ללמד את הנער.
''קונר! תתרכז! תחזיק בשרביט ותחשוב על מה שאתה רוצה, במקרה הזה שהמחק יעבור ליד שלך. אתה לא מספיק מתרכז!'' אמרה הנערה
''אני מנסה, אלכס! ולא עוזר במיוחד שאחותי התאומה, שבמקרה היא גם הפיה הסנדקית, צועקת לי באוזן להתרכז! אז סליחה שאני לא מצליח!'' אמר הנער.
החלום השתנה.
עמדתי באמצע פירמידת זכוכית ענקית, מלאה בתלמידים, לוקרים ו- טוב, הייתי בתוך אולם בתוך פירמידת הזכוכית, אז זה כל מה שהיה שם. אה, והייתה נברשת גבישים ענקית שיצרה קרני אור שיצאו מהן ילדים, ילדות, נערים ונערות. לפתע יצאו מהאור 6 ילדים. ילדה בלונדינית עם שיער ארוך ועם עיניים חומות (לפתע שמתי לב שלכולם פה חוץ ממנה יש עיניים בגווני כחול שונים, מוזר...), ילדה עם שיער שחור ארוך ועיניים בגוון מוזר נורא של כחול, שהיה גם לעיניים של הילד שעמד לידה, כנראה אחיה, שהיה בעל שיער חום קצר. היה שם גם ילד עם שיער שחור קצר ועיניים יותר סגולות מאשר כחולות. האחרונים נראו כמו אחים, והם נראו ממש מבוהלים. הם היו בן ובת. לבן היה שיער שחור בתסרוקת משונה ועור חיוור כמו של ניקו. את הבת לא ממש ראיתי כי היא התחבאה מאחורי השאר.
כל הילדים באולם הסתובבו בבת אחת וקראו ''סופי! פיץ! ביאנה! דקס! חזרתם!'' ואז שאל ילד אחד, שנראה חנוני בטירוף את הילדה הבלונדינית עם העיניים החומות ''סופי, מי אלה?''
''היי כולם!'' אמרה הילדה, סופי ''אלה לין (הבת שהתחבאה) וטאם (הבן עם השיער השחור והעור בצבע ניקו). הם היו באקסיליום שלא בצדק. דאגנו שזה ישתנה, ועכשיו הם לומדים פה, בפוקספייר''
פוקספייר? זה לא איזה שם של פטרייה? ומה זה אקסיליום? טוב, לא משנה.
פתאום שני בנים ובת (ה.כ. תתקנו אותי אם אני טועה לגבי השלישייה (אחים של דקס) בכמות הבנים והבנות) רצו לעבר ששת הילדים וקפצו על הילד בעל העיניים בגוון הקצת סגול. הם היו ממש דומים. ''דקססססססס'' צעקה הילדה ''חזרת! התגעגעתי!'' אמר אחד הבנים
''גם אני התגעגעתי אליכם'' הוא ענה.
''איזו סצנה מתוקה זאת'' שמעתי קול מזלזל
''סטינה'' סיננה סופי
מתברר שסטינה היא ילדה גבוהה כמו עמוד.
''אז, פיץ, ביאנה, איך היה להיות ילדי הזהב באקסיליום?'' אמרה סטינה בזלזול
הבן עם השיער היום והבת עם השיער השחור שהיו להם את אותן העיניים קפצו אגרופים. כנראה אלה פיץ וביאנה. אז ששת הילדים הם פיץ, ביאנה, דקס, סופי, לין וטאם. הצבעתי בראשי על כל אחד מהם.
החלום השתנה.
ראיתי את הארי רון והרמיוני.
החלום שוב השתנה.
אנחנו, החצויים (הישנים).
שוב השתנה החלום.
ראיתי בחורה עם שיער כהה קצר עומדת ליד בחור עם המון תכשיטים. מולם עמדה נערה שנראתה בערך בת 18, אולי 17 עם שיער כהה ארוך. לנערה היה כתר.
''אבל פו'' אמרה הבחורה ''זה מסוכן מידי. אל תשכח שאתה עיוור. אולי אתה יכול לראות בעזרת הכישרון שלך, אבל אני לא אסכים שתלך לבד לגאיות. מה אם יתקפו אותך דורסים-מפלצות? או זאבים-מפלצות? או כל דבר אחר שבא בלהקות גדולות? תן לי לבוא איתך''
''לא קטסה'' אמר הבחור, פו ''את לא יכולה לבוא איתי. המועצה זקוקה לך''
''אבל-'' אמרה הבחורה, קטסה, לפני שנקטעה בידי הנערה.
''גם אני זקוקה לך פה, קטסה. וחוץ מזה, פו יסתדר. הוא גם ילך עם סקיי וסאף''
''ביטרבלו צודקת. אני לא אהיה לבד'' אמר פו
החלום השתנה שוב.
ראיתי בחור קירח עם חץ כחול על הראש, ובחורה עם שיער חום ארוך ועור שחום שהחזיקה לו את היד. היה שם גם בחור עם קוקו מהסוג שנקרא 'זנב זאב' שהחזיק ידיים עם בחורה עם שיער חום באורך הכתפיים. היה שם גם בחור עם צלקת מכוויה על קצת פחות מחצי פנים ושיער שחור קצר ומבולגן. האחרונה הייתה בחורה עם שיער שחור אסוף בסוג של גולגול ענק, היה לה סוג של פוני, והיא הייתה יחפה. היא גם הייתה עיוורת.
הבחור עם החץ והבחורה שהחזיקה לו את היד התחילו להתנשק.
''אנג, קטרה, די, תפסיקו עם הקיטשיות'' אמר הבחור עם הצלקת. אוקיי, אנג זה הבחור עם החץ, קטרה זו הבחורה השחומה עם השיער הארוך.
''קטרה, זה שאני הרשיתי-'' התחיל הבחור עם הקוקו, ואז נקטע על ידי קטרה
''הרשית? הו, תודה לך, סוקה אדוני, שאתה מרשה לי להיות חברה של אנג!'' אמרה קטרה.
אוקיי, הבחור עם הקוקו זה סוקה. ''ואתה, צוקו,'' המשיכה קטרה ''לי ולאנג מותר להיות קיטשיים. אתה צריך להבין את זה''
אוקיי, צוקו זה הבחור עם הצלקת
''אוי, נו, הם חמודים ביחד'' אמרה הבחורה עם השיער הקצר. ''סוקי, נעלבתי. את לא חושבת שאנחנו חמודים ביחד?'' אמר סוקה. אוקיי, הבחורה עם השיער הקצר היא סוקי.
''סוקה, אתה בכלל לא משתווה לבלרינה שלנו. ולא, אני לא מדברת על כשפות. אני מתכוונת לכל השאר'' אמרה העיוורת עם הגולגול.
''טוף, את מוכנה בבקשה להפסיק לקרוא לי בלרינה? זה דיי מעצבן'' אמר אנג. אוקיי, לעיוורת קוראים טוף.
התעוררתי בבהלה, וראיתי את אנבת' מעליי, מנסה להעיר אותי
''קדימה פרסי, זה דחוף. בוא לחדר המועדון. מהר!'' אנבת' אמרה, והלכה

                                                                        
היי!
1424 מילים!
סליחה על העיכוב עם הפרק, בקושי מצאתי זמן לכתוב...

הודעה קטנה:
בשבועיים (לפחות) הבאים לא יעלו פרקים ככל הנראה. מצטערת. אני אנסה להעלות, אבל ככל הנראה לא אצליח, אני ב3 חופשות ברצף, בלי לעבור בבית באמצע.

מתנצלת מראש.

תודה אם אתם עדיין קוראים את הפאנפיק שלי.
למי שלא הבין (את החלום של פרסי)- החלטתי שאני מוסיפה לפאנפיק את הפאנדומים הבאים:
ארץ האגדות
שומרת הערים האבודות
שבע הממלכות (מחוננת, אש, ביטרבלו. אלה הספרים)
אווטאר.

אולי אני אוסיף עוד בעתיד.

טלבת'