פרסי ג'קסון והארי פוטר (כרגע)

שם טוב כלשהו

ה.כ. לפני הפרק- זוכרים את הדמות של 'שחר'? אז החלטתי להחזיר אותה. (השם האמיתי של 'שחר' הוא לא השם האמיתי שלי)

נ.מ. כללית

כולם התכנסו בסלון וניסו להחליט מה הצעד הבא, כשפתאום אור מסנוור הופיע ואיתו נערה, שהחצויים והקוסמים זיהו ''שחר? מה את עושה פה?'' שאל פרסי ''אני לא בטוחה'' ענתה שחר ''אבל אני חושבת שאני אמורה לעזור גם, אוקיי זה קריפי, אני בתוך הפאנפיק של עצמי בפעם השניה ואני אמורה לעזור. לא משנה. היי!'' אנבת' הסתובבה לכולם ואמרה ''כולם, זאת שחר. שחר, אלה-'' ''כן, אני יודעת מי אלה'' קטעה אותה שחר ''הפאנדומים האהובים עליי! וחוץ מזה אני כתבתי את הפאנפיק הזה, או אולי כותבת? לא משנה'' היא הסמיקה. ''טוב, בואי תצטרפי'' אמר פרסי. שחר הצטרפה והתיישבה על השטיח. ''תקשיבו, לפני הכל'' פתחה שחר ''לא הייתי ישרה איתכם. גם לא בפגישה הראשונה'' היא השפילה את ראשה ''לא קוראים לי שחר. השם האמיתי שלי הוא נעמי. שחר... הייתה החברה הכי טובה שלי'' קולה נסדק ''הייתה?'' לחשה פייפר ''כן'' אמרה נעמי ''הייתה. שחר... מתה'' 

נעמי קברה את ראשה בין ברכיה ובכתה בשקט. פייפר קמה וחיבקה אותה ברוך ואמרה ''רוצה לספר? את לא חייבת, אבל למדתי שאם פורקים, נהיה קל יותר'' נעמי הרימה את ראשה וסיפרה ''שחר הייתה החברה הכי טובה שלי. הכרתי אותה מגיל 3, עד... עד לפני שנה וחצי. שחר ואני היינו בקניון כשפרצה שריפה. חלק מהתקרה קרס בינינו. ניסינו להגיע אחת אל השנייה, אבל הייתה בינינו ערמה ענקית של שברים בוערים. בשלב מסויים אני התעלפתי כשפגעה לי בראש חתיכת תקרה נוספת שנפלה. אני לא זוכרת כלום מהנקודה הזאת. התעוררתי באמבולנס, היה לי שבר בגולגולת עם זעזוע מוח, חבלה פנימית בבטן, נזק חמור לריאות מהעשן, רגל שבורה ונקע בפרק כף היד. אחר כך, בבית החולים, סיפרו לי מה קרה. אחרי שהתעלפתי, שחר הצליחה להגיע אליי, עם הרבה מאוד כוויות ונזק חמור לריאות, חילצה אותי מתחת לשברי תקרה והוציאה אותי מהקניון. היא לא הסכימה לעזוב אותי, כי פחדה שאמות. בנקודה הזאת הם עצרו את הסיפור, וכשלחצתי עליהם לספר לי מה קרה, הם סיפרו לי. היא לא שרדה. היה לה דימום פנימי קשה בראש, והיא מתה ליד הכניסה לקניון, כשאני בין זרועותיה והאמבולנסים מסביב'' בסוף הסיפור נעמי כבר בכתה, ופייפר, סופי, קטרה, אלה וג'יני חיבקו אותה. 

''אני לא יכולתי לעשות כלום'' בכתה נעמי ''והיא- היא מתה בגללי'' ''היי, זאת לא אשמתך'' אמרה ג'יני ''הכל בסדר'' אמרה פייפר. נעמי קרסה לגמרי, ובכתה לתוך השטיח. ביאנה רצה והביאה כוס מים. נעמי שתתה כאילו היא אדם שגווע בצמא ואז נשמה עמוק ואמרה ברעד ''תודה. זה באמת עזר, לספר'' לפתע נשמעו פיצוצים מבחוץ. כולם קמו על רגליהם ורצו 

נ.מ. ג'יני

רצנו החוצה, לבדוק מה הפיצוצים. נעמי רצה איתנו, מוחה דמעות. ילדה מסכנה... יצאנו וראינו מלא מפלצות ואוכלי מוות. אנחנו שלפנו שרביטים, החצויים שלפו כלי נשק, ובקיצור כולם הוציאו את אמצעי הלחימה שלהם. התחלנו להילחם, נעמי למרבה ההפתעה שלפה פגיון, ותקפה מפלצות. פתאום הארי לחץ על הצלקת בכאב. וולדמורט כאן. כל המפלצות ואוכלי המוות פינו לו מעבר והמשיכו לנסות לפגוע בנו. רצתי לעבר פרסי ואנבת', שנראה שרוב אוכלי המוות פנו אליהם, וכך גם וולדמורט. וולדמורט החווה בשרביטו ופרסי קרס. אנבת' ואני התכופפנו לעברו, אך וולדמורט החווה בשרביטו ופרסי התרומם באויר, מחוסר הכרה. ברגע שפרסי הגיע לוולדמורט, כל המפלצות ואוכלי המוות, ביחד עם וולדמורט ופרסי, נעלמו. אנבת' צרחה ביאוש רב 

נ.מ. אנבת'

''פרסי!'' צרחתי שוב ושוב ביאוש, אבל הוא נעלם. שמתי לב במעומעם לג'יני לצידי, ולזה שנפלתי על ברכיי. זה לא קורה. לא זה לא קורה!!! ''פרסי!!!!'' צרחתי ''לא! לאאא!!! פרסי!!!!!'' הרגשתי שפניי רטובות. אחד הסיוטים הכי גדולים שלי מתגשם. לקחו ממני את פרסי. את אהבת חיי. את פרסי המתוק, האדיוט, המצחיק, פרסי שלי. ''פרסי בבקשה אל תעזוב אותי'' מלמלתי בקהות חושים. הרגשתי במטושטש שמישהו לוקח אותי למיטה, ומרוב בכי נרדמתי, בלי להקיא אפילו.

נ.מ. פרסי

קרסתי, והכל השחיר. התעוררתי בחדר חשוך, על מיטה קשה. לא, לא מיטה, דרגש אבן. ניסיתי להתרומם אבל זרועותיי היו כבולות לדרגש באזיקים שהיו מחוברים לאבן וגם קרסוליי היו באזיקים דומים. הרגשתי על מצחי רצועת עור עבה וחזקה שהצמידה את ראשי למשטח האבן. לפתע נפתחה דלת והאור שנכנס דרכה סינוור אותי. כשהצלחתי שוב לראות וולדמורט עמד מעליי. ''פרסי ג'קסון'' הוא לחשש. ''איפה אני?'' שאלתי בזעם ''מה אתה רוצה?'' וולדמורט צחק ''זה לא משנה איפה אתה, ובקשר למה שאני רוצה... לוציוס! תביא את זה'' לחדר נכנס איש עם שיער בלונדיני ארוך והושיט לוולדמורט קופסא. ''אדוני'' הוא אמר ויצא. וולדמורט פתח את הקופסא והוציא בקבוקון שיקוי. סגרתי את פי בכוח, אבל וולדמורט שלף שרביט, פתח את פי בכוח והקפיא אותי בלי יכולת לזוז. הוא שפך מהשיקוי לתוך פי, הכריח אותי לבלוע ואמר ''אימפריו!'' אור ירוק יצא מהשרביט ופגע בי.

מוחי התרוקן. יכולתי עדיין לחשוב אבל לא שלטתי בגופי. וולדמורט אמר משהו והאזיקים נפתחו, אבל לא שמעתי מה. הוא אמר עוד משהו וגופי ציית. עדיין לא שמעתי כלום, אבל קמתי, פסעתי קדימה וקדתי בפני וולדמורט. ואז הבנתי. וולדמורט שולט בי עכשיו.

_______________

היי!

767 מילים... קצת יחסית, אבל רציתי לסיים את הפרק פה.

ו... כל משפפי פרסבת' הורגים אותי בעוד

3

2

1... רגע!

לא להרוג אותי עדיין! אם תהרגו אותי לא יהיה המשך!

אל תדאגו, אני משפפת פרסבת' (וסולאנג'לו) מושבעת, וההמשך יהיה... טוב. יחסית.

שבוע הבא יעלה עוד פרק

טלבת'